דורות הראשונים/כרך ג/פרק כב
ובמס׳ יומא ד׳ י״ד בא בגמ׳ על דברי המשנה שם: "ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות, אלמא קטורת ברישא והדר נרות ורמינהו (במס׳ תמיד) מי שזכה וכו׳ אמר רב הונא מאן תנא תמיד ר׳ שמעון איש המצפה הוא והא איפכא שמעינן ליה דתנן בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה דרומה ותני עלה ר׳ שמעון איש המצפה משנה בתמיד מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה אלא אמר ר׳ יוחנן מאן תנא סדר יומא ר׳ שמעון איש המצפה הוא".
וענין דברי הגמ׳ במקום הזה מוכיחים על עצמם שהכונה בדברי רב הונא ואחר זה בדברי ר׳ יוחנן על כל הסדר כלו במס׳ תמיד או במס׳ יומא, ולא רק להמשנה ההיא לבד כמו שהוא בכל שאר מקומות כיוצא בזה.
שהרי קושית הגמ׳ במקום הזה על זה "והא איפכא שמעינן ליה דתנן בא לו וכו׳ ותני עלה ר׳ שמעון איש המצפה משנה בתמיד וכו׳ נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה" הוא לגמרי מענין אחר, ואין לו ענין כלל עם זה אם הטבת הנרות קודמת או קטרת קודמת (לח).
וזה בהכרח מפני כי הם ידעו כי המסכתות האלה נסדרו לעצמם מראשי זקני הדור, ועל כן אף כי דברי רב הונא עצמו במס׳ עירובין ד׳ ע׳׳ט "מאן תנא אהלות ר׳ יוסי היא" הכונה רק להמשנה ממס׳ אהלות אשר הובאה שם, וכן המסקנא שם "אלא אמר רב אסי מאן תנא עירובין ר׳ יוסי היא״ הכונה רק להמשנה במס׳ עירובין אשר עליה בא השקלא וטרי׳ שם,
ידעו כי אין הדבר כן בהמסכתות האלה אשר נסדרו אחר החרבן תחת יד ראשי זקני הדור בבית הוועד אשר כל אחד מהם עסק בסידור כל יסודי הדבר כלו. ועל כן ידעו כי באמור רב הונא "מאן תנא תמיד ר׳ שמעון איש המצפה היא" הכונה בהכרח על הסדר כלו,
כי על כן הקשו במקום הזה גם לגמרי ממקום אחר ולגמרי מענין אחר.
וכן הדבר יוצא מפורש גם מדברי הירושלמי במס׳ יומא פרק ב׳ הלכה ב׳ שגם שם הקשו הקושי׳ הזאת עצמה של הבבלי וכפי׳ הפני משה שם ובא שם:
"הכא את אמר מטיב ואחר כך מקטיר והכא את אמר מקטיר ואחר כך מטיב אמר ר׳ יוחנן תמיד דר׳ שמעון איש המצפה היא אמר ר׳ יעקב בר אחא ולא כולה אלא מילין צריכין לרבנן ר׳ חזקיה רב אחא בשם ר׳ אבהו מדות דר׳ אלעזר בן יעקב היא אמר ר׳ יוסי בי ר' בון ולא כולה אלא מילין דצריכין לרבנן."
וט"ס נפל בירושלמי בדברי ר׳ יוחנן ובא "תמיד דר׳ שמעון איש המצפה היא" וצ״ל "סדר יומא" כמו שהוא בבבלי(לט).
ובדברי ר׳ יעקב בר אחא ובדברי ר׳ יוסי בר בון "ולא כולה אלא מילין צריכין לרבנן נבוכו מפרשי הירושלמי.
אבל דברי הירושלמי פשוטים, כי רב יעקב בר אחא על מס׳ יומא ור׳ יוסי בי ר׳ בון על מס׳ מדות יאמרו, כי אף שכן הדבר שנסדרה מר׳ שמעון איש המצפה ומס' מדות מר׳ אליעזר בן יעקב אבל לפנינו כבר יש שם דברים היוצאים מן הכלל אשר שם כבר שנו המתיבתות בשיטת רבנן.
והיינו דאף שר׳ שמעון איש המצפה הי' המסדר הכללי אבל אחרי שנמצאו מקומות אשר ידעו כי רבנן חולקים עליו שנו תנאי המתיבתות באיזה מקומות כאלה כשיטת רבנן החולקים.
ועל כן יש מקומות לפנינו דצריך לאוקמי כרבנן החולקים עליו, והן דבריהם:
"ולא כולה אלא (יש שם) מילין צריכין לרבנן" והדברים פשוטים (מ).
ומבואר דזה ודאי דהכונה בדברי ר׳ יוחנן ובדברי ר׳ אבהו על כל המסכתא בכלל,
רק שר׳ יעקב בר אחא ור׳ יוסי בי ר׳ בון יאמרו שיש שם גם יוצאים מן הכלל גם במס׳ תמיד (יומא) גם במס׳ מדות.
וכן הוא גם דבר הוכחת הבבלי יומא דף ט"ז בנוגע למס׳ מדות לכל המס׳ בכללה, זולת המקומות המעטים אשר לפנינו הנם כבר יוצאים מן הכלל, ובא שם:
"מאן תנא מדות ר׳ אליעזר בן יעקב היא דתנן עזרת נשים היתה וכו׳ וארבע לשכות היו וכו׳ ומה היו משמשות דרומית מזרחית וכו׳ מערבית דרומית אמר ר' אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת" וכו׳.
וכל עיקר מה שהובא זה במס׳ יומא שם הוא רק מתוך זה כמו שכתב שם רש"י ז"ל בדף ט"ו ד"ה תנן התם ולשונו שם:
"תנן התם במס׳ תמיד ולא שייך למיקבעיה בגמ׳ דיומא אלא משום דמיירי לעיל בשינוי כהאי גוונא מאן תנא סדר יומא ר׳ שמעון איש המצפה היא וכו׳ ואין שיטה כזאת מצויה בגמרא קבעה נמי להך גביה דמתוקמא נמי בהך שיטתא."
ורבינו כתב סגנון דבריו שם "לא שמעינן ליה דאמר הכי אלא משום דשמעינן ליה דפליג אסדר תמיד".
ולפי דברינו דברי הגמ׳ פשוטים עוד יותר, דמשום דמיירי לעיל בשינוי כהאי גוונא שכל המס׳ נסדרה מזקני הדור שאחר החרבן קבעה נמי להך לאמר שגם במס׳ מדות הדבר כן.
והננו רואים לפנינו שגם בירושלמי נסמכו שני הדברים יחד, רק מפני זה.
והנה יצאו המסכתות האלה מכללן של כל מס׳ הש"ס כולו, ובכל הש"ס נמצא "מאן תנא״ רק על משנה יחידית אשר נתוספה שם על יסוד המשנה, משנה יחידית בדין מקרה הבא, איך הדין שם על פי דברי יסוד המשנה, או משנה יחידית בנוגע לגדר דברי יסוד המשנה, על זה יש בגמ׳ "מאן תנא״ לאמר שזה וזה נשנה מתוך יסודי המשנה בשיטת תנא פלוני.
אבל לא נמצא כן בשום מקום על מס׳ שלמה לאמר כי פלוני סידר את כל המס׳ הזאת.
לפי שלא היתה שם כזאת והם כולם נסדרו מבית הוועד הכללי בימי הסידור הכללי,
יסוד המשנה בכל הש"ס על ידי אנשי כנסת הגדולה, וסידור דברי התנאים עליה וחתימתה בימי הוועד בימים ההם ככל אשר כבר נתבאר לנו בכרך שלישי ויבואר לכל ענינו גם לפנינו במקומו.
ורק המסכתות האלה הנם יוצאים מן הכלל, לפי שכל ענינם לא בא בתוך סידור יסוד המשנה בימי אנשי כנסת הגדולה, ונסדרו רק אחר החרבן, אשר אך אז הגיע העת והצורך לזה.
וכמו שהוא גם לשונו של ר׳ אליעזר בן יעקב "שכחתי מה היתה משמשת שהלשון הזה יורה על עצמו שנאמר רק אחרי החרבן.
ובגמ׳ יומא דף ט״ז הביאו רק הלשון ממס׳ מדות פרק ב׳ משנה ה׳ "עזרת נשים וכו׳ מערבית דרומית אמר ר׳ אליעזר בן יעקב שכחתי״ וכו׳.
וכן הוא נם לענין אחר במס׳ מדות פרק ה׳ משנה ד׳ "לשכת העץ אמר ר׳ אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת".
ונסדרו אז בבית הוועד, ביחוד, על ידי זקני ראשי הדור, אשר לבד גדלם בתורה בכלל, היו בזה גם עדי ראי׳ וידיעה מיוחדת.
ור׳ שמעון איש המצפה כבר הי׳ גם הוא מזקני דור העבר אשר שרדו ליבנה בסוף ימיהם.
וכבר הי׳ לאיש בימי רבן גמליאל הזקן בהזמן אשר הסנהדרין ישבו עוד בלשכת הגזית.
ובא במס׳ פאה פרק ב׳ משנה ו׳ "מעשה שזרע ר׳ שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל (הזקן) ועלו ללשכת הגזית ושאלו אמר נחום הלבלר מקובל אני״ וכו' ואחר החרבן כבר הי׳ מראשי זקני הדור ויהי הוא שם הראש להמסדרים את זכרון קדש בכל הדברים אשר באו בהמס׳ הזאת.
