דרך ה' חלק שלישי ג
| דרך ה': |
|
פרק ג - בענין הרוה׳׳ק והנבואה:.
א. ענין רוה״ק: הנה חקק הבורא ית׳ בטבעו של האדם שיהיה מתלמד מבין ומשכיל בהשקיפו על הנמצאים ובחינותיהם, וממה שמתגלה לפניו יתבונן וידרוש את שאינו מתגלה, עד שישיגהו ויעמוד עליו. וזהו דרך ההשכלה הטבעית. אמנם עוד גזר שימצא לו השכלה מעולה מזו מאד, והיא ההשכלה הנשפעת, והיינו שיושפע לו שפע ממנו ית׳ ע״י איזה אמצעיים שהכין לזה, ובהגיע השפע ההוא אל שכלו יוקבע בו ידיעת ענין מה בבירור בבלתי ספק ובבלתי טעות, וידע הדבר בשלימות סבותיו ותולדותיו, כל דבר במדריגתו, וענין זה נקרא רוח הקדש:
ב. מושגי רוה״ק: והנה בדרך זה ישיג ענינים, מה שבגדר ההשכלה הטבעית אך ביותר בירור וכמ״ש, וישיג גם כן ענינים מה שאין בגדר ההשכלה הטבעית שתשיגם, ומכלל זה העתידות והנסתרות:
ג. נצנוץ רוה״ק - בהעלם: ואולם מדריגות על מדריגות נמצאו בדבר, בין בענין כח השפע הנשפע, בין בזמן השפעו, בין בדרך הגיעו אל האדם ובמהות הדברים המתגלים ונודעים לו עי״ז. אמנם בכלם תהיה ההשפעה בדרך שירגיש בה המושפע בבירור. אכן עוד יקרה שיושפע בלב האדם שפע שיעמידהו על תוכן ענין מהענינים, אך לא ירגיש בו המושפע אלא כמי שנופלת מחשבה בלבבו, ויקרא זה לפעמים ע״ד הרחבה - רוח הקדש בדברי חז״ל, או השפעה נסתרת. אבל רוח הקדש באמת הוא שיהיה ניכר ונרגש בבירור לבעליו וכמ״ש:
ד. ענין הנבואה: ואמנם למעלה מכל זה יש מעלה אחרת והיא הנבואה. וענינה שיגיע האדם ויתקשר בבורא ית״ש, ויתדבק בו דביקות ממש, באופן שירגיש ההתדבקות, וישיג מה שהוא מתדבק בו, דהיינו כבודו ית׳ על הדרך שנבאר לפנים. ויהיה הדבר ברור אצלו ומורגש ממנו בלי ספק כלל, כדרך שלא יסתפק בדבר גשמי שירגישהו בחושיו. והנה עיקר הנבואה הוא השיג הדביקות והקשר הזה עודו בחיים, שזה שלימות גדול ודאי. ואולם יתלוה לזה ידיעות והשכלות, כי אמנם ישיג עי״ז ענינים אמיתים ונכבדים מאד מסתרי סודותיו ית׳, וישיגם בבירור כדרך ההשכלה הנשפעת שזכרנו, וביותר כח מבעל רוח הקדש, וכמ״ש עוד בס״ד:
ה. דרך השגת הנביא: אך דרך ההשגה הזאת הוא שתהיה ע״י אמצעיים, שלא יתדבק האדם ולא ישיג את כבודו ית׳ כמי שרואה את חבירו לפניו, אלא ע״י משרתים ישמשו להשגה שימוש הזכוכית לעין, שעל ידם יושג הכבוד. אך המושג באמת יהיה הכבוד ולא אחר, אלא שתשתנה ההשגה כפי שינוי האמצעיים כראיה באמפקלריות. ויבחן בזה מדריגות הריחוק והקירוב ובהירות האספקלריא ועכירותה:
ו. אופן ההנבא: והנה בהגלותו ית׳ ובהשפע שפעו על הנביא, יגבר עליו תגבורת גדול, ומיד חומרו וכל איברי גופו יזדעזעו ויחשבו להתהפך, כי זה מחק החומר שלא לסבול גילוי הרוחניות, כ״ש גילוי כבודו ית׳. והנה הרגשותיו יבטלו, וגם פעולותיו הנפשיות לא יפעלו כלל מעצמן, אבל תשארנה כלן תלויות בו ית׳ ובשפעו הנשפע. והנה מצד ההתדבקות שנשמתו מתדבקת, יתוסף בה מציאות השכלה חוץ מגדר כל ההשכלה האנושית לגמרי, כי תהיה השכלה בה לא מצד מה שהיא בעצמה, אלא מצד היות השרש העליון מתקשר בה, ואז מה שתשיג יהיה בדרך יותר נשגב ממה שהוא המושג ממנה מצד עצמה. ובזה יפה כחו של הנביא מבעל רוח הקדש אפילו בהשגת הידיעות, כי הרי הוא משכיל בהשכלה עליונה מכל השכלה שאפשר לאדם, והיא השכלה בבחינת היותו קשור בבוראו. והנה גילוי כבודו ית׳ הוא יהיה הפועל בכל מה שימשך לנביא בנבואתו. והנה ממנו ימשך בכח הדמיון שבנפש הנביא ויצויירו בו ענינים מה שיוכרח בו מכח הגילוי העליון ולא מצד עצמו כלל. ומתוך הדמיונות ההם תמשך בו מחשבה והשכלה, שחקיקתם תהיה מכח הכבוד המתגלה, וישאר הענין קבוע בשכלו, שגם כאשר ישוב למצבו האנושי תמצא הידיעה בו בבירורה. זה כלל ענין הנבואה לכל הנביאים, אך פרטי המדריגות רבים וכמש״ל בס״ד. ועל הכל מדריגתו של מרע״ה שהעידה עליו התורה: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה׳ פנים אל פנים":