דורות הראשונים/כרך ב/פרק כא



‫ודברי ימינו אשר היו לשחוק אצל כל חוקרי אשכנז יחד נתנו מקום נם‬ ‫להחכם גרעץ לבנות בנין גדול באויר.‬‬

‫ובהיות הדברים גם נוגעים לכל דברינו על הצדוקים עלינו לבאר גם את זה‪.‬‬ ‫ואמנם כן כי הרשה לו החכם גרעץ במקום הזה להונות את הקוראים‬ ‫באופן גס מאד.

‫ובח"ג עמוד ‪ 113‬בא ויאמר:

"בכלל נראה כי בימי יוחנן הורקנוס נתרחבו חוקי הפרושים‪ ,‬חלק מהם על‬ ‫ידי הרחבת והקצרת דברי התורה על ידי פירושים וביאורים מדעתם וחלק מהם‬ ‫על ידי חדשות אשר חדשו‪ ,‬ועל כן הנה נפסלו אז נשים מעדות (יאזעפוס אלטטי'‬ ‫‪ IV, 8, 15‬, שבועות פ־ד מ״א) ואסרו אז את הסירוס באדם ובבהמה (יאזעפוס‬ ‫שם ‪, 8, 40‬ ספרא כ״ג כ"ד) אצל מלקות כתוב בתורה ארבעים‪ ,‬אבל מפני שכתוב‬ "‬ונקלה אחיך לעיניך" כי על כן קבע חק הפרושים ליתן אחת פחות מארבעים‬ ‫לבלי יבוא להוסיף (יאזעפוס שם ‪, 8, 22‬מכות פ"ג מ"י) הכתובים בתורה וקשרתם‬ ‫לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך‪ ,‬פירשו הם שהכונה שהפרשיות ההם אשר‬ ‫באו בהם ביחוד אחדות‪ ‬ד' ואהבתו וחסדו לעמו ולבלי לעבוד עבודה זרה צריכים‬ ‫לדיכתב ולשאת אותם על היד והראש" אלה דבריו.

‫הקורא דבריו אלה לתומו יחשוב כי בהמשניות ההם‪ ,‬ולכל הפחות בדברי‬ ‫יאזעפוס‪ ,‬יש שם כי כל זה נעשה בימי יוחנן הורקנוס.

‫שהרי אין תכלית דברי גרעץ להודיע לנו כי נשים פסולות לעדות וכי‬ ‫צריך להניח תפילין‪.‬‬ ‫ תכלית דבריו הם לאמר שכל זה נתחדש ראשונה בימי יוחנן הורקנוס‪,‬‬ ‫אבל הלא בכל המראה מקומות ההם אשר ציין ורשם אין גם זכר מזה.‬ ‫ותהי להיפך כי לא לבד בדברי המשנה כי אם שגם בדברי יאזעפוס הנה גם כל דבריו מזה הנם מדין תורה גמור‪. ‬ ‫ובראשית דבריו מכל זה (IV, 8, 4) ‬יאמר מפורש‪:‬‬

"‬כל דבריי כתבתי כפי אשר הניחם משה (בתורה) והנחתי ידי מכל מליצה‬ ‫לפארם‪ ,‬ונם לא הוספתי דבר אשר לא צוה משה." ‫ ואמנם כי ככל הדברים הבדוים‪ ,‬אשר הכותבם יודע בעצמו כי הנם הבל‪,‬‬ ‫ולא ישים אליהם לב גם הוא‪ ,‬אף כן עשה בזה גם החכם גרעץ‪.‬‬

‫כי במקום אחר יכתוב הוא עצמו לגמרי להיפך.

והנה חשב בזה את מצות תפילין לחדשה אשר בדו להם הפרושים בסוף‬ ‫הימים בימי יוחנן הורקנוס דהיינו כבר בימי הצדוקים‪ ,‬ובעצם ימי התנגדותם‪.‬‬ ‫ ‫אבל בנאטע ‪ 12‬אשר שם נדרש לו לבנות עולם מלא באופן אחר‪ ,‬ואחרי‬ ‫אשר בעמוד ‪ 695‬ יעתיק לו את דברי הגמ' במס׳ הוריות ד׳ ד' אין בית דין‬ ‫חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקים מודים בו אבל בדבר שהצדוקים מודים בו‬ ‫פטורין ‬יאמר:

‫״הדברים האלה נאמרו על זקן ממרא, כי רק זה יש בו דין זקן ממרא‪ ,‬מי‬ ‫שמתנגד להסנהדרין בדברים של מחלקאות‪ ,‬אבל מי שיתנגד להם בדבר שנתקבלו‬ ‫מכל‪ ,‬גם מהצדוקים‪ ,‬אין בו עונש דין זקן ממרא והוא הנאמר בםנהדרין פ״ח‬ ‫"חומר דברי סופרים מדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי ‬תורה‬ ‫פטור המשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב" ובכל היות הדברים האלה‬ ‫מוזרים יש לזה מקום בדברי העת ההיא. הדינים על זקן ממרא באו על ידי‬ ‫מחלוקת הצדוקים‪ ,‬ועל כן הנה הדבר בולט ומובן מעצמו‪ ,‬כי