דורות הראשונים/כרך ג/פרק מז


טעות סופר קטן הביא את כל הערבובי׳ הגדולה הזאת, כי הי׳ נאמר "רשב"הסג" ומפני שהסופרים הורגלו בכל מקום בראשי תיבות "רשב״ג" וידעו שבכל מקום הוא ר"ת מן רבן שמעון בן גמליאל.

ולהיפך "רשב״הסג" הוא בלתי רגיל כלל, הי׳ פשוט אצלם שזה ט"ס וכתבו "רשב"ג".

אבל "רשב"הסג" הוא ר״ת מן ר׳ שמעון בן הסגן.

והוא באמת הי׳ סוף זמנו בימי מלחמת ביתר, זמן מסוים לפני אשר נלכדה ביתר, ונהרג יחד עם ר׳ ישמעאל חברו של ר׳ עקיבא ובאתה השמועה אצל ר׳ עקיבא ור׳ יהודה בן בבא.

ור׳ שמעון בן הסגן הי׳ בנו של ר׳ חנינא סגן הכהנים.

וזה הוא באמת זמנו, והי׳ רבו של רשב"ג אבי רבי, ורשב"ג אמר פעמים רבות בשמו, כמו במנחות פרק י״א משנה ט׳:

"ר׳ שמעון בן גמליאל אומר משום ר׳ שמעון בן הסגן דוחה את יום טוב ואינו דוחה את יום צום.

ובמס׳ שקלים פרק ה׳ משנה ה׳ "ר׳ שמעון בן גמליאל אומר משום ר׳ שמעון בן הסגן פרוכת עביה טפח ועל שבעים ושנים נימין נארגת" וכו׳.

ובכתובות פרק ב׳ משנה ה׳ "ר׳ שמעון בן גמליאל אומר משום ר׳ שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד.״

וזה הוא מה שהובא במשנה מר׳ שמעון בן הסגן וכולם נאמרו בשמו על ידי ר׳ שמעון בן גמליאל.

ור׳ שמעון בן הסגן יקרא בברייתות גם בשם "בן הסגן" סתם, כמו במס' יומא ד׳ מ״ד:

"תנא בכל יום לא הי׳ לה ניאשתיק והיום הי' לה ניאשתיק דברי בן הסגן."

ובמס׳ כריתות ד׳ ו׳ "תנו רבנן מותר הקטרת אחת לששים או לשבעים שנה היו מפטמין אותה לחצאין לפיכך יחיד שפיטם לחצאין חייב דברי ר׳ שמעון בן גמליאל שאמר משום הסגן.

והדבר נראה שצריך להיות "דברי רשב"ג שאמר משום בן הסגן".

כמו שהוא בכל המקומות אשר הובאו שרשב"ג אמר דבריו משום בן הסגן ובטעות השמיטו "בן" הסגן וכתבו רק "הסגן".

וכטעות הזה נעשה נם במס׳ שמחות שם ועל ידי זה באה כל הערבובי'.

כי מן "רשב־הסג" נעשה אצלינו רשב"ג" ובכל זה לא נמחק גם רשומו של הסגן ונשאר גם זה לפלטה ויצא מזה כי נרשמו בין הנהרגים גם רשב"ג וגם הסגן.‬

אבל באמת אין כאן "הסגן" כי אם "בן הסגן" ואין כאן "רשב״ג" כי אם ‫רשב״הסג "ר׳ שמעון בן הסגן" כמו שבא בכל המקומות במשנה.

וכמה יתאימו הדברים בדברי ר' ישמעאל אליו כמו שהוא באבות דר' נתן פרק ל"ה:

"אמר לו (ר׳ ישמעאל) שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית והיו אוכלסי' ישראל יושבין לפניך זחה דעתך עלך אמר ליה ישמעאל אחי מוכן אדם שיקבל את פגעו.

כי כאשר דרש לפני אוכלסי ישראל בהר הבית הי׳ עוד בימי עלומיו כי כמו שיבואר לפנינו במקומו נשבו ונהרגו ר׳ שמעון בן הסגן ור׳ ישמעאל ערך שנת נ"ח—נ"ט אחר החרבן ועל כן הי׳ אז בדרשו לפני אוכלסי ישראל רק כבן חמשה ועשרים או כשלשים שנה.

ובהיותו מראשי ראשוני הכהנים, ואביו ר׳ חנינא סגן הכהנים, זכה כבר עוד בראשית ימיו לדרוש לפני אוכלסי ישראל בהר הבית, וזה הוא אשר עוררו ר׳ ישמעאל אז "אולי זחה דעתו בימי עלומיו", והוא גם קיים דבריו וקבל עליו את הדין.

וכן הדבר כי ר׳ חנינא סגן הבהנים הי׳ כבר בימי זקנותו הגדולה בימי הבית, ויחי גם אחר החרבן ויהי מראשי הזקנים אשר באו אז ליבנה, ונשארו דבריו מהימים ההם לפנינו בעבדו בבית הועד יחד עם יתר זקני הדור להקים כל דבר עבודת המקדש.

ובנו כבר הי' גדול גם הוא בפני הבית וכבר זכה אז לדרוש בפני אוכלסי ישראל בהר הבית, והאריך ימים עד אמצע ימי מלחמת ביתר ונהרג יחד עם ר׳ ישמעאל חבירו של ר׳ עקיבא.

ונשוב עוד לדברי ר׳ שמעון בן הסגן בראשית ימי ביתר ולכל פרטי הדברים מזה. ‫