דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ג
ואמנם כי פראנקעל וכל ההולכים אחריו בזה לא הי׳ די להם את אשר טעו במעשי הדור הגדול הזה כי אם שגם טעו בהדור עצמו.
והנה יאמר "כי הנה בזמן רבן גמליאל העבירו הלימוד למסילה לא נודעה מקדם והיתה הרשות ביד כל אהד מהחכמים לעמוד על סברתו".
הקורא דברים כאלה יחשוב כי בימי רבן גמליאל הי׳ שם מחלקאות בין מאה חכמים שונים אשר כל אחד עמד על דעתו ונשאר מחזיק בסברתו. אבל מה ישתומם המעיין היודע כי בימי רבן גמליאל באו יסודי המחלקאות סך הכל רק לשלשה ראשי הדור כלו והם רבן גמליאל ר' אליעזר ור' יהושע.
פראנקעל גם בבואו לחשוב אה חכמי הדור הזה טעיה טעות על טעות ויאמר בעמוד 68 בחשבו את אישי הדור הזה:
"רבן גמליאל, ר' צדוק, ר' פפייס, ר' דוסא בן הרכינס, ר׳ אליעזר בן יעקב, ר' אליעזר בן הורקנוס, ר' יהושע בן חנניא, ר' יוסי הכהן, ר׳ שמעון בן נתנאל, ר' אלעזר בן ערך, ר' אלעזר בן עזריה, ר' יהודה בן בתירא, ר' אליעזר בר' צדוק."
והנה יש לו סך הכל שלשה עשר חכמים בדור הזה נקובי שם אשר עליהם הי' יכול להכריז ולאמר:
"כי הנה בזמן רבן גמליאל העבירו הלימוד למסילה לא נודעה מקדם והיתה הרשות ביד כל אחד מהחכמים לעמוד על סברתו.
אבל רק מי שלא ישמע את אשר ידבר אפשר לו לחשוב השלשה עשר החכמים האלה לדור אחד החולקים יחד.
ורק מי שלא ישמע את אשר ידבר יהי׳ אפשר לו לחשוב כי השלשה עשר החכמים האלה בחרו להם אז ויבראו מסילות חדשות לא נודעו מקדם.
וכמה גדול כחם של ההוקרים האלה עד כי גם השמיע לנו חדשות להביא את האב ואת בבנו בדור אחד.
ויחשוב בדור הזה גם את ר׳ צדוק וגם את בנו ר' אליעזר בר׳ צדוק.
ור' אליעזר בר׳ צדוק כל דבריו אשר נמצאו במשנה ובגמ׳ הנם כבר יחד עם ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ובני דורם, ואף שהי׳ אז בזקנותו אבל אך אז הגיע זמנו בין ראשי חכמי הדור.
ודבר אין לו לא לבד עם ראשי חכמי הדור הזה כר׳ אליעזר ר׳ יהושע ורבן נמליאל כי אם גם לא עם הבאים אחריהם כר׳ טרפון ר׳ עקיבא ר׳ יוחנן בן נורי ור׳ ישמעאל.
ולהיפך ר׳ דוסא בן הרכינס הנהו בן דורו של רבן יוחנן בן זכאי כמו שכבר נתבאר לנו בכרך שלישי מעמוד 571ולהלן, ואף שנפטר אחר רבן יוחנן בן זכאי. אבל כבר הי׳ אז בזקנותו היותר גדולה ולא הי׳ יכול לבוא עוד לבית המדרש עד כי את ר׳ אלעזר בן עזריה גם את שמו לא ידע כמו שהוא בברייתא ביבמות ד׳ ט"ז.
וכן הדבר גם עם ר׳ אליעזר בן יעקב הראשון שגם הוא הי׳ מראשי זקני הדור עוד בימי הבית, כמו שכבר נתבאר לנו בדברינו "מירושלים ליבנה" פרק כ"ב ועל כן בצדק יחשב גם הוא לחבורת רבן יוחנן בן זכאי ולא בדור תלמידיו.
ור' אלעזר בן ערך ור' שמעון בן נתנאל ור׳ יוסי הכהן אין להם מחלוקת בשום מקום במשנה.
ר׳ אלעזר בן ערך גם לא הי' כלל עם חביריו מאז אשר נפטר רבן יוחנן בן זכאי רבם והנה לא הי' כל ימי הדור הזה בבית הועד, ולא הוזכר בשום מקום במשנה ואין לו מחלוקת גם בברייתות.
ור׳ יוסי הכהן ור' שמעון בן נתנאל יאמר פראנקעל בעצמו בעמוד 90: "מר׳ יוסי הכהן לבד באה הלכה במשנה; לר׳ אלעזר בן ערך באות איזה הלכות בברייתא, לר׳ שמעון בן נתנאל אין זכר להלכה לא במשנה ולא בברייתא.״
והדברים מר׳ אלעזר בן ערך בברייתות גם הם אינם מחלוקת עם חביריו.
וההלכה אשר יאמר פראנקעל "כי באה מר׳ יוסי הכהן במשנה" אינה לא מחלוקת בדין, ולא גם דבר הלכה לעצמו,
כי אם שבא ממנו במס׳ עדיות פרק ה׳ משנה ב׳ סיפור דבר מעשה של הוראה:
"העיד ר׳ יוסי הכהן ור׳ זכרי׳ בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה ועדיה מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה אמרו להם חכמים אם מאמינים אתם שהורהנה תאמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה אל תאמינו שהורהנה."
והנה מסרו דבר המעשה וההוראה כמו שהיא.
וכן מר׳ פפייס בא רק עדות ולא נחלק בשום מקום במשנה ומענין הזה הם גם רוב דברי ר' צדוק אשר נמצאו במשנה אשר גם בכלל הנם מעטים מאד, וכן הדבר גם עם ר׳ יהודה בן בתירא הראשון.
ועל כן כאשר נדבר על המשנה בכלל ועל דור ההוא בפרט בנוגע לדבריהם, בנוגע להלכה ובנוגע להמחלקאות, ומעשי ההוראה הכללית, וכאשר נרצה לדבר בדברים כללים על דבר מעשיהם אז, בנוגע להאישים הפרטים אשר באו דבריהם בכל זה לפנינו,
אז אין כל דברינו יכולים להיות כי אם על רבן גמליאל ר׳ יהושע ור׳ אליעזר, דהיינו הנשיא האב בית דין וחכם הוועד.
ומבלי לדעת ומבלי להרגיש בדברים פשוטים וברורים כאלה יבואו החוקרים האלה ויאמרו לנו כלשונו של פראנקעל:
"כי בדור רבן גמליאל העבירו הלימוד למסילה לא נודעה מקדם והיתה הרשות ביד כל אחד מהחכמים לעמוד על סברתו.
אבל הלא גם מבלי לדעת ענין דבריהם ומבלי לדעת את כל המעשים עצמם אשר הנם להיפך מזה ככל אשר יבואר,
הנה גם בידיעה קצרה של הדור עצמו די לדעת כי הדבר לגמרי להיפך ומתוך זה עצמו נוכל לדעת זה,
שהרי בכל אשר ידענו מדבר בן־עזאי במשנת זבחים פרק א׳ משנה ג׳ שהי׳ גם אז מספר מלא בבית הוועד מגדולי חכמי התורה:
"אמר ר"ש בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה שכל הזבחים" וכו׳.
ובכל אשר ידענו כי בימים ההם כבר נתפרסמו מפורש שמות החולקים גם אם היו יחידים,
בכל זה אין לנו ברוב הדברים גם כל גילוי דעת מיוחדת לעצמם כי אם מהשלשה אשר שמשו עתה תחת הזוגות בימים הראשונים,
היינו רק מהנשיא האב בית דין וחכם הוועד.
האם אפשר שיהי׳ לנו ראי׳ יותר ברורה ועדות יותר גדולה לדעת כל דבר מעשי הדור ההוא כי נשמרו מכל משמר ממסילות חדשות, וגם בעיקרו של דבר לא הי׳ אז ענינם לחדש דברים חדשים ולא עלה על דעתם לקחת לעצמם רשות ללכת דרך לעצמם נגד הכלל הגדול של התורה "אחרי רבים להטות".
ויהיו מעשיהם הגדולים אז בעיקרם ויסודם להעמיד הלכה ברורה, ראשונה בכל הנוגע להמחלקאות של בית שמאי ובית הלל, ויחד עם זה דברי קבלותיהם הם על המשנה.
ובמקום שלא הי׳ דעת כולם אחת מכיון שנתברר בבית הוועד דעת רוב חכמי הוועד, הנה בכל היות כל אחד מהם מגדולי הדור ואבני פנה בבית ישראל, בטלו הם עצמם את דעתם נגד דעת הרוב.
ורק משלשה ראשוני כל ראשי הדור, הנשיא רבן גמליאל, והאב בית דין ר׳ יהושע, וחכם הוועד ר׳ אליעזר, מהם גם כשנדחו דבריהם נגד הרוב בבית הוועד, הנה מפני שהי׳ להם עצמם תלמידים גדולים מלפני זה אשר כבר קבלו דבריהם מהם ושנו משנתם ביסוד המשנה כן לפני תלמידיהם מהם ודבריהם הם, השאירו שמותיהם בהכרח בתוך המשנה, וכדברי ר׳ יהודה במשנה עדיות פרק א׳ משנה ה׳ ו׳ שם:
"ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין וכו׳ שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת."
ונראה ונכיר זה מתוך דברים מפורשים אשר נשארו לנו בזה במס׳ מנחות ד׳ י״ח:
"אמר רבי כשהלכתי למצות מדותי אצל ר׳ אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצות מדותיו של ר׳ אלעזר בן שמוע מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו והי' חביב לו ביותר עד לאחת אמר לו רבי השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו אמר לו כשר ערבית אמר לו כשר שחרית אמר לו כשר צהרים אמר לו כשר מנחה אמר לו כשר אלא שר׳ אליעזר פוסל צהבו פניו של יוסף הבבלי אמר לו יוסף כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה אמר לו רבי הן אלא שר' יהודה פוסל שנה לי וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבדתי, זלגו עיניו של ר' אלעזר בן שמוע דמעות אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם וכו׳ הא מפני שר׳ יהודה בנו של ר׳ אילעאי ור׳ אילעאי תלמידו של ר׳ אליעזר שנה לך משנת ר׳ אליעזר.״
והנה אך אז נחה דעתו של יוסף הבבלי כאשר נודע לו המקור מאין בא זה שר' יהודה שנה לו פסול.
והן ממש דברי ר׳ יהודה במשנת עדיות שם "שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת".
וכי גם בהיות הנשיא רבן גמליאל ור׳ יהושע האב בית דין וחכם הוועד ר׳ אליעזר גדול יתר מאד, כי על כן גם אף שהם עצמם לא עמדו על דבריהם במקום שנתבטלו ברוב, חששו חכמי המתיבתא שלא ישתכחו דבריהם מתוך שיטת קבלתם או קבלתם להדיא וכדברי החכמים במס' עדיות שם:
"ולמה הוזכרו דברי היחיד בין המרובים הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובים שאם יראה בית דין דברי היחיד ויסמוך עליו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין.״
ואלה אשר הוזכרו בדור ההוא לבד השלשה אלה ר' טרפון ר׳ אלעזר בן עזריה ר׳ ישמעאל ר' יוחנן בן נורי, הם כבר באו דבריהם בימי תקופה חדשה
אשר הזקנים כבר כמעט נסתלקו מבית הוועד, והיא התקופה מן הוועד של בו ביום ואילך אשר עיקר ימי יבנה כבר נגמרו זמן קצר אחר זה וככל אשר יבואר כל זה בכל המשך דברינו.
יוצא מן הכלל הזה רק ר׳ עקיבא אשר הוא הי׳ בדור ההוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, מזמן קצר אחר החרבן עד אחרי ימי ביתר, והוא הי׳ תלמידם של ר' אליעזר ור׳ יהושע.
אבל בכלל היו רק השלשה אלה ר׳ אליעזר ר׳ יהושע ורבן גמליאל העומדים בראש הדור בימי הבירורים ביבנה דהיינו מן ערך שש שנים אחר החרבן עד ערך תשע שנים אחר החרבן.
ורק הם לבדם הוזכרו בתור יחידים נם כשהלכה כרוב, והם עצמם עשו כדעת הרוב.
ויתר כל חכמי הדור, לא לבד שעשו בעצמם כדעת הרוב, כי אם שדעתם נתבטלה לגמרי בתוך הרוב עד שעל הרוב הגדול גם לא הוזכרו אפילו בתור דעת יחיד.
ונפלא הדבר כי לא לבד בבית הוועד העמידו את שלשה ראשי יחידי הדור למעלה מהדור כלו בכל דבר,
כי אם שהי׳ הדבר מפורסם אז גם מחוץ לכותלי בית המדרש וידוע לכל, לכל עם ישראל מקצה, בהיות התורה משוש דרכם וכל הנעשה בבית הוועד הי׳ דבר כל העם שיחם ושיגם.
ויאזעפוס אשר כתב ספרו קדמוניות היהודים בישבו ברומא אחר החרבן, בימי רבן גמליאל ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, יאמר בסוף ספרו זה:
״אצלינו היהודים לא יעמדו במדרגה גבוהה אלה היודעים שפות שונות, ויודעים לשפר את שפתם ולשונם, לפי שהדברים האלה הנם דבר כל העם, וכל אחד יכול לעשות כן לא לבד בני החורין כי אם גם העבדים המשוחררים גם הם ידעו זה, ורק אלה קראו אצלינו בשם חכמים אלה היודעים ידיעה שלמה את התורה, היודעים לבאר ולפרש את ספרי הקדש לפי תוכן ענינם, ולפי דבריהם, והידיעה הזאת ידיעת התורה אף כי רבו למעלה אלה אשר אך זה לבד כל יגיעם ועמלם וכל השתדלותם, בבל זה הגיעו לזה (בימי הדור ההוא) לתכלית ההשתלמות רק שנים שלשה.״
וכמה נפלא הדבר לשמוע דברים כאלה בשוק החיים, לא מתיך כותלי בית המדרש, ולא בתוך אהלי תורה, כי אם מפי יאזעפוס פלאוויוס, אשר ישב אז בהיכלי אספסינוס וטיטוס.
וכמה גדולים הדברים הפעמים האלה לדעת מהם כי גדלם ותפארתם של ראשי חכמי התורה לא הי' אז רק דבר היושבים בתוך ארבע אמות של הלכה, כי אם דבר כל העם ממזרח שמש עד מבואו, וכל העם הביטו אליהם ונהרו, כי גם לבד כל דבר התורה היו הם גם ראשי העם ומנהיגיו הטבעים, אשר נשאו בחוצן את כל דבר האומה.
ודברי יאזעפוס עליהם לכל פרסום ענינם בנוגע לתורה, נרגיש גם אנחנו הרחוקים מהימים האלה כאלפים שנה, ונראה ונרגיש כל זה מתוך המשנה והברייתות, ומכל אשר נשאר בידינו לפלטה ממחמדינו אשר הי' לנו בימי קדם.
וכן הדבר כי אם הי׳ דרוש לנו ראי׳ נגד דברי תהו של פראנקעל כי בימים ההם היתה חדשה בישראל, אשר כל חכם וחכם לקח לו רשות להעמיד דעתו וסברתו מבלי פנות לדעת הרוב וכו׳ ואז העבירו הלימוד למסילות חדשות לא נודעות מקדם,
אם הי׳ נדרש לנו ראי׳ נגד הדברים הבדוים האלה, אז הי׳ די דבר המעשים עצמם להכריע ולהראות לנו כל הדבר כמו שהוא,
אשר חכמי הדור ההוא בכל גדלם רובם גם שמותם לא נודעו לנו, כי הכל נחתך על פי בית הוועד בכללו, והסכמת הכלל על פי הרוב, ככל אשר הלך הדבר בישראל מימי קדם.
והמעטים מהם אשר נודעו לנו שמותם, המעטים מהם אשר הגיעו אלינו ונשארו לנו שמותם גם לבד הנשיא והאב בית דין וחכם הוועד, הוא על הרוב רק בדרך מקרה או מתוך איזה עדות אשר העידו או קבלה אשר נקבעה על שמם, וכל כיוצא בזה, והוא רק ככל דבר היוצא מן הכלל.
ואחר אשר פנינו הדרך מאבני המכשול אשר הניח הרב פראנקעל ואשר הלכו אחריו בזה כל החוקרים למיניהם ככל אשר יבוא בכל המשך דברינו, נוכל לבאר הדברים ולהעמידם על מה שהם.