דרך ה' חלק רביעי ד
| דרך ה': |
|
פרק ד - בק׳׳ש ותפלה:.
א. ב' עבודות הוטלו עלינו לעבוד לפניו ית' יום ביומו, והם הקריאת שמע, והתפילה. ובזמן בית המקדש התמידים והמוספין. ועתה נבאר עניינם: הא הנה הוא קריאת השמע, ועניינו ייחודו ית' וקבלת עול מלכותו. והעניין כי הבורא ית"ש המציא ברצונו נמצאים שונים עליונים ותחתונים, רווחנים וגשמיים, וסדרם בסדרים שונים, ונתן בחוק כל א' מהם לפעול פעולות ולעשות מעשים להתגלגל בגלגולים ובסיבובים רבים ובדרכים שונים, כפי מה שפילגה חוכמתו ית' לכל א' וא'. ואומנם הנה הוא ית"ש השורש והסיבה היחידית לכולם. ועניין זה מובן בב בחינות: בבחינת המציאות ובבחינת הפעולה. בבחינת המציאות מה שכבר ביארנו בח"א, איך כל המציאויות כולם תלוים בו ית' ונמשכים ברצונו, משא"כ מציאותו שהוא מציאות מוכרח מצד עצמו ובלתי נתלה בזולתו, אך כל שאר המציאויות אין להם מציאות אלא מצד מה שהוא ית"ש רצה בהם ומקיימם ברצונו. בבחינת הפעולה הוא שאעפ"י שניתן בחוקם של הנבראים לשלוט בעניינים מה שיכולתם מקפת, ופועלים פעולות גדולות כל א' כפי מה שבחוק פעולתו, הנה באמת אין בהם כוח ולא שליטה אלא מה שמסר להם הבורא ית' שהוא האדון האמיתי השליט וכל יכול, וכל מה שהם פועלים אינו אלא מה שהוא ית"ש נתן ונותן להם כוח שיפעלו, והוא אדון עליהם להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה. ומעומק העניין הוא כי הרי כפי הסדרים שסידרה חוכמתו ית' לתיקונן של הנבראים כמ"ש בח"א, הנה יש עניינים רבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם, אם מצד בחירתן של בני האדם החוטאים, ואם מצד מה שנגזר עליהם לענשן, ונראה הדבר לכאורה שזה הפך רצונו ית', כי הנה הוא ית"ש אינו רוצה אלא בטוב וכל חפצו להיטיב, והנה שמו ית' מתחלל בשליטת הרשעים ובתגבורת הרעות והקלקולים. אומנם היודע בדרכיו ית' ומעמיק בעניינים, ידע כי עכ"פ אין כל זה אלא סיבוב מסיבות בדרך עמוק, כולם מתכוונים לנקודת השלמת הבריאה ובה מסתיימים וכמ"ש בח"א. ונמצא שהקב"ה הוא המנהג את הכול באמת, ועצתו לבדה היא תקום, שהיא הגיע טובו ושלימותו אל ברואיו וכמ"ש שם. אלא שלפי אמיתת העניין צריכים הדברים להתגלגל בגלגולים אלה על פי יסודות החוכמה הנפלאה והטוב האמיתי, ויודע בסוף כל הגלגולים כי הוא ית"ש אחד יחיד ומיוחד, והוא סיבב כל המסיבות האלה בדרכיהם לבא אל התכלית האמיתי, שהוא הטוב האמיתי שזכרנו. וממה שנכלל עוד בעומק זה העניין הוא בגילוי אמיתת ייחודו ית. וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל המסיבות הסובבות בעולם הוא שהנה ברא הבורא ית' את הרע לשיעבירוהו בני האדם, ויקבעו בעצמם ובבריאה את הטוב. והנה חוקים רבים ושורשים גדולים הושרשו בעניין הזה, לשישתלם בכל חלקיו ובחינותיו, כי אולם פרטים רבים ימצאו בעניין מציאותו של הרע בבריאה, פעולותיו ושליטתו, ופרטים רבים כמו כן בעניין ייחסו של האדם עימו, במה שהוא נתון תחתיו ומושם בתוכו, ובעניין התגברו עליו והתפתחו ממאסריו וכבוש אותו, ועניין מציאות הטוב התפשטו והתחזקו כפי הכנע הרע והיכבשו. ואומנם שורש כל מציאות הרע פעולותיו ושליטתו הוא העלים הבורא ית' את ייחודו, שאינו מתגלה בעוצם אמיתתו לכול, וכפי שיעור ההעלם כך הוא שיעור כוח מציאותו של הרע וכמ"ש בח"א. ושורש כל ביטול הרע והעברתו, והוקבע כל הבריאה בטוב, הוא גילוי אמיתת ייחודו ית. והוא מש"ה ראו עתה כי אני אני הוא וכו. וכתוב למען תדעו ותאמינו וכו לפניי לא נוצר אל ואחריי לא יהיה. ונמצא שסוף תיקון כל הבריאה תלוי בגילוי ייחודו ית. והנה הוא היה הווה ויהיה תמיד, אחד יחיד ומיוחד, אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי, ולעתיד לבא יתגלה לגמרי לכל הברואים, כמ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אומנם ישראל שזכו לתורתו האמיתית יודעים האמת הזה ומעידים עליו גם עתה, והוא מ"ש ואתם עדיי נאם ה'. וזה זכות גדול לנו. והנה כלל ההנהגה של העה"ז מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה, וכמ"ש בח"ג פ"א, ובכל בוקר ובכל ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידתם כפי סדר ההנהגה. ואולם נתחייבנו אנחנו בני ישראל להעיד על אמיתת ייחודו ית' בכל הבחינות, פי בין בבחינת המציאות שהוא לבדו המצוי המוכרח, וכל הנמצאים ממנו הם נמצאים ובו תלוים. בין בבחינת השליטה שהוא לבדו ית"ש השליט המיוחד, ואין פועל שיפעל אלא מכוח ורשות שניתן לו ממנו. בין בבחינת ההנהגה, דהיינו שאעפ"י שהמסיבות רבות גדולות ועמוקות, אין המסבב אלא א', ואין התכלית אלא א', דהיינו הוא ית"ש המסבב את הכול אל תכלית השלמות האמיתי, ואעפ"י שאין דבר זה גלוי עתה באמת, הנה אמיתת הדבר כך היא וכן יגלה ויודע בסוף הכול:
ב. עניין ייחוד מציאותו ית' וייחוד שליטתו: והנה ממה שיש עוד להבחין הוא, כי הבורא ית"ש הנה הוא מלך על כל ברייותיו. ופי עניין זה הוא כי אומנם אמיתת מציאותו ית' הוא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל, ובלתי מתייחס לזולתו, כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו, ואין לו שום יחס עם אחר כלל, לא למעלה ממנו ולא למטה ממנו, פי שאין לו סיבה שיתלה בה כלל, לא כמסובב עם סיבתו, ולא כמצטרף עם מצטרפו. והנה בבחינה זאת נקראיהו בשם אלוק ב"ה, דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו וכמ"ש. ואומנם בהיות שרצה וברא נבראים וכולם תלוים בו במציאותם ובכל בחינותם וכמ"ש, נקראיהו בבחינה זו אדון כל, כי הכול ממנו והכול שלו והוא שליט בכל כרצונו. ואולם עוד רצה בטובו וחסדו להשפיל כביכול בענותו את רום כבודו, ולהיות מתייחס אל נבראיו, אעפ"י שבאמת אין להם יחס עימו כלל, ורצה להיות להם במדריגת מלך אל עם, שיחשב להם לראש ולמנהיג, ולהתכבד כביכול בם כמלך שמתכבד בעמו, וכעניין שנאמר ברב עם הדרת מלך. ובבחינה זו נקראיהו מלכו של עולם. והנה בבחינה זו הוא נחשב לנו לראש ומתכבד בנו, וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו ולישמע אליו לכל אשר יצווה כמלך בעמו. ואולם בבחינה זו ג"כ חייבים אנו להכירו בכל יום ולקיים מלכותו עלינו, ולהשתעבד אליו ולגזירותיו כעבדים אל מלכם, וזה נקרא קבלת עול מלכות שמיים. ונכלל עניינה בפ' זה של שמע ישראל, דהיינו ההודאה בדבר זה שהוא מלך מלכי המלכים, מולך בכל ברייותיו, העליונים והתחתונים, ולקבל עול מלכותו והשתעבד אליו וכמ"ש:
ג. עניין מלכותו: ואומנם מכל העניינים האלו יוצאות תולדות גדולות לתיקון כלל כל הבריאה. וזה כי אולם סדרי הבריאה וכונניותיה מסודרים בדרך שכאשר מלכותו ית"ש נודע, ומודים בו כל ברואיו, נמצא בברואים כל טוב וכל שלווה והברכה מיתרבית בהם ושלמם מתגדל. ובהתפרץ העבדים ואינם משתעבדים ומודים במלכותו ית, כל טוב חסר והחושך מתגבר והרעה שולטת. והנה נמשכים עניינים אלה בדרכיהם בכל חלקי הבריאה, העליונים והתחתונים, הפועלים והנפעלים, וכמ"ש בח"א. ואולם היות מלכותו ית' נודע או לא נודע, נמשך ודאי ממעשי התחתונים, וכבר נתבארו אלה היסודות במקומם. אך מה שצריך עתה לעניינינו, שאם יהיה טעם לשיופיע הבורא ית' במלכותו וימלוך על עולמו, יימשך מזה הטוב הרב והשלווה הגדולה לנבראים, ותרבה ההארה הקדושה והטהרה וכל דבר טוב, וכוחות הרע יהיו נכפים ומשועבדים, ולא יקלקלו טובת העולם. ואם לא הנה הב"ה מסתיר פניו ואינו מגלה כוח ממשלתו, וכוחות הרע מתפרצים ושולטים. וכל תולדות העניין הזה הוות בכל מקום שהן שייכות שם, והוא כלל כל הרעות הנמצאות בעולם. והנה בהיות ישראל מתחזקים בכל יום על דבר זה, ומקבלים מלכותו ית' ומודים בו בליבם ובפיהם, מופיע הקב"ה בעולמו, וכוחות הרע נכפים תחת הטוב, ונמשכת הברכה לעולם. ובהעיד על ייחודו ית' כמש"ל, הנה כנגד זה נענה לנו ומתנשא בייחודו ומחזיק ומוסיף לעולם תיקון על תיקון בבחינת התיקון האמיתי שזכרנו, שאליו מתגלגלים כל מסיבות ההנהגה, ומקיים עצתו שהיא העמיד הבריאה על הטוב השלם וכמ"ש. וממה שצריך שתבין בזה הוא שאין כל הדברים האלה אמורים אלא לשיהיה תיקון הבריאה מצד בני האדם ולא מאליו. כי אולם ההנהגה כבר מסודרת היא ועומדת על הדרך הזה, שכל גלגוליה הולכים אל ההשלמה, וזה מה שהאדון ב"ה מסבב בטובו וכוחו. אלא שהייתה גזרת חוכמתו שיהיה זה נעשה ע"י בני האדם, שאז ישתלמו בני האדם שעשו הדבר הזה, ותהיה ההשלמה עצמה בתכלית, בהיות הברואים עצמם בעלי שלמותם כמ"ש. ונמצא שזה כל עיקרם של דברים אלה, שמה שסידר האדון ב"ה והכין להיות משלים את בריאתו, יושלם ויצא לפועל ע"י בני האדם, לשישתלמו הם בשלמות הראוי להם:
ד. תולדת העדות על ייחודו וקבלת מלכותו: והנה כבר ביארנו בח"א, שהשלמות האמיתי של הבריאה הוא המשך לה משלימותו ית, כי הוא לבדו השלמות. ואולם גם זה מתולדות המצווה הזאת, שבהעידנו על ייחודו, ובהיותנו תולים את הכול בו, גם הוא ית"ש נדרש לנו ונמצא לכל הבריאה שתשתלם בשלימותו, ונתקנים כל המציאויות במציאות האמיתי הישרשי, שהוא מציאותו ית' וכמ"ש שם:
ה. עניין המסר על קידוש השם: והנה מתנאי המצווה הזאת, להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על ייחודו ית' ולקבל עליו כל ייסורין ומיני מיתה על קידוש שמו ית, ונחשב לו כאילו עשה הדבר בפועל ונהרג על קידוש השם. וגם מעניין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון הכללי. וזה שמסדרי החוכמה העליונה בנבראים ומציאויותיהם הוא שימצאו הנמצאים כולם במדרגה ידועה, מה ששיערה החוכמה העליונה היות נאות לפי הנרצה בעולם ומצבו. וכלל המדרגה הזאת היא מדרגה נותנת מקום לחושך לימצא, ולטומאה להתפשט ולפעול. אומנם כל זה בשיעור נודע, דהיינו שלא ימצא החושך ולא תשלוט הטומאה כ"כ שיטמא לעולם לגמרי ויתקלקלו הברייות. שאם היה הדבר מגיע לזה, היו צריכים כולם ליפסד ולימחות, כמו שקרה בזמן המבול. אך בשיעור מה שלא יקלקל העולם, אבל יישארו בו העניינים חול ולא קודש, חשוכים ולא בהירים. והנה סדרה שזאת תהיה מדרגתם הראשונית ועיקרית, אומנם שבדרך תוספת תמצא בם הארה מעולה והשפעת יקר, יתעלו בה מן המדרגה השפלה הזאת, ויגיע לברואים עניין קדש ובהירות מה שראוי שיגיע להם לפי העה"ז. והנה הדברים משוערים בחכמה נפלאה, כל דבר בגבולו כראוי לא פחות ולא יותר. והיינו כי שוער מה ראוי שיהיה להם בדרך עיקר, וגם זה נתחלק לחלקים ומדריגות פרטיות שונות. ומה ראוי שיהיה להם בדרך תוספת, וגם הוא נתחלק לחלקים ומדריגות פרטיות שונות. וכן שוערו הזמנים שראוי שיהיה להם התוספת הזה במדרגותיו, וכמ"ש עוד לפנים בעז"ה. והנה בכל יום ויום צריך שיתחדש השפעה והארה בנבראים, שיעלה אותם מן המדרגה השפלה השורשית בהם, וייתן בהם קידוש ובהירות כמ"ש. ואולם סידר החכמה העליונה מציאות ההארה הזאת המתחזקת ומעברת החושך של העולם ומגברת בו ובברואיו היקר והמעלה והקדושה שזכרנו, ותלה המשכה במעשה התחתונים כשאר כל ההשפעות והתיקונים. ואומנם המעשה אשר תלאה בו, הוא מסור אדם את נפשו על קידוש שמו ית. וגם בזה יש מדריגות, כי המסירה שימסור אדם עצמו על קידוש השם בפועל, ימשיך הארה גדולה וחזקה מאוד, ויתקן בבריאה תיקון עצום, וירבה בה הקידוש והבהירות ריבוי גדול. והמסירה במחשבה, דהיינו בגמור בליבו להימסר וכמ"ש, ימשיך ג"כ השפעה ממין השפעה זאת, אלא שלא תהיה כ"כ עצומה. ואומנם למה שצריך להתחדש ולהימשך בכל יום לפי סדרי ההנהגה, די המסירה במחשבה, והוא הנעשה בפ' זה. והתולדה היוצאת היא המשכת השפעת הקידוש והבהירות בבריאה כולה, לתת לה קצת עילוי מן החול והחושך שהיא בם כפי מדרגתה השורשית:
ו. עניין המסר על קידוש השם: נמצא כלל עניין פ' ראשון של שמע, הוא העדות וההודאה בייחודו ית' בכל הבחנותיו, קבלת עול מלכותו והמליכו על כל הברואים כולם, וגמור בדעתנו להימסר על קידוש שמו. ותולדת כל זה היות האדון ב"ה מחזיק ממשלת ייחודו על כל הבריאה והיכנע והשתעבד כוחות הרע, והתחזק הטוב והתגבר, והימצאו ית' לבריאה שתתלה בו ותשתלם בשלימותו, ותימשך ההשפעה הנותנת עילוי לברואים בשיעור המצטרך, ויינתן בם בהירות וקידוש כפי הנאות:
ז. עניין בשכמל"ו: ואומנם לתיקון הגדול הזה יתחבר תיקון אחר, והוא הנכלל בשבח שאומרים אח"ז, דהיינו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל השפעותיו ית' והארותיו הם עניינים נמשכים במסיבות שונות, וכולם נשרשים ונתלים בייחודו ית' ושלימותו האמיתי. והנה הנבראים מתנהגים בגלגולים שונים לפי כלל ההשפעות האלה ומסיבותיהם, וסוף הכול הוא שיגיעו להשתלם בשלמות האמיתי. כי אולם גזרה החוכמה העליונה שלא יימשך ולא יגיע ההשתלם לברואים אלא ע"י כל המסיבות האלה, ואחר כל גלגוליהם. והנה בהיות הפעולה והשליטה לייחוד נתלה הכול בו, ונודעות כל ההשפעות שאינן אלא ענפי הייחוד, והדרך להגיע הברואים אליו. והנה בהיות הכוונה בפ' ראשון, לתלות הכול בייחוד כמ"ש, נמצאו כל ההשפעות נתלות בזה, והכול שב אל עניין השלמות האמיתי שזכרנו. והנה הנולד מזה בברואים הוא שישרה שמו עליהם ותתדבק בם קדושתו התדבקות גדול וישלוט בם, וימשיכם אחריו תמיד, וימצאו כולם נתלים בו ומשתלמים בשלימותו. וזהו המצב שיגיעו לו באמת בסוף כל הגלגולים. והנה בהיותם כך נמצא חפצו ית' נעשה וכבודו מתגדל, וזה עיקר העטרה שהוא מתעטר בברואיו, וכביכול מתגדל בם. ואומנם עתה אין הדבר הזה משתלם אלא ברווחנים, כי הנה הם טהורים וקדושים ושמו ית' שורה עליהם ומתקשר בם התקשרות גדול, והם נמשכים ממש אחריו בכל עת ובכל שעה וכבודו מתגדל בהם. אך בתחתונים אין הדבר נשלם, מפני שאינם עדיין שלמים, והרע מתערב בהם לא הטהרו ממנו, וכביכול אין כבודו ית' מתגדל בהם כראוי. והנה המלאכים מצד התיקון שהם בו, משבחים שבח זה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אך התחתונים א"א להם לשבח אותו כי אינם ראויים לזה, ולא השם שורה עליהם כראוי, ולא הכבוד מתגדל בם. אלא יעקוב אבינו ע"ה זכה כבר לזה בעת פטירתו מן העולם, בהיותו עם כל בניו הקדושים סביביו, שלא היה בהם פיסול, ונתעטרו בייחודו ית' שאמרו שמע ישראל וכו. ואז ענה הזקן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ונמצא שמצידינו אין אנו ראויים לעניין הזה, אלא קצת ממנו ניתן לנו מצידו של יעקוב אבינו, וע"כ אנו אומרים אותו אך בחשאי, זולתי ביום הכיפורים שמתעלים בו ישראל למדריגת המלאכים, וכמ"ש במקומו בס"ד:
ח. פרשה ראשונה דק"ש: ואומנם שאר הפרשיות, הנה הם השלמת זה העניין, ונכלל העניין בג עיקרים: והם קבלת עול מלכותו ואהבתו, קבלת עול מצות, וזכירת יציאת מצרים. הפרשה ראשונה בה יתכוון האדם להתחזק באהבתו ית' בכל תנאיה, דהיינו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ולהמשיך הארת קדושתו ית' ועול מלכותו ית' לבניו ולכל צאצאיו, והיינו ושיננתם לבניך. וליתקן בכל בחינות מצבו של האדם, דהיינו בשבתך בביתך ובלכתך וכו. ולתקן בזה בחינת הבית שלו, והיינו וכתבתם וכו:
ט. עניין זכירת יציאת מצרים: אח"כ מקבל עליו עול מצות בוהה אם שמוע, ואח"כ מזכיר יציאת מצרים בפ' ציצית. והיינו כי הנה יציאת מצרים היה תיקון גדול שנתקנו בו ישראל, ונשאר הדבר לנצח. והיינו כי מאחר חטאו של אדה"ר נשאר האנושיות כולו מקולקל כמ"ש בח"א, והיה הרע מתגבר בכולו, עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל. ואע"פ שנברר אברהם אבינו ע"ה להיות הוא וזרעו לה נבדלים מכל האומות, הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אומה שלמה, ולזכות לעטרות הראויות להם, מפני הרע שהיה מחשיך עליהם, והזוהמא הראשונה שלא יצאה מהם עדיין. וע"כ הוצרך שייגלו למצרים וישתעבדו שם, ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב בתוך הכור ויטהרו. והנה כשהגיע הזמן הראוי, חיזק האדון ב"ה את השפעתו והארתו על ישראל, וכפה את הרע לפניהם, והבדיל אותם ממנו, ורומם אותם מן השפלות שהיו בו, והעלם אליו ונמצאו גאולים מן הרע גאולת עולם, ומשם והלאה הוקמו לאומה שלמה דבוקה בו ית' ומתעטרת בו. והנה זה תיקון שנתקן לעולמים כמ"ש, וכל הטובות שהגיעו ושמגיעים לנו, כולם תלוים בו. וע"כ נצטוינו לזכור אותו תמיד ולהזכירו בפינו, שעי"ז מתחזק התיקון ההוא עלינו, ומתאמץ האור בנו, ומתמיד בנו התועלת הנמשך מן התיקון ההוא:
י. רמ"ח תיבות: ואולם עוד תיקון א' נכלל בכלל קריאת הפרשיות האלה, והוא לתקן האדם כל פרטי בחינותיו באור ייחודו ית, וכן לתקן בו כל פרטי הבריאה. וזה כי הנה כלל בחינותיו של האדם הם רמ"ח, והם רמ"ח אברים שלו. ואולם חלקי הבריאה ג"כ לפי כונניותיהם הם רמ"ח, בהקבלה לרמ"ח איברי האדם, ואלו ואלו צריך שיתקנו באור ייחודו ית, וזה נתקן ע"י רמ"ח תיבות שבקריאת שמע:
יא. ברכות ק"ש דשחרית: והנה חז"ל חיברו לעניין הזה הברכות של הקריאת שמע. וזה כי הנה בכל יום מתחדש כל המציאות כולו מלפניו ית, וזה בב בחינות: א' בבחינת הקיום וההתמדה, שהנה מתחדש השפע בכול, להתקיים ולהתמיד על מציאותו. והב כי הנה כל הימים מימי הששת אלפי שנה, הנה כולם גזורים ועומדים מלפניו ית' בבחינת הארות והשפעות מציאויות ומצבים המצטרכים לעולם, לשישלים הסיבוב הנרצה ויגיע אל השלמות. ונמצא כל יום בחינה חדשה ממש, ובבחינה ההיא מתחדש כל המציאות כולו, ועל זה נאמר: "מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית". והנה על השורש הזה תיקנו הברכות האלה והשבחים, על כלל הברייות כולם, שהם המתחדשים יום ביומו. והנה כלל הברייות האלה מתחלק לב: הא כל ברייות העולם התחתונים והעליונים. והב כלל מין האנושי, והיינו ישראל שהם מין האדם באמת. והנה על סדר זה סידרו ברכה ראשונה בשבח כלל הברייות ופקידיהם, והם הברייות למטה והמלאכים למעלה, כל א' בסדריו, וכללו בזה עניין היום והלילה, והמאורות המושלים בהם. והב בשבח על עניינם של ישראל, והאהבה שאהבם והקירוב שקרבם לעבודתו. ונכללו בברכות האלה כל אלה העניינים בדרכיהם האמיתים. אח"כ קריאת שמע, ואח"כ סידרו ברכה אחרת על כלל הניסים הגדולים שעשה לנו האדון ב"ה, והעיקר הוא יציאת מצרים בפרטיו, מסודר על פי סודותיו האמיתים וכל הבחנותיו:
יב. ברכות ק"ש דערבית: והנה עיקר עניין זה בבוקר, שאז הוא התחדשות המציאות כמ"ש, ואולם בלילה הנה נוסף עניין בברייות כולם לפי עניין הלילה, ואין זה אלא כמו גמר עניינו של היום והשלמתו. ובבחינה זו ג"כ סידרו ברכות קריאת שמע של הערב, כפי ברכות קריאת שמע של שחרית, אך יותר בקצרה, כי אינו אלא חזרת הדברים בקיצור, כפי מה שמתחדש בסדרי ההנהגה, נמשך אחר מה שנתחדש ביום. ועוד הוסיפו ברכה על עניין מנוחת הלילה והשינה בכל בחינותיה, והיינו ברכת השכיבינו: