הגאון מווילנה על משלי יב כז

| הגאון מווילנה על משליפרק י"ב • פסוק כ"ז |
כ • כג • כז • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי י"ב, כ"ז:

לֹא־יַחֲרֹ֣ךְ רְמִיָּ֣ה צֵיד֑וֹ
  וְהוֹן־אָדָ֖ם יָקָ֣ר חָרֽוּץ׃


(משלי יב כז): "לא יחרך רמיה צידו" - כמו שאמרו חכמינו ז"ל ((ערובין נד:): "משל לצייד שצד ציפורים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו - משתמר, ואם לאו - אין משתמר"), דאם אינו חורך את כנפי העוף שלא יברח ממנו, כל מה שצד אינו [אלא] רק רמיה, כי לא יישאר בידו מאומה, כי ברוח יברח מידו.

וכן בתורה, אם לומד ואינו חוזר תמיד בכדי שיזכור תמיד כל מה שלומד, אינו אלא רמיה, כי לא יישאר בידו מאומה.

"והון אדם יקר חרוץ" - אבל ההון של אדם, כלומר, אם יש בידו הון רב, אז הוא יקר וחרוץ.

והעניין: יקר הוא תורה, וחרוץ הן המצוות, כמו שפירשתי למעלה (משלי ח יט): "טוב פריי מחרוץ", והיינו, מי שיש בידו הון שהוא התורה, היינו שחוזר תמיד.

וסוד הו"ן הוא: ה חומשי תורה, ו ששה סדרי משנה, ן שערי בינה שיש בתורה. והן סוד נפש רוח ונשמה, כמו שנאמר למעלה בסוד נו"ה. ומי שיש בידו כל זאת, הוא יקר וחרוץ.