התורה והמצוה על שמות כג יב
<< | התורה והמצוה על שמות • פרק כ"ג • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מַעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃
פירוש מלבי"ם על מכילתא על שמות כג יב:
ריז. ששה ימים תעשה מעשיך . כבר בארתי בפ' בהר ( בהר ז ) שלשון שבת לה', לא נמצא רק בשבת בראשית ובשמטה. כי שמטה הוא ענין אחד עם שבת, שבא להורות חדוש העולם בימים. וזה בא בשנים, עיי"ש בארך.
והיה עולה על הדעת שבשנת השמטה אין צריך לענג מצות שבת אחר שכולו שבת. לכן אמר שבכל זאת תשמור בשנה זו גם מצות שבת. ובשבת אומר ששת ימים תעבד ופה אמר תעשה מעשיך. כי יש הבדל בין עבודה ובין מעשה. שהעבודה הוא עבודה קשה ובא ברוב על עבודת השדה, ובשמטה אינו עובד בשדה גם בחול. לכן אמר שבכל זאת הלא תעשה מעשיך ויתר עסקים, ובזה צריך אתה לשבת ביום השביעי וכל עסקים ומעשים של ימות החול.
ריח. למען ינוח שורך . המנוחה הוא הפך הטלטול אם טלטול גופני אם טלטול נפשי. ואם יכלא השור והחמור בכלא בל יצא החוצה בזה לא ינוח לו. ועל כורחך שמדבר מן המנוחה שיצדק אצל השור. שאתה לא תעשה בו מלאכה, אבל השור כשרועה בשדה, אע"ג שעושה מלאכה ותולש פן המחובר, זה נחשב אצלו למנוחה.
ועם מנוחה משתתף גם נחת רוח הפנימי. ובא בכפל שם נחת, ונחת שלחנך מלא דשן (איוב לו) על נחת הנפשי. ועל כן בעשרת הדברות אמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וגו' ושורך וחמורך וגו' למען ינוח עבדך ואמתך כמוך . דייק שרק עבדך ואמתך שהם חיבים במצות, ינוחו כמוך. שלא יעשו מלאכה אף בפני עצמם. אבל שורך וחמורך לא ינוחו כמוך, כי יעשו מלאכה לרעות בשדה שזה מנוחה אצלם אם אין אתה מכריחם למלאכתך.
ריט. וינפש בן אמתך והגר . פעל נפש בא בתנ"ך ג' פעמים. פה, ובפ' תשא וביום השביעי שבת וינפש , ובשמואל ב' (ט”ו יד) ויבא דוד וכו' עיפים וינפש שם . ומזה נראה שפעל זה בא על שמשיב נפשו מיגיעה גדולה ועיפות, שנפשו בו תתעטף ועיפה. כמו ותקצר נפש העם בדרך (במדבר כא). ובנוחו מעט תשוב נפשו אליו, ובא על ה' וינח ביום השביעי (שמות כ). שבו נח מהעסק שפעל בששת ימי המעשה. ועל כן בא הצווי שגם אנחנו נהיה נחים ביום ההוא. ובאשר גם אחר ימי בראשית ה' פועל תמיד ומחדש בכל יום מעשה בראשית ומנהיג ההנהגה הנסיית וההשגחית. יצייר שמלאכת ששת הימים שבם יסד חוקי הטבע הוא אצלו יגיעה גדולה, כי הוא נגד טבע האלהית שדרכו לפעול כפי מעשים בחיריים רצוניים, לא כפי מעשים טבעיים מוכרחים.
ובשבת שבת העסק הזה [כי השביתה מצין ההפסק בכ"מ]. וינפש ששב אל נפשו ורצונו. שגם אצל ה' יאמר במליצה ותקצר נפשו בעמל ישראל (שופטים י) וכששב אל נפשו ורצונו אחר שהתיגע לעשות נגד טבע נפשו, בא על זה פעל נפש. ועל כן על מה שנאמר ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם (שמות לא). שמצין מה שביום השבת שבת ופסק ממלאכת הטבע שיסד בששת ימי הבריאה. ושב נפשו אליו לעשות מלאכה קלה שהוא מטבע נפשו, שהיא ההנהגה הנסיית. אומר ששבת וינפש, ולא אמר שנח, כי לא נח לגמרי כי עדיין עוסק ופועל כפי אלהותו.
ועל כן במה שאמר בעשרת הדברות עבדך ואמתך וגרך אשר בשעריך, שמדבר בעבד שמל וטבל וגר צדק שחייב במצות. אמר למען ינוח עבדך ואמתך. ופה שידבר בעבד ערל, ובגר תושב אמר וינפש. הינו שלא יעשה מלאכות כבדות רק מלאכות קלות, כישראל ביום טוב. שאינו עושה מלאכת עבודה, ובכל זאת עושה מלאכה קלה. ור' יאשיה סבירא ליה שיעשו כישראל בחולו של מועד. ורבי עקיבא סבירא ליה שיעשו כישראל ביום טוב. יש לומר רבי עקיבא לשטתו בימבות (דף מח) דאסור לקיים עבים ערלים וסופו לגיירם. לכן מחמיר בהם יותר מבגר תושב. ור' יאשיה יסבור כרבי ישמעאל דמותר לקיים עבדים ערלים.
ומה שאמרו מאימתי עושין יינם יין נסך, עיין עבודה זרה (דף נז).
<< · התורה והמצוה על שמות · כג · יב · >>
קיצור דרך: mlbim-jm-23-12