דורות הראשונים/כרך ג/פרק מו


בהלכות גדולות הלכות תשעה באב ותענית בא:

״בעשרים ושלשה בסיון בטלו הבכורים מעלות לירושלים בימי ירבעם בן נבט בעשרים וחמשה בו נהרג רבן שמעון בן גמליאל ור׳ ישמעאל בן אלישע ור' חנינא סגן הכהנים."

ומזה בא הדבר בטור ושו"ע או"ח סי׳ תק״פ.

והדבר ידוע כי בענינים כאלה לא דקדקו רבותינו הראשונים בהיותם טרודים במלאכתם הגדולה להעמיד ההלכות על בורים.

ומאד יכול להיות כי בהלכות גדולות בא דבר ר' חנינא סגן הכהנים על ידי גליון מבחוץ, מתוך ענין הדברים אשר יבוארו.

כי בכל המקומות הרבים מאד אשר הובאו שם הדברים מרשב"ג ור׳ ישמעאל כמו במס׳ שמחות פרק ח׳ אבות דר׳ נתן פרק ל״ה תנא דבי אליהו פרק ל׳(פה) מכילתא פרשת משפטים פסוק אם ענה תענה, אין זכר כי אם מרשב״ג ור׳ ישמעאל, אבל לא מר׳ חנינא סגן הכהנים.

ובפרט כי גם אי אפשר שיהי׳ דבר מר׳ חנינא סגן הכהנים ורשב"ג ור׳ ישמעאל יחד,

שהרי דבר ר׳ ישמעאל הי׳ בימי ביתר שאך אז נהרג ר׳ ישמעאל ובימי החרבן בזמנו של ר׳ חנינא סגן הכהנים הי׳ עדין תינוק.

והדבר גם מפורש במכילתא שם ובמסכת שמחות כי הי׳ זה בראשית ימי ביתר ובא שם במכילתא:

"וכשנהרגו ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל אמר להם ר׳ עקיבא לתלמידיו התקינו עצמכם לפורענות שאלו טובה היתה עתידה לבוא בדורנו לא היו מקבלין אותה אלא ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והי׳ העולם שפורענות גדולה עתידה לבוא בדורנו וסילק אלו" וכו׳.

ומבואר שהי׳ דבר הריגתם כבר בימי ר׳ עקיבא ותלמידיו, ואחר החרבן אחרי אשר באה הפורענות היותר גדולה מהחרבן לא באה פורענות כוללת כי אם בימי אדרינוס, כמו שיבואר לפנינו.

וזה ודאי שר׳ חנינא סגן הכהנים כבר נפטר זמן רב לפני ימי אדרינוס וגם לפני ימי פעולותיו של ר׳ עקיבא.

ובמס׳ שמחות שם "‬וכשנהרגו ר׳ שמעון ור' ישמעאל באתה השמועה אצל ר׳ עקיבא ור׳ יהודה בן בבא עמדו וחגרו מתניהס שק וקרעו בגדיהם ואמרו וכו'.

וגם אם נרצה לאמר כי הכונה רק זאת שגם ר׳ חנינא סגן הכהנים נהרג גם הוא כ"ה סיון, ועל כן כתבו שלשה אלה יחד אף שלא נהרג עמהם כי אם הרבה לפניהס.

אבל גם זה אי אפשר, שהרי אחר החרבן לא היתה הריגת חכמים כלל.

ובין השבוים בימי החרבן לא הי׳ ר׳ חנינא סגן הכהנים שהרי כבר נתברר שהי׳ בין חכמי הדור ביבנה בין השרידים היחידים אשר שרדו ביבנה וישבו בבית הוועד ויקימו יחד את כל שרידי קדש בכל דבר המקדש.

ואחרי אשר שקטה הארץ אין שם כל זכר כי נהרגו חכמי התורה עד ימי ביתר, ולא היתה שם כזאת(פו).

ואמנם כן כי דבר ר׳ חנינא סגן הכהנים אשר נשתרבב ובא יחד עם הריגת ר׳ שמעון בן גמליאל ור׳ ישמעאל, זה עצמו ישוב ויבאר לנו את כל הדבר כמו שהוא.

לפי שגם זה עצמו הנאמר בכל המקומות האלה שנהרגו יחד רשב"ג ור׳ ישמעאל ושבאה השמועה אצל ר׳ עקיבא, גם זה תמוה.

כי איזה רשב"ג הי׳ זה והלא זה ודאי שאין זה רשב״ג אבי רבי אשר חי ימים רבים אחרי ר׳ עקיבא.

וגם זה ודאי שאין זה רשב״ג הזקן שהרי הוא נפטר לפני החרבן, ואז עדין לא הניע זמנו של ר׳ עקיבא להיות ראש הדור, ובמס׳ שמחות נאמר כי באה השמועה לר׳ עקיבא.

וכי גם נאמר בכל המקומות האלה כי רשב״ג נהרג יחד עם ר׳ ישמעאל והדבר ידוע כי ר׳ ישמעאל הי׳ עדין קטן בימי החרבן וכל זמנו אחר החרבן.

וגם אם נרצה לאמר כי אין זה ר׳ ישמעאל סתם חבירו של ר׳ עקיבא כי אם ר׳ ישמעאל אחר והוא הי' בזמנו של רשב"ג הזקן,

אבל גם זה לגמרי אי אפשר כי הדברים מפורשים בכל המקומות ההם כי נהרגו על פי המלכות וזה דבר שאי אפשר להיות בר׳ שמעון בן גמליאל הזקן אבי רבן גמליאל דיבנה,

לפי שהוא נפטר בהכרח בתוך הזמן שלא שלטו הרומיים על ירושלים, וגם אם נהרג יכול להיות זה רק על ידי שמעון בן גיורא, אבל לא על ידי הרומיים.

כי הגה זה ודאי אשר גם אחרי אשר נתגרשו הרומיים מירושלים, וגם אחרי מגפת קעסטיוס גאללוס וגם בימי ההכנה למלחמה הי׳ חי עדיין.

ונוכל גם לצמצם את זמן מותו של רבן שמעון בן גמליאל הזקן.

כי בספרו Vita XXXVIII מספר יאזעפוס באריכות גדולה מכל מעשי יוחנן בן לוי נגדו בהזמן אשר הי׳ יוחנן בן לוי עוד בהגליל בעיר גמלא ‬‫ויאמר שם:

"שנאתו העזה של יוחנן בן לוי נגדי גדלה מיום ליום וכו' וישלח לירושלים אל (רבן) שמעון בן גמליאל את אחיו ואת יונתן וכו׳ לבקשו לפעול אצל העדה בירושלים לקחת ממני (מיאזעפוס) את ממשלתי בארץ הגליל" וכו׳.

וזה הי׳ עוד טרם אשר לחמו אספסינוס וטיטוס על ארץ הגליל וירושלים היתה אז עומדת לגמרי ברשות עצמה.

ואמנם כי גם אחר זה כאשר כבר באו אספסינוס וטיטוס לארץ הגליל וכבר גם נלחמו שם אשר אז‪ ‬כאשר שם טיטוס מצור על גוש חלב ויוחנן בן לוי נמלט משם בראש חילו ככל אשר בא בדברי יאזעפוס מלחמות היהודים ‪IV, 2‬.

ואחר זה שם ‪IV, 3, 1‬ יספר יאזעפוס כל דבר ביאת יוחנן בן לוי ואנשיו לירושלים, ואחר זה שם ‪ 3, 9‬יזכיר דברי גורין בן יוסף ורבן שמעון בן גמליאל אל העם(פז).

ומבואר שגם אז הי׳ חי עדיין, וגם בזמן ההוא היתה ירושלים וכל סביבותיה חפשים עוד לגמרי מעול הרומיים.

ולהיפך זה ודאי כי לפני מצור ירושלים כאשר עמד רבן יוחנן בן זכאי לפני אספסינוס ובקש ממנו יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל (הזקן) אז אין ספק שככר נפטר רבן שמעון בן גמליאל, שהרי אז באו כולם ליבנה, וידענו כי רבן גמליאל בא ליבנה ולא אביו רבן שמעון.

ומזה מבואר כי בינתים כבר נפטר רבן שמעון בן גמליאל הזקן.

ועל כן אם רבן שמעון לא מת על מטתו כי אם נהרג ככל לשונם של הראשונים עליו אי אפשר שהי׳ זה כי אם על ידי שמעון בן גיורא ולא על ידי הרומיים וכדברי יאזעפוס במלחמות היהודים ‪V, 13, 1‬:

"אבל אך בא שמעון לירושלים ויהי לראש העיר התנהג עם כל אלה אשר הביאו אותו (חבד הכהנים הגדולים) ככל אשר עשה לכל האחרים (כלומר לכל מפלגת הישרים) ויחשוב את כולם לאויבים (ועי׳ גם שם ‪IV, 9, 11‬).

וכבר נתבאר כי באמת כן הדבר אשר רבן יוחנן בן זכאי יצא מירושלים רק אחרי אשר מפלגת הצדוקים חבר הכהנים הגדולים הביאו לירושלים את שמעון בן גיורא אשר אז יראו חכמי התורה כי אזלת יד ובימים ההם גם מת רבן שמעון או נהרג על ידי שמעון בן גיורא, ככל אשר יתבאר לנו יותר במקומו.

וכבר גם הערנו כי רק מפני שרבן שמעון בן גמליאל דבר לא הי׳ לו עם הרומיים הי׳ אפשר לרבן יוחנן בן זכאי לבקש מאספסינוס על "שושילתא דרבן‬ גמליאל" דהיינו משפחת הנשיאים והעיקר בנו של רבן שמעון.

וראינו כי גם ראש הלוחמים בעד המפלגה ‬הזאת יוחנן בן לוי אוהבו של רבן שמעון גם הוא לא נידון למיתה גם אחר החרבן כאשר נפל בשביה בידי הרומיים לפי שהרומיים עצמם ידעו היטב כי הם לא מרדו בממשלת רומא כמו שכבר נתבאר.

וכל האריכות גם למותר שהרי במס׳ שמחות פ"ח מפורש כי שמואל הקטן אמר עליהם בשעת מיתתו "שמעון וישמעאל לחרבא ושאר כל עמא לביזה" וכו'.

וכן הוא בגמ׳ סנהדרין ד' י״א "אף הוא (שמואל הקטן) אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא" וגו׳.

ולפנינו בפרק נ״ב יבואר כי בראשית ימי יבנה עד אחר וועד של בו ביום הי׳ שמואל הקטן חי עדיין.

ומפורש עוד שם במס׳ שמחות:

"וכשנהרגו ר׳ שמעון ור׳ ישמעאל באתה השמועה אצל ר׳ עקיבא ור' יהודה בן בבא עמדו וחגרו מתניהם שק" וכו׳ (פח).

ומבואר מעצמו שלא ידובר בזה על הזמן לפני החרבן ובימי רבן יוחנן בן‬ ‫זכאי‪ ,‬כי אם זמן רב אחר זה,

אבל מי הוא זה רשב״ג יחד עם ר׳ ישמעאל זמן שלם אחרי מות שמואל הקטן ובימי ר׳ עקיבא, ומה הוא הדבר עם ר' חנינא סגן הכהנים אשר לא הוזכר הריגתו בגמ׳ ומדרשים כל עיקר, ואשר לא היתה כזאת בימיו ובכל זה הוזכר עמהם, זה עלינו לבאר.

הערות

הערה (פה): ושם בתנא דבי אליהו כבר בא עוד ט״ס ותחת ר׳ ישמעאל סתם הוסיפו שם "כהן גדול״, וכבר רצו להגיה כן גם במס׳ שמחות.

אבל הדבר מבואר מדברי התוס׳ במס׳ יבמות דף ק״ד ד״ה אמר ר׳ ישמעאל שגם לפניהם לא היתה הגירסא "כהן גדול״.

וכל זה יבואר יותר בדברינו בימי ביתר אשר שם מקומו.

הערה (פו): זולתי דבר רבן גמליאל בתור נשיא ״כשחרש טורנוסרופוס אה ההיכל נתבקש רבן גמליאל להריגה״ וגם הוא לא נהרג.

הערה (פז): יאזעפוס שנה את כל הסיפור שם, ואין זה נוגע לדברינו כמקום הזה, ויבואר לנו זה במקומו, וכל דברי יאזעפוס במקומות שונים בנוגע לרבן שמעון יבוארו לנו במקומו בכרך שלפני זזה, ומשם יתבאר יותר זמן מותו בהיות שם עיקר מקום הדברים.

הערה (פח): ‫לפנינו בימי ביתר נשוב לכל הדברים האלה כולם לבארם כי שם מקומם.