דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק י
בריש מס' אהלות יותחל לפנינו:
"שנים טמאים במת אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב, שלשה טמאין במת וכו׳ ארבעה טמאין במת וכו׳ כיצד שנים וכו׳ כיצד שלשה וכו׳ כיצד ארבעה וכו׳ אדם וכלים מיטמאין במת חומר באדם וכו׳ אדם ובגדים מיטמאין בזב חומר באדם וכו' אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפי׳ מגויד" וכו׳
"האיברים אין להם שיעור אפי׳ פחות מכזית" וכו׳.
והדברים מפליאים שהרי אי אפשר כלל לאמר "האיברים אין להם שיעור" כי אם אחרי אשר יהי׳ נאמר לפני זה כי לאו דוקא מת שלם כי אם שגם אבר מן המת מטמא.
שהרי "האיברים אין להם שעור" הוא רק פירוש של דין שגם האבר מן המת מטמא,
ואם כן הלא תחלה הי׳ צריך לבוא עצם הדין שגם האיברים מטמאין ויש להם כל דיני טומאת מת שלם,
ואחר זה הי׳ המקום לאמר "האיברים אין להם שיעור".
אבל הדברים פשוטים שאף שמס׳ אהלות היא מס׳ לעצמה ושם עוד לא הוזכר זה אבל לא לבד שסמכו על האמור במבוא לסדר טהרות בפרק א' מכלים כי אם שהדברים בריש מס׳ אהלות ישובו וילכו עליהם(ח).
ושם בפ"א מכלים נאמר:
"עשר טומאות פורשות מן האדם מחוסר כפורים (מצורע מוחלט וזב וכו׳) פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי מטמא במגע ומשא ואינו מטמא באהל, ואם יש עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאהל שיעור בשר כראוי כדי להעלות ארוכה"(ט). ועל כן גם באו הדברים במס׳ אהלות מן האמצע "האיברים אין להם שיעור" מפני שגם כל הדברים בראש מס' אהלות הנם רק המשך משם, בכללי היסוד, ונסדרו בראש מס׳ אהלות במקומו.
ורק על פי הדברים האלה נבין את הדברים אשר באו שם אחר זה במשנה:
"כיצד ארבעה, כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאין טומאת שבעה הרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב".
"אמר ר׳ עקיבא יש לי חמישי השפוד התחוב באהל האהל והשפוד והאדם הנוגע בשפוד וכלים באדם טמאים טומאת שבעה, החמישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב אמרו לו אין האהל מתחשב."
ודברים כמו שהם קשה להבינם ומה ענין לתשובתם "אין האהל מתחשב".
אבל באמת אין דברי ר׳ עקיבא כי אם קושיא על יסוד המשנה מדוע חשבו ארבעה והלא אפשר שיהיו חמשה.
ועל זה השיבו לו בבית הועד שאין כאן קושיא ״אמרו לו אין האהל מתחשב״, והדברים פשוטים וברורים.
אבל כי נשוב ונראה בזה דברים גדולים ונפלאים אשר יאירו לפנינו באורם ואמתם.
כי על ידי זה את אשר דברי המשנה במס׳ אהלות ילכו על דברי המשנה במס׳ כלים נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע בפירוש וגדר דברי המשנה במס' אהלות ודבריהם הנם גם מפורשים כן.
ואך על פי כל זה נדע ענין דבריהם בברייתא אשר אין להם הבנה כלל.
והבירור מימי יבנה על המשנה הזאת ממס׳ אהלות בא לפנינו במשנה עדיות פרק ו׳ משנה ב׳:
"העיד ר' יהושע ור׳ נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי על אבר מן המת שהוא טמא שר' אליעזר אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי."
והנה במשנה אף שלא נתפרשו דבריהם כמו בהברייתא בכל זה יוצא גם מהדברים בהמשנה.
שר׳ אליעזר סבר שזה שאמרו במשנה אהלות "האיברים אין להם שיעור" לא אמרו אלא על אבר מן החי.
אבל מן המת אין האבר מטמא אלא אם כן יש עליו כזית בשר.
ור' יהושע ור׳ נחוניא העידו שגם אבר מן המת אין לו שיעור, ואף שאין עליו כזית בשר מטמא משום אבר, וגם זה בכלל דין יסוד המשנה "האיברים אין להם שיעור".
ולשונו של הר"ב על דברי ר׳ אליעזר "לא אמרו האיברים אין להם שיעור" אלא על אבר מן החי אבל אבר מן המת שיעורא בעי לטמויי".
ומבואר שגם הוא מפרש כן דברי ר׳ אליעזר שהוא מפרש דברי יסוד המשנה של "האיברים אין להם שיעור" ואי אפשר לפרש כי אם כן.
וכבר גם נתבאר לנו בכרך שלישי במקומות הרבה שכל מקום שבא במשנה "ובמה אמרו" או "לא אמרו" וכיוצא בזה הכונה להמשנה הקבועה הטבועה וסדורה לפנינו.
ואמנם כי במשנה באו דבריהם בקצרה, ויתראו לפנינו בכל ענינם מתוך דברי הברייתא במס׳ חולין דף קכ"ט, ולשון הברייתא שם:
"דתניא אמר ר' אליעזר שמעתי שאבר מן החי מטמא אמר לו ר׳ יהושע מן החי ולא מן המת? וקל וחומר ומה חי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא, מת שהוא טמא לא כל שכן, כתוב במגלת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד, אלא כל דכן, הכא נמי כל דכן, אמר ליה כך שמעתי." והדברים כמו שהם הנם לגמרי בלתי מובנים, והנם גם תמוהים מאד.
א) שהרי מחלוקתם של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אינו באבר מן החי שבזה הלא דעת שניהם שוה שאבר מן החי בודאי מטמא,
וכל מחלוקתם היא רק באבר מן המת שר׳ יהושע סובר שכן הדין גם באבר מן המת שגם זה מטמא ור׳ אליעזר סובר שאבר מן המת אינו מטמא, ואם כן הלא זה הי' צריך להיות דברי ר׳ אליעזר שמעתי שאבר מן המת אינו מטמא".
ולכל הפחות הי׳ לו לאמר "שמעתי שאבר מן החי מטמא ואבר מן המת אינו מטמא".
ואיך זה יעשה ר׳ אליעזר ההיפך כי יאמר רק הדבר ששניהם מודים בו ויחסר לגמרי העיקר במה שנחלקו בו.
ב) וגם אחר זה אחרי טענת ר׳ יהושע הצודקת "מן החי ולא מן המת וקל וחומר וכו'״ גם אז לא ישיב ר׳ אליעזר ולא יפרש דבריו לאמר "כך שמעתי ולא מן המת" כי אם יאמר סתם "כך שמעתי" דהיינו שכך שמע כמו שאמר תחלה "שמעתי שאבר מן החי מטמא".
אבל מה ענין להדברים האלה ואיזה סתירה יש משמועתו זאת נגד דברי ר׳ יהושע, והלא במה ששמע מודה גם ר' יהושע.
ג) ורבינו הגדול רש"י ז"ל הרגיש בזה וכתב "אמר לו כך שמעתי שאבר מן החי מטמא ולא אבר מן המת".
וכבוד רבינו במקומו, אבל הלא בהברייתא יחסר בכל דברי ר' אליעזר ששמע "ולא אבר מן המת" ואיך אפשר שיחסר העיקר,
והלא לפני זה כתב גם רש"י עצמו "אמר לו ר׳ יהושע וכי מפני ששמעת מן החי סבור אתה לומר כן מן החי דוקא ולא מת בתמיה והלא כתוב במגלת תענית פסחא זעירא" וכו׳.
ומבואר מדברי רש"י ז"ל עצמו שכל מה שמסר ר׳ אליעזר מדבר שמועתו ששמע לא הי׳ כי אם זה שאבר מן החי מטמא ורק זה לבד אמר באמת, ורק זה לבד הזכיר, ור' יהושע יאמר לו בצדק והלא קל וחומר וכו׳, ומה ישיב על זה ר' אליעזר.
אבל כל הדבר מתבאר מעצמו, וכל הדברים באו בדבריהם כמו שהם.
המשנה במס׳ כלים בפרק א׳ דבריה מפורשים דאיירי באבר מן החי:
"עשר טומאות פורשות מן האדם וכו׳ פירש ממנו אבר שאין עליו בשר כראוי מטמא במגע וכו׳ ואם יש עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאוהל" וכו׳. וכבר נתבאר לנו כי דברי המשנה בריש מס׳ אהלות "האברים אין להם שיעור" דבר אין להם לעצמם,
כי אם שילכו וישובו על דברי המשנה שם במס׳ כלים "פירש ממנו אבר" וכו'.
ועל כן הנה על דברי יסוד המשנה הזאת באהלות שם "האברים אין להם שיעור" פירשו לו רבותיו לר׳ אליעזר שזה שב על "אבר מן החי" אשר ידובר במס׳ כלים.
והן באמת לשונו של ר׳ אליעזר ודבריו במשנה עדיות שם פרק ו׳ משנה ב׳ "שר׳ אליעזר אומר לא אמרו (באהלות שם) אלא על אבר מן החי".
והננו רואים דבר פלא שגם ר׳ יהושע לא ישיב לאמר "גם במת אמרו",
שזה ודאי שכדברי ר׳ אליעזר כן הוא שדברי המשנה במס׳ כלים ודברי המשנה במס׳ אהלות ההולכת עליה איירי באבר מן החי וכפי אשר גם שמע ר׳ אליעזר מרבותיו וכן שמע גם ר׳ יהושע.
תשובת ר׳ יהושע היא רק זאת שאף שזה וראי שכדברי ר׳ אליעזר כן הוא כי הדברים שם הנם בחי אבל הלא קל וחומר במת. והן דברי ר׳ יהושע בהברייתא בחולין שם:
"אמר לו ר׳ יהושע מן החי ולא מן המת, וקל וחומר ומה חי שהוא טהור וכו' כתוב במגלת תענית פסחא זעירא דלא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן הכי נמי כל דכן.־
והיינו דזה ודאי דכדברי ר׳ אליעזר בן הוא שדברי המשנה איירי בחי, אבל הנם ממש כדברי המגילת תענית שכתוב שם רק פסחא זעירא.
ומבואר שר׳ יהושע יודה לר׳ אליעזר שזה כדבריו כן הוא כי בחי דברו.
וכן ממש היא תשובתם של ר' יהושע ור׳ נחוניא בן אלינתן איש כפר הבבלי לר׳ אליעזר גם במשנה עדיות שם:
"שר׳ אליעזר אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי אמרו לו והלא קל וחומר ומה החי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא המת שהוא טמא אינו דין שיהא אבר הפורש ממנו טמא."
ומבואר לנו שני הדברים שזה ודאי שר׳ אליעזר לא שמע "אבל לא מן המת".
וכן זה ודאי שגם ר׳ יהושע מודה שהמשנה באהלות בחי דברה רק שבמת נוכל להבין מעצמינו מדין קל וחומר.
ועיקר הכל מבואר שכל מחלוקתם רק איך הם ענין הדברים בהמשנה וכמבואר. ונעמוד בזה גם על הסדר כפי שבא במקומות כאלה סוף סגנון המשנה בחתימתה בימי רבי.
כי מפני שכפי שבא סגנון המשנה ביסוד המשנה "האברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מטמאין טומאתן" שילך על המשנה במס' כלים, אפשר לאמר דדוקא בחי דברו כמו שהם על זה דברי ר' אליעזר.
ומפני שהלכה כר׳ יהושע, הוסיפו בחתימת המשנה "אפילו פחות מכזית מן המת". ולשונו של הר"ב "האברים וכו' ומיירי בין באבר שנתלש מן החי בין באבר מן המת".
וצדקו דבריו אבל הלא הדברים יפליאו אחרי שזה ודאי שדברי המשנה הם בין מן החי בין מן המת, איך בא שם "האברים אין להם שיעור אפ' פחות מכזית מן המת״ ואיך זה פרטו מן המת והלא נוכל לטעות שאין הדין כן במן החי".
אבל הדברים פשוטים כי בנוגע למן החי אי אפשר לטעות שהרי הדברים במשנה אהלות "האברים אין להם שיעור" אין להם ענין לעצמם, כי אם בהלכם על דברי המשנה בפרק א׳ ממס׳ כלים, ושם הדברים מפורשים על מן החי.
ועל כן לא הי׳ להם בחתימת המשנה להוסיף רק בנוגע למן המת(י).
והתוס׳ יום טוב בריש מס׳ טהרות במשנה א׳ ד"ה והאוכל כתב "וכתב הכ"מ דלמד כן מדלא הזכיר התנא בפ"ק דאהלות אלא מת ונבלה ושרץ עכ"ל ואף מן החי לא הוזכר שם אבל נשנה בפרק ו׳ דעדיות ובפ״ק דכלים משנה ה׳".
וכבר נתבאר דמן החי הוזכר והוזכר לפי שכל עיקרה של המשנה באהלות אין לה ענין כי אם בהלכה על משנה בפרק דכלים(יא).
וכמה נפלאו כל הדברים האלה לדעת מהם שכל ענינם בימים ההם הי׳ הבירורים על יסוד המשנה ומתוכה.
ונשוב ונראה כל זה גם מתוך יתר דבריהם שם במשנה עדיות, אשר כל לשונם הוא:
"אמרו לו והלא קל וחומר ומה החי וכו׳ אמר להם (ר׳ אליעזר) לא אמרו אלא מן החי, דבר אחר (כלומר ולבד זה), מרובה טומאת החיים מטומאת המתים שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא."
ותשובת ר׳ אליעזר היא ממשנת מס׳ זבים פרק ד׳ משנה ו׳, ולשון יסוד המשנה שם:
"חומר בזב מבמת(יב) שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא."
והנה יביא ר׳ אליעזר המשנה בכל לשונה כמו שהיא לפנינו.
ונראה כל זה עוד גם מהמשנה שאחר זה בעדיות שם:
"כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר׳ אליעזר מטמא ור׳ יהושע ור׳ נחוניא מטהרים וכו׳ אמרו לו לר׳ אליעזר מה ראית לטמא כזית בשר הפורש מאבר מן החי אמר להם "מצינו אבר מן החי במת שלם מה המת כזית בשר הפורש ממנו טמא אף אבר מן החי כזית בשר הפורש ממנו יהי׳ טמא."
והדברים האלה "מצינו אבר מן החי במת שלם" הכונה רק זאת שהוא דין המפורש ביסוד המשנה והוא באמת כן לפנינו במשנה במס׳ כלים פרק א׳ שם:
"עשר טומאות פורשות מן האדם וכו׳ פירש ממנו אבר שאין עליו בשר וכו׳ ואם יש עליו בשר כראוי מטמא במגע במשא ובאהל",
דהיינו שמטמא במת שלם. ומדברי יסוד המשנה הזאת למד ר׳ אליעזר לדין כזית בשר מן החי.
והכל הולך למקום אחד, וכל הדברים יתאימו יחד, והולכים ומבארים את עצמן, כי דבר כל התנאים כולם מן ראשוני ראשי זקני התנאים עד סופם הי׳ רק לברר דברי "יסודי המשנה" ולהשוות דבר כל קבלתם עליה ולהכריע הדברים וממנה ועליה ישובו כל דבריהם.
הערות
הערה (ח): ולשון יסוד המשנה בזה הי׳ ״האיברים אין להם שיעור, ואפי' פחות מכזית מטמאין טומאתן״ ויבואר יותר לפנינו.
הערה (ט): במשנה שם בא אחר זה ״ר׳ יהודה אומר אם יש במקום אחד כדי להקיפו בחוט ערב יש בו להעלות ארוכה״.
והדברים מבוארים מעצמם כי ר׳ יהודה בא רק על דברי יסוד המשנה אשר שם נאמר הכלל ״בשר כראוי כדי להעלות ארוכה״.
ועל זה יפרש ר׳ יהודה איך לדעת זה אם יש בה כדי להעלות ארוכה או לא.
והר"ב שם כתב ״ואין הלכה כר"י״ ולא ידעתי מדוע וכי מי חולק עליו ודבריו רק לפרש.
והרמב״ם בפ״ג מט״מ ה״ג שלא הביא דברי ר׳ יהודה נראה שהוא מפני שעובי חוט שתי וערב כפלים מזה הוא שיעור בלתי נודע לנו עוד.
הערה (י): ויחד עם זה פרטו את הכלל כלו ״אפי׳ פחות מכזית מן המת ופחות מכזית מן הנבלה ופחות מכעדשה מן השרץ".
הערה (יא): וגם הגר"א ז׳׳ל נדחק שם מדוע לא בא במשנתנו מן החי. אבל הדברים פשוטים שזה כבר נתפרש בריש הסדר בדברים ברורים והמשנה הזאת עלה קאי.
ורק מן המת עדיין לא נתבאר על כן פירשו זה, להוציא מדברי ר׳ אליעזר.
הערה (יב): במשנה שבמשניות לפנינו נשתבשה שם הגירסא, וכבר כתב שם התוס׳ יום טוב:
״וחומר במת מבזב שהזב עושה וכו׳ נראה בעיני דחסורי מחסרא ״חומר בזב מבמת״ שהזב עושה אבל מצאתי בנא"י שהוגה ״וחומר שוב בזב מבמת" שהזב וכו׳ וכן הוא בנוסחת מהר"ם.״
והגר"א ז״ל שם ״הכי גרסינן זה חומר בזב מבמת שהזב עושה משכב וכו׳ ולא גרסינן הכא וחומר במת מבזב״ וכו׳.
וכבודם הגדול במקומו שלא הביאו כי כדבריהם הביא ר' אליעזר במשנה עדיות שם את לשון המשנה במס׳ זבים וכמבואר לנו בפנים.