וכן הי׳ ר׳ אליעזר בן יעקב הראשון מראשוני ראשי זקני הדור מיד אחר החרבן.
והחכם קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד 189בא ובדה מלבו תהפוכות וזרות ויאמר שם:
"חכמינו קבלו ואמרו: מאן תנא מדות ר׳ אליעזר בן יעקב רצו בזה שהוא הי׳ הראשון שקבץ ההלכות במדות המקדש השני או לפי הדיוק מדות בנין
הורדוס(מא) וגם מה ששנה הוא עצמו בזה שהי׳ צעיר לימים בשעת החרבן והאריך ימים זמן מסוים אחריו, מספורי הזקנים שראו הבית בנוי וקרוב גם מכתיבות יוונית שכבר נמצא אתנו עד היום גם ליוסף הכהן נם לאיזה כותבים זולתו מדברי הבית האחרון בלשון יון.״
ומה אפשר לאמר לדברים מוזרים כאלה אשר אינם כי אם טעות על טעות, ומה אפשר לאמך להבולמוס אשר אחז את כל החוקרים האלה להכחיש את עצמנו ולאמר כי את הכל לקחו חכמי ישראל מבחוץ ומהבלי הגוים,
עד כי גם בא לאמר כי מקדש הקדש אשר כל אבן מאבניו נקדש קדש אצל בני ישראל, כל דבר המזבח, וכל העזרות והלשכות, אשר כל זה יחד הוא תורה בלימודה אצל חכמי ישראל, עזבו זה לגמרי ראשי זקני הדור אחר החרבן ולא שמו הדברים למשמרת, וברבות הימים הכל נשכח, והוכרחו אז לאסוף הצולעה והנדחה, מאיזה ספרים מבחוץ, וגם מדברי איזה נכרים אשר ראו כל זה מרחוק פעם בימי חייהם.
והדבר ידוע כי יאזעפוס לא כתב דבריו בישבו בירושלים ובימי המקדש.
כי אם שנים רבות אחר החרבן הרחק מארץ ישראל, ובשעה שכבר חי בין הרומיים והיונים.
ולא נתקררה דעתו של קראכמאל גם בזה ויבוא ויוסף:
"וקרוב גם מכתיבות יוונית וכו׳ גם לאיזה כותבים זולתו מדברי הבית האחרון בלשון יון."
והיינו דברי איזה נכרים יונים אשר מידי עברם ראו מרחוק או מקרוב את מקדש הקדש.
והדבר ידוע כי הנכרים גם לא יכלו להכנס כלל אפי׳ לעזרת ישראל ואפי׳ לעזרת נשים ואפי׳ אל החיל, כמו שהוא מפורש במשנה כלים פרק א׳ משנה ח':
"הר הבית מקודש וכו׳ החיל מקודש ממנו שאין עכו״ם וטמא מת נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם וכו׳ עזרת ישראל מקודשת ממנה״ וכו׳.
וכל מי שקרא דבריהם של הנכרים ההם יודע שאינם כי אם בנוגע לכללות הדברים, וכן הם גם כל דברי יאזעפוס.
ואמנם כי גם טעה קראכמאל מהיפך להיפך, ר׳ אליעזר בן יעקב הי׳ כבר מראשי זקני הדור מיד אחר החרבן, וגם לפני זה, ויאזעפוס הי׳ אז צעיר לימים. וביבמות דף מ״ט בא בגמ׳ "תני שמעון בן עזאי אומר מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש וכתוב בה משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי".
וגם אם נאמר כי בן עזאי מצא את המגלה הזאת בחורבות בתי המדרש בירושלים אחר החדבן, אבל זה ודאי שנכתבה בימי הבית בעוד ירושלים על מקומה. כי הנה ראש דברי המגלה הזאת בא גם במשנה שם ולשון המשנה: "איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבוא דברי ר׳ עקיבא שמעון התימני אומר וכו' ר׳ יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין, אמר ר' שמעון בן עזאי מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש לקיים דברי ר׳ יהושע.
וכבר כתב שם גם רש"י ז"ל "לקיים דברי ר׳ יהושע לא הי׳ כתוב במגלה אלא ארישא קאי אמר ר׳ שמעון בן עזאי לקיים דברי ר׳ יהושע".
ודבר כזה שהביא בן עזאי לבית המדרש ראיה ממגלה הזאת לקיים דברי ר׳ יהושע, והדברים גם הובאו ונקבעו כן גם במשנה לפנינו, הלא בהכרה שנכתבו בירושלים בהיותה בבנינה, ובימי קיבוץ חכמי הדור כולו לתוכה.
ואחר החרבן גם אם נאמר שנתישבו שם איזה חכמים בודדים, וישבו שם מרעידים בין חיל רומא, אשר המו שם, אבל זה ודאי כי לא ישבו שם אז ראשי הדור אחר החרבן אשר ידענו מקומותיהם, אף כי זה ודאי כי לא הי׳ שם אז וועד של ראשי חכמי הדור, אשר בן עזאי יביא ראי׳ מהם.
ומבואר הדבר שעוד לפני החרבן כתבו ורשמו משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי",
בהיותו באמת עוד לפני החרבן מראשי זקני הדור, ועל כן שמו עליו מיד אחר החרבן את דבר סידור מס׳ מדות בבית הוועד (מב).
לעומת זה הי׳ יאזעפוס צעיר לימים מאד, ובעזבו לגמרי את ירושלים ימים רבים לפני המלחמה לא הי׳ עדיין אפילו בן שלשים שנה, כי כדבריו בראש ספרו Vitaנולד בשנה הראשונה לממשלת הקיסר קיוס קליגולא.
וכמה עלובה היא חכמת ישראל עד כי דברים פשוטים כאלה נדרש לבאר שם, וכמה השתדלו לשחת פניה עד כי מכשולים כאלה נדרש להסיר משם.
הערות
הערה (לח): ועל כן אין לזה ענין עם דברי רב הונא בעירובין ע״ט, זשם כשהקשו בעירובין "ר׳ יוסי איפכא שמעינן ליה״ הקשו רק מהדבר הזה עצמו דתניא ר׳ יוסי אומר תבן ואין עתיד לפנותו וכו׳, אשר דבריו שם הנם באמת על המשנה הזאת עצמה.
הערה (לט): ויכול להיות שאף שגם להירושלמי כונת ר׳ יוחנן למס׳ יומא בכל זה נקיט ״תמיד״ ואין צריך להגיה, והכונה כדברי רש״י על דברי ר׳ יוחנן בבבלי שכתב שם: "מאן תנא סדר יומא, מאן תנא לסדר תמיד דהן מסכת דמיירי בסדר יום הבפורים דפליג אמשניות דסדר התמיד וכו'״.
ורש״י הוצרך לכל זה שהרי כל הדברים האלו אינם בנוגע למעשי יום הכיפורים ביחוד כי אם לסדר התמיד שבכל יום.
אבל הנה זה שאמרו בגמ׳ ״מאן תנא סדר יומא״ הכונה כדברי רש׳׳י ״מאן תנא לסדר תמיד דהך מסכתא״ והן גם דברי ר׳ יוחנן בירושלמי ״אמר ר׳ יוחנן תמיד דר׳ שמעון איש המצפה״. (וכל זה לפירוש הפ״מ שם). ובזה נבין גם מה שנדחקו התוס׳ אליבא דרב הונא וכתבו בתוס׳ ישנים שם "תימא דרב הונא מאי הוה סליק אדעתיה״ ובתוס׳ שלפנינו כתבו ״רב הונא קיבל דר׳ שמעון איש המצפה ורבנן פליגי בסדר העבודה אבל לא ידע היכי סבירא ליה״.
ולפי דברינו הדברים פשוטים דרב הונא באמת קבל בלשון זה כמו שאמר ״מאן תנא תמיד ר׳ שמעון איש המצפה״ אבל הכונה היתה על סדר יומא כמו שהוא מסקנת הגמ׳ וכמבואר.
ובבבלי נקטו בדברי ר׳ יוחנן סתם ״מאן תנא סדר יומא״ מפני שבאמת כן הדבר דכל סדר יומא דר׳ שמעון איש המצפה, ולא הוצרכו לפרש.
הערה (מ): והן גם ענין דברי ר בפפא בגמ׳ יומא ד׳ ט״ו ״הא רבנן הא אבא שאול״ היינו שהשונים כבר גרסו זה אליבא דאבא שאול וזה אליבא דרבנן.
ואמרינן ״אמר לך רב פפא אין רישא וסיפא רבנן ומציעתא אבא שאול״ ובזה ודאי הכונה שבא על ידי תנאי המתיבתא, וכן הם גם ענין דברי הירושלמי,
הערה (מא): הדבר להיפך, ולפי הדיוק הוא בנין המקדש העזרות וכל הלשכות כפי כל ענינם מהימים היותר ראשונים עד סוף. כי הורדוס בנה מחדש את המקדש, ודבר מס׳ מדות עיקרה כל דבר המזבח העזרות והלשכות והר הבית וכל אשר שם, ולא ממה שנעשו הכתלים כי אם מקומם וכל זה הנם דברים אשר היו שם מהימים הראשונים.
הערה (מב): ולפנינו בפרק ר' אליעזר בן יעקב נבאר ענינו יותר, ובדברינו על ר׳ אלעזר בן עזריה יבוארו איזה ט"ס בגמ׳ שבא שם ר' אלעזר בן יעקב תחת ר׳ אלעזר בן עזריה.