הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

דם = משל לחיים של אדם שנרצח

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: דם

בלשון המקרא, המושג "דם" מציין לא רק את הנוזל האדום שזורם בגופנו, אלא גם את החיים, ובעיקר את החיים של יצור חי שנרצח, למשל:

(בראשית ט ה): "ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש, מיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם - מיד איש אחיו - אדרש את נפש האדם. שפך דם האדם - באדם דמו ישפך, כי בצלם אלהים עשה את האדם": הרוצח, כמובן, חייב עונש מוות גם אם הצליח להמית את הנרצח בלי לשפוך את דמו, למשל ע"י חניקה.
(בראשית לז כב): "ויאמר אלהם ראובן 'אל תשפכו דם , השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו' למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו"- כלומר, אל תהרגו אותו בידיים (האחים דווקא כן "שפכו דם" - דם ממש - אבל לא את דמו של יוסף: (בראשית לז לא): "ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם". בפסוק זה, כמובן, המילה "דם" היא כמשמעה - הנוזל שזורם בגופו של יצור חי - ולא משל) .
(שמות כב א): "אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים", וכן (במדבר לה כז): "ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם"- לפורץ ולרוצח בוודאי יש דם בעורקיהם; הביטוי "אין לו דם" משמעו "אין לו זכות לחיים", כלומר, מותר להרגו (כמו בביטוי המקובל בלשון ימינו "התיר את דמו").

(ויקרא יט טז): "לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמד על דם רעך אני ה'"- כלומר, אל תעמוד ותשתהה כאשר רעך נמצא בסכנת חיים, אלא רוץ מהר להציל את חייו (כמובן, אין זה משנה אם דווקא הדם שלו נשפך, או שנשקפת לו סכנת חיים אחרת כלשהי).
(במדבר כג כד): "הן עם כלביא יקום, וכארי יתנשא; לא ישכב עד יאכל טרף, ודם חללים ישתה"- בלעם כמובן לא התכוון לברך את בני ישראל שישתו דם ממש, אלא שיהרגו את אויביהם; וכן דברים לב מב: " "אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב" . "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו" "

(במדבר לה יט): "גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו בו הוא ימתנו"- "גואל הדם" הוא כינוי לקרוב-משפחה של אדם שנרצח, שתפקידו להרוג את הרוצח; שוב אין הכוונה דווקא לנוזל האדום, אלא לחיים של הנרצח, שהרוצח כאילו "שדד" ולקח לעצמו, וכאשר הקרוב הורג את הרוצח, הוא "גואל" ופודה את החיים מידיו.

(במדבר לה לג): "ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו"- שוב הכוונה לחיים של הנרצח ולא דווקא לנוזל האדום.
דברים יט ו" "פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום" ... "ולא ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה והיה עליך דמים ... ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת... לא תחוס עינך עליו ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך" ", וכן דברים כא ז-ט, דברים כז כה יהושע כ ג-ט- כנ"ל.
(דברים כב ח): "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך; ולא תשים דמים בביתך, כי יפל הנפל ממנו"- אין הכוונה, כמובן, שאסור לשים דם על קירות הבית (הרי בני ישראל במצרים שמו דם של שה על מזוזות ביתם - שמות יב); אלא, הכוונה היא, שבית שאין בו מעקה, נושא באחריות עקיפה למותם של האנשים שיפלו מהגג; הבית כאילו רצח אותם, ונושא באחריות לחייהם שאבדו. ולכן, אדם שאינו שם מעקה לגגו, כאילו הופך את ביתו לרוצח, ו"שם בו דמים".
(הושע ד ב): "אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו"- ייתכן שהנביא מתאר מקרה שקרה בזמנו, שבו נרצחו שני אנשים באותו מקום, והדם של נרצח אחד נגע בדם של נרצח אחר; אבל ייתכן שגם כאן מדובר במשל - הרציחות הן כל-כך תכופות, שהחיים של הנרצחים כאילו נוגעים זה בזה; מייד לאחר שאדם אחד נרצח, כבר נרצח אדם אחר (לא דווקא באותו מקום).
(מיכה ג י): "בנה ציון בדמים וירושלם בעולה"- אין הכוונה שהמנהיגים השתמשו בנוזל הדם כטיח בבניין, אלא שהם בנו את ירושלים תוך רציחות ורמאויות; וכן (חבקוק ב יב): "הוי בנה עיר בדמים וכונן קריה בעולה"(על בבל)
(משלי כח יז): "אדם עשק בדם נפש, עד בור ינוס אל יתמכו בו"= אדם שעושקים אותו בגלל שרצח אדם אחר ( פירוט ).

יש פרק אחד שמסביר את טעמו של משל זה: (ויקרא יז יא): "כי נפש הבשר בדם הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר"; כלומר, מכיוון שחייו של כל יצור חי תלויים בדם, משתמשים במילה "דם" כמשל לחיים.

הדברים האלה ברורים וידועים, אבל חשבתי שכדאי להדגיש אותם, כי יש אנשים שעלולים להסיק מהפסוקים הללו, שאסור, כביכול, לתרום דם. זה כמובן לא נכון: האיסור הוא לקחת חיים של אחרים; אין כל איסור על תרומת דם, שמטרתה הפוכה בדיוק - להציל חיים.

פסוקים נוספים

שמות ד כה: " "ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי" . "וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת" "
(שמואל א יז א): "ויאספו פלשתים את מחניהם למלחמה ויאספו שכה אשר ליהודה ויחנו בין שוכה ובין עזקה באפס דמים"
שמואל א כה כו: " "ועתה אדני חי ידוד וחי נפשך אשר מנעך ידוד מבוא בדמים והושע ידך לך ועתה יהיו כנבל איביך והמבקשים אל אדני רעה" ... "וברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים והשע ידי לי" "
שמואל ב טז ז: " "וכה אמר שמעי בקללו צא צא איש הדמים ואיש הבליעל" . "השיב עליך ידוד כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתו ויתן ידוד את המלוכה ביד אבשלום בנך והנך ברעתך כי איש דמים אתה" "
(שמואל ב כא א): "ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ידוד ויאמר ידוד אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים"
(ישעיהו א טו): "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו"
(ישעיהו ט ד): "כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש"
(ישעיהו לג טו): "הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע"
(יחזקאל ז כג): "עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס"
(יחזקאל ט ט): "ויאמר אלי עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה כי אמרו עזב ידוד את הארץ ואין ידוד ראה"
(יחזקאל כב ב): "ואתה בן אדם התשפט התשפט את עיר הדמים והודעתה את כל תועבותיה"
(יחזקאל כד ו): "לכן כה אמר אדני ידוד אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל"
(יחזקאל כד ט): "לכן כה אמר אדני ידוד אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה"
(מיכה ז ב): "אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו חרם"
(נחום ג א): "הוי עיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף"
(דברי הימים א יא יג): "הוא היה עם דויד בפס דמים והפלשתים נאספו שם למלחמה ותהי חלקת השדה מלאה שעורים והעם נסו מפני פלשתים"
(דברי הימים א כב ח): "ויהי עלי דבר ידוד לאמר דם לרב שפכת ומלחמות גדלות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני"
(דברי הימים א כח ג): "והאלהים אמר לי לא תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת"
(תהלים ה ז): "תאבד דברי כזב איש דמים ומרמה יתעב ידוד"
(תהלים ט יג): "כי דרש דמים אותם זכר לא שכח צעקת עניים"
(תהלים כו ט): "אל תאסף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי"
(תהלים נא טז): "הצילני מדמים אלהים אלהי תשועתי תרנן לשוני צדקתך"
(תהלים נה כד): "ואתה אלהים תורדם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך"
(תהלים נט ג): "הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני"
(תהלים קו לח): "וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים"
(תהלים קלט יט): "אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני"
(משלי יב ו): "דברי רשעים ארב דם ופי ישרים יצילם"
(משלי כט י): "אנשי דמים ישנאו תם, וישרים יבקשו נפשו"

ויש שני פסוקים שבהם המושג "דם" משמעו "מיץ ענבים" .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-03-25.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:דם - משל לחיים של אדם שנרצח

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/dm