העמק דבר על שמות כב ב

(שמות כב ב): "שלם ישלם" - לפי הפשט הוא טעם דמשום הכי "יש לו דמים", אף על גב שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וחם ליבו והוי כמו יצרא אנסיה.

וע' מה שכתבתי בדברים יט ו, דמשום הכי פטור גואל הדם, יעויין שם.

משום הכי מפרש הכתוב דכאן לא היה לו להחם לבבו כל כך, שהרי שלם ישלם.

ואפילו יודע שהוא עני ו"אין לו", מכל מקום הרו "ונמכר בגניבתו"; זהו הפשט (א).

הרחב דברעריכה

(א) והדרש במכילתא: "ר' אליעזר בן יעקב אומר: הרי שהיו לפניו כדי יין וכדי שמן ושיברן, כל זמן שהוא יודע דשלום עמו, הרי זה חייב". ולכאורה קשה, פשיטא דאם שבר והזיק חייב לשלם! וצריך לומר דבא ללמד, דאם אין לו דמים פטור. ועל כרחך מיירי בששבר אחר שיצא מן המחתרת, מדסיים המקרא "ואם אין לו ונמכר בגניבתו", ואי עודנו במחתרת, אינו אלא מזיק, שהרי לא זכה עדיין, ולא מיקרי גנב. ומזה למדנו, דאם אין לו דמים, פטור אפילו כששבר אחר כך. וזהו שיטת רש"י ותוספות בסנהדרין עב..

אבל לדעת הרמב"ם ורמב"ן, דסבירא להו דווקא כששברן במחתרת פטור, צריך לומר דמפרשי האי קרא "שלם ישלם" כששבר במחתרת, ולא בא הכתוב אלא ללמדנו, דאם אין לו ונמכר בגניבתו, שאין זה כדין מזיק בעלמא שאין נמכר, אלא מכל מקום הרי נכנס לגנוב, משום הכי ונמכר בגניבתו.