המודה למלך והמודה לאלהים (אפגניסטן)
מפתחות סיפורי עם בעדות ישראל
כבד את אביך (סוריה) - - כבד אתה ויכבדוך (טוניס) - - המודה למלך והמודה לאלהים (אפגניסטן) - - בזכות גמילות חסדים (רומניה) - - הסנדלר השמח בחלקו (אפגניסטאן) - - בכלוב של זהב (עיראק-בגדד) - - היונה והנמלה (מרוקו) - - השבת אבדה (לוב) - - גאוות העורב על בניו (רומניה)
המודה למלך והמודה לאלוהים – (אפגניסטן)
שני חברים עניים היו עוברים ברחובות העיר ופושטים יד לצדקה מן העוברים והשבים.
בדרכם היו עוברים יום – יום ליד ארמון המלך, והמלך היה נותן להם צדקה. אחד העניים היה משבח את המלך על שהוא טוב ומיטיב, והשני היה מודה לאלוהים על שהוא מיטיב למלך, והמלך עוזר לבני האדם.
אמר המלך: "הלא אני הוא זה המיטיב והנותן לך, ואתה מודה לאחר"? והעני היה אומר: "אם אלהים לא יתן – לא תוכל גם אצה לעזור לי".
יום אחד ציווה המלך על האופה שלו להכין שני כיכרות לחם דומים. לאחד מהם הכניס כמה אבנים יקרות, ולכיכר השני לא הכניס דבר.
אמר המלך למשרתיו: "מסרו את הכיכר עם האוצר לעני המודה לי, ואת כיכר הלחם הרגיל לעני המודה לאלוהים".
עשו המשרתים כדבר המלך: " את הכיכר עם האוצר – מסרו לעני המודה למלך, ואת השני – לעני המודה לא-ל.
כשיצאו מן הארמון ראה העני המודה למלך כי הכיכר שלו כבד, ולכן ביקש את חברו להתחלף עמו, הסכים העני המודה לא-ל, מסר לו את הכיכר הקל יותר, קיבל את זה הכבד, אח"כ נפרדו וכל אחד הלך לדרכו.
העני המודה לא-ל רצה לאכול, פרס מן הלחם, והנה – אוצר בלחם! הודה לאלוהים על האוצר שנזדמן לו ושמח מאד: "מעתה לא אצטרך לבקש עוד צדקה".
המלך התפלא מאד: עבר יום, עברו יומיים, והעני המודה לאלוהים איננו בא עוד לבקש צדקה. פנה למשרתיו ושאלם! " האם לא טעיתם? אולי מסרתם את הכיכר עם האוצר לעני לא-ל"! – " לא", ענו המשרתים, "מסרנו את הכיכרות כפי שצוויתנו". קרא המלך לעני, שהודה לו, ושאל: "מה עשית בכיכר הכבד שנמסר לך"? ענה לו: "ראיתי שהוא כבד מדי, והחלפתיו עם חברי". אז הבין המלך כי מה' היה הדבר. הוא מלך – מתקיימים רק ברצות ה'.