אבן עזרא על התורה הקדמה

בשם האל הגדול והנורא אחל לפרש פירוש התורה

אנא אלהי אבי אברהם / עשה חסד עם עבדך אברהם
ויהי פתח דברך מאיר / לעבדך בן עבדך מאיר
ומישועת פניך תבא עזרה / לבן אמתך הנקרא בן עזרא

זה ספר הישר, לאברהם השר. ובעבותות הדקדוק נקשר, ובעיני הדעת יכשר, וכל תומכו מאושר. נאום אברהם הספרדי הנזכר:

מפרשי התורה הולכים על חמישה דרכים:

הדרך האחת

הדרך האחת ארוכה ורחבה, ומנפשות אנשי דורנו נשגבה, ואם האמת כנקודה בתוך העגולה, זאת הדרך כקו הרחב הוא החוט הסובב בתחילה. ובה דרכו גדולים, והמה חכמי הישיבות במלכות ישמעאלים.

כרב יצחק שחבר שני ספרים מ"בראשית" (בראשית א א) עד "ויכולו" (בראשית ב א) ועוד לא כילה מרוב דברים. ובפסוק "יהי אור" (בראשית א ג) אמונת בעלי האור והחשך הזכיר, והוא הולך בחושך ולא הכיר. ובפירוש "תוצא הארץ" (בראשית א יב) מלבו הוציא מלים, וידבר על העצים והצמחים קטנים וגדולים. ובפירוש "נפשות החיות" (בראשית א כ ועוד בהמשך), הביא חכמות נכריות.

ובמסילה הזאת עלה רב סעדיה גאון הגולה. ובפירוש "יהי מאורות" (בראשית א יד) הכניס דעות אחרות, לדעת המדות הנזכרות על פי חכמי הספירות.

גם רב שמואל בן חפני אסף רוח בחפניו, בפירוש "ויצא יעקב" (בראשית כח י) ברוב עניניו, כי הזכיר כל נביא בשמו, וכמה פעמים גלה ממקומו, וכמה תועלת יש בהליכת הדרך – ואין תועלת לפירוש הזה כי אם אורך. ועם "ויחלום" (שם פסוק יב) כתב פתרון החלומות, ולמה יראו בתנומות.

והרוצה לעמוד על חכמות החיצונות, ילמדם מספרי אנשי תבונות, אז יתבונן בראיותם אם הן נכונות. כי הגאונים בלי ראיות בספריהם הביאום, ויש מהם שלא ידעו דרך חכמי קדם ומאין הביאום.

הדרך השנית

והדרך השנית בחרוה פתלתולים, ואם הם ישראלים, אשר חשבו כי עמדו על הנקודה בעצמה, והם לא ידעו מקומה. וזאת דרך הצדוקים, כענן ובנימין ובן משיח וכל מין, אשר בדברי מעתיקי הדת לא יאמין, והיא נוטה להשמאיל ולהימין. וכל איש כרצונו יפרש הפסוקים, והם מדעת תוצאות לשון הקודש ריקים, על כן יתעו גם בדקדוקים. ואיך יתמכו במצוות על דעתם, וכל רגע יהפכו מצד אל צד מחשבתם, בעבור שלא תמצא בתורה מצוה אחת בכל צרכה מבוארה.

ואחת מהנה אזכיר והיא גדולה למכיר: כי נתחייב כרת על אכילת יום הכיפורים, וחמץ בפסח שלא עשוהו טהורים, ושביתת ימים שבעה, וקרבנות ושבת ותרועה, כי אין בתורה חוקי התורה מפורשים, ואיך נחשוב החדשים?

ועניי דעת מרודים, שמו אותותם מפסוק "לאותות ולמועדים" (בראשית א יד), ולא ידעו כי "היו" לשון רבים, ועל המאורות ועל הכוכבים. והאומר כי וי"ו "ולמועדים" נוסף, כי לאות ולמועד נאסף, יבקש אדם שיהיה אוהבו, אולי יאמין בו. ואם מצאנו שנים שלושה ו"וין נוספים, מי יודיענו כי זה הוי"ו מן העודפים? אחרי היות ו"וי הטעם לאלפים. ואין פירוש "עשה ירח למועדים" (תהלים קד יט), כך כדברי אלה שמתניהם מועדים.

ואילו היה כתוב "והיתה הלבנה לאות למועדים בחודשים", מי יתן לנו שהם מועדי השם המקודשים? כי יש מועדים רבים, בתורה ובכתובים.

ואלו היה "למועדי ה'" מבואר, עוד הדבר הגדול נשאר, אם החודש עד סוב הלבנה גלגל המזלות, שהם שבעה ועשרים יום ושעות מוגבלות, ואם עד שוב גובה גלגל היוצא, אשר מוצקו רחוק ממוצק גלגל הארץ יימצא, או סוב גלגל התלי כדעת חכמים, כי מהלך גלגל הקטון הפך זה באמת ובתמים. ואם נסמוך על דעת התחברות המאורות, גם הנה שלוש מחברות: מחברת בגלגליהם תיכונה, ומחברת כנגד העליון באמונה, ומחברת שינוי מחזה — ולא נדע איזה יכשר, הזה או זה? ואשר אמרו כי הדבר תלוי על מראה עיניים נשאו, כי עיניים להם ולא יראו, אולי יראונו בתורה ובתעודה המקום אשר מצאנו שם זאת האבידה.

ולא דברו בפירוש "חדש בחדשו" (במדבר כח יד, ישעיהו סו כג) נכונה, כי אין בפירוש בכתוב זכר ללבנה, רק פירושו לעשות כל דבר בעתו, יום ביומו, שבת בשבתו. וידוע, כי פעם יהיה בין המולד לעת השקיעה שש שעות, ותיראה הלבנה אך על שעות ידועות, ופעם ביניהם שלושים שעות, ולא תיראה אפילו בגבעות, כי תהלוכות הלבנה מפאת גלגלה עם גלגל השמש משתנות, וגם מפני אורך ורוחב המדינות. ואם שכנה על הארץ עננה, ולא תיראה בראש חדש אלול ותשרי הלבנה, הנתענה שלושה ימים בכיפורים?

ועוד, מי ספר לנו כי ימי החדש על שלושים יום ספורים? כי הנה יהודה הפרסי חבר ספר, ובחשבון השמש השנה והחדשים סיפר. גם לא נדע מהתורה עדות החודש, ומי העד אם ילך דרך רב ביום קודש, ואם נקבל עדות אב ובנו, גרים ונשים. ואילו היו כל אלה מפורשים, עוד דבר קשה, איננו מפורש בתורת משה, לדעת כמה חדשי השנה. ואם היא באביב נסמכה, ההוא מחטים או משעורים? ומתי יבוקש, ואנה השיעורים? ואם היתה שנת בצורת בארץ ישראל ומסביב, והנה אין זרע, אף כי אביב, הנקבע השנה פשוטה או מעוברת? גם אין ספירה נספרת, ואין חג שקראנוהו עצרת.

וכל אלה המצוות צריכות לקבלה ומסורת. והאומרים: הנה אנשי המשנה מעידים על ראיית הלבנה, ואם היא התשובה הנכונה, ואם עדותם בעיניהם נאמנה, יקבלו עדות צרכי השנה, כי על פי קריאת בית דין היא נתונה, כי יסוד העיבור - על אביבות התקופה וצרכי הציבור.

ולמה במצוות נגע צרעת מבוארים המשפטים, שהיא מצוה לאדם אחד ולפרקים מעטים, ומצות המועדים, חיוב לכל ישראל בכל זמן, ולמה אין בתורה עליהם עד נאמן, רק נחפש כה וכה רמיזות, בדברי תורה תמימה כזאת?

וזה לנו האות שסמך משה על תורה שבעל פה, שהיא שמחה לעצם וללב מרפא, כי אין הפרש בין שתי התורות, ומידי אבותינו שתיהן לנו מסורות. ופסח חזקיהו יחזיק ידי אמונה, כי נעשה על ידי בעלי עצה וזקנה, ולא הקריב הפסח במועדו, ולאכול חמץ בחדש הראשון שלח ידו, ופסח שני כראשון שבעת ימים עשה, ויש ראיות רבות שקבל מעשיו רם ונשא, כי בית דין היה, ואין ברוחו רמייה.

הדרך השלישית

והדרך השלישית דרך חושך ואפילה, והיא מחוץ לקו העגולה, והם הבודאים מלבם לכל הדברים סודות, ואמונתם כי התורות וכל המשפטים חידות. ולא אאריך להשיב עליהם, כי עם תועי לבב הם, כי הדברים על צדק לא נחלקו.

בלתי בדבר אחד צדקו: אשר כל דבר מצוה, קטנה או גדולה, בכף מאזני הלב שקולה, כי יש בלב דעה, מחכמת יושב קדם נטועה, ואם הדעת לא תסבול הדבר, או ישחית אשר בהרגשות יחובר, אז יבקש לו סוד. כי שיקול הדעת הוא היסוד, כי לא נתנה תורה לאשר אין דעת לו, והמלאך בין אדם ובין אלהיו הוא שכלו. וכל דבר שהדעת לא תכחישנו, כפשוטו ומשפטו נפרשנו, ונעמידנו על מתכונתו, ונאמין כי ככה אמיתו, ולא נגשש קיר כעיוורים, ולפי צרכינו נמשוך הדברים, ולמה נהפוך הנראים לנסתרים?

ואם יש מקומות באמת חברים, ושניהם נאמנים וברורים, מהם כגופות ומהם כמחשבות, כמילת בשר (בראשית יז, ויקרא יב ג) וערלת לבבות (דברים י טז). ובעץ הדעת (בראשית ג) סוד ינעם, גם הדברים אמת כמשמעם.

ואם יש איש ולא יכילו זה רעיוניו, אם הוא חכם, יפקח את עיניו, כי ימצא בתולדת רבים נוצרים, כנחיריים ולשון והרגליים, לשני דברים.

הדרך הרביעית

הדרך הרביעית קרובה אל הנקודה, ורדפו אחריה אגודה. זאת דרך החכמים בארצות יוונים ואדומים, שלא יביטו אל משקל מאזניים, רק יסמכו על דרש - כ"לקח טוב" ו"אור עיניים". ואחר שיימצאו המדרשים בספרי הקדמונים, למה ייגעונו לכתבם שנית אלה האחרונים?

ויש דרש הפך דרש, ויש לו סוד ואינו מפורש,
כדרש שהתורה קדמה אלפיים שנה קודם העולם, וזה אמת - רק על דרך סוד הנעלם, ורבים לא יבינוהו כן, ולהיותו כמשמעו לא ייתכן, בעבור כי השנה מימים במספר היא מחוברת, ומידת הרגע והיום בתנועת הגלגל נספרת, ואם אין גלגל, אין יום, אף כי יומיים, או שנה, או מספר אלפיים! והשואל מה היה העולם בתחילה - הלא יתבייש, אשר יבקש לאין יש! והמשיבים שברא ה' את העולם בעת שידע כי טוב הוא - גם זו תשובה בנוייה על אבני בוהו, וכן האומרים שבראו להראות גבורתו לאדם, שהוא שורש יצירתו, והנה שמו תשובתם האמולה חלק קטן מהשאלה הגדולה, כי יש ראיות גמורות, לאשר עיניים להם ולא עוורות, כי היישוב חצי שישית הארץ באמונה, וכולה כנקודה אל המסבה אשר אליה נתונה,ואף כי המסבה העליונה.
ואם מדרך ישרה - אין דרש יום נדרש כדרך המקרא, כי אלו היה הטעם לאלפיים - היה כתוב "יומיים", כי פירוש "יום יום" (משלי ח ל - בכל יום ויום, וכן "איש איש" (במדבר ד יט ועוד), ו"ברוך ה' יום יום" (תהלים סח כ). גם סוף הפסוק יוכיח - "משחקת לפניו בכל עת" (משלי שם). והנה אחריו כתוב "לשקוד על דלתותי יום יום" (שם פסוק לד), אם כן נשמור התורה הנאמנה עד אלפיים שנה!? ועוד - "כי אלף שנים בעיניך" (תהלים צ ד) איננו לנוכח השם, וימצאהו בפירושי בספר תהלות - אשר יבקשם.

גם יש דרש להרויח נפש חלושה בהלכה קשה, ויש דרש מסברא ידועה, ויש שהוא כהלכה שאיננה קבועה, גם יש דרש שהוא טוב לאחרים, וידריך בדרך תבונה את הנערים, כי יש עוף שאיננו רואה ביום הנגוהות, ובלילה רואה מפני שעיניו כהות.
כדרש שהעולם נברא בבי"ת בעבור 'ברכה', ואם הדבר ככה - "הנה ה' בוקק הארץ ובולקה", "ואשיתהו בתה", "ובטלו הטוחנות", "בל ידעום", "משחת בלי", "בלו שמלותיכם", "בלע ה'", "בלל ה'", "ובתקוך", "וברא אתהן", "בין בתריו", "בזיון וקצף", "ילדו לבהלה", "בלהות אתנך", "איש בליעל", "בעל פעור", "כרע בל", "כהני במות".
ואם הרי"ש - "ראשה די דהב", "הנה איש רע ובליעל".

אשר מעט השכל בלבו, ואף כי אשר חכמת א-להים בקרבו, יוכל להוציא מדרשים, וכולם כנגד הגוף הפשוט הם כמלבושים, וקדמונינו זכרם לברכה אמרו על ככה: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת ס"ג ע"א).

דרש "בראשית":

• בתורה, שנאמר: "ה' קנני ראשית דרכו" (משלי ח כב);
• אחר: העולם נברא על לויתן, שנאמר: "הוא ראשית דרכי א-ל" (איוב מ יט);
• אחר: העולם נברא שייראו מלפניו, כי כן כתיב: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא י);
• אחר: העולם נברא בעבור הביכורים, שנאמר: "ראשית ביכורי אדמתך" (שמות כג יט, שמות לד כו).
  

ולמה בי"ת בתחילה? - להורות כי ה' אחד, והנמצאים שניים, שהם עצם וצורה, או שני עולמות.
ולמה ב' ואחריו ר' א' ש' ואח"כ י' ת'? - רמז שהבית הראשון יעמוד ת"י שנים, כי הוא היה קודם השמים והארץ, ואח"כ יישום הבית, וזה הוא "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" (בראשית א ב) - שבא חושך לעולם כאשר נסתלקה השכינה.

"ורוח א-להים מרחפת על פני המים" (שם) - שנחה רוח החכמה והבינה על מפרשי התורה, הנמשלת למים.

ובסוף "יהי אור" (שם פסוק ג) - על ימות המשיח, אז יבדיל ד' בין המקוה לישועתו, ובין אשר במחשך מעשיהם.

דרש "בראשית":

• שתי מלות, שהכל היה מהאש, והוא היסוד;
• אחר - "שית" כמו "אמין שית" (דניאל ג א), שהם שש הקצוות הנמצאות לכל גוף.

וחשבון ראשי מלות פסוק בראשית כנגד כל האותיות, והמלות - שבע, כשבעה מלכים, או כשבעה כוכבי לכת, והאותיות - שמונה ועשרים, כנגד מחנה הלבנה, וכן מספר העתים בקהלת (קהלת ג), ותחילת הספר בי"ת וסופו מ"ם (בראשית נ כו), כנגד השם המפורש היוצא מפי כוהן גדול ביום הכיפורים, ובסיני נתן למשה, וכן כתיב - "ה' בם, סיני בקודש" (תהלים סח יח), ובתחילה "בראשית" ובסוף "ישראל" (דברים לד יב), כי הם עלו במחשבה בראשית העולם.

וסוף דבר - אין לדרש סוף.

הדרך החמישית

הדרך החמישית, מוסד פירושי עליה אשית, והיא הישרה בעיני, נוכח פני ה', אשר ממנו לבדו אירא, ולא אשא פנים בתורה, ואחפש היטב דקדוק כל מילה בכל מאודי, ואחר כן אפרשנה כפי אשר תשיג ידי, וכל מילה שתבקשנה - בפירוש המילה הראשונה תמצאנה, כפירוש 'שמים' - תמצאנו בפסוק הראשון, ועל זה המשפט כל הלשון.

ולא אזכיר טעמי אנשי המסורת, למה זאת מלאה ולמה זאת נחסרת, כי כל טעמיהם כדרך הדרש הם, כי הכתוב פעם יכתוב המילה מלאה מבוארה, ופעם יחסר אות נעלם לאחוז דרך קצרה, ואחר שידרשו טעם למלאים ולחסרים - יורונו איך יוכלו לכתוב הספרים. ומשה כתב בלא וי"ו "ה' ימלך" (שמות טו יח), ומעתיק משלי כתב בוי"ו "תחת עבד כי ימלוך" (משלי ל כב), ושנים רבות בין שניהם; רק לתינוקות טעמיהם טובים הם.

גם בפירושים הישרים, אין צורך לתיקון סופרים.

ומתרגם התורה ארמית תרגם אמת, ובאר לנו כל נעלמת, ואם דלק במקומות אחרי מדרשים - ידענו, כי יותר ממנו ידע השורשים, רק חפץ להוסיף טעמים אחרים, כי פשוטו - יבינוהו אפילו הבוערים; כמו "עירה" (בראשית מט יא), שלא תרגמו כ"בן אתון", ותרגמו "בני יבנון", ו"אתונו" (שם) - שער האיתון, ובעבור הדרש דרך הפשט אינה סרה, כי שבעים פנים לתורה, רק בתורות ובמשפטים ובחוקים - אם מצאנו שני טעמים לפסוקים, והטעם האחד כדברי המעתיקים, שהיו כולם צדיקים, נשען על אמתם בלי ספק בידיים חזקים, וחלילה חלילה מהתערב עם הצדוקים, האומרים כי העתקתם מכחשת הכתוב והדקדוקים, רק קדמונינו היו אמת, וכל דבריהם אמת, וה' א-להים אמת ינחה את עבדו בדרך אמת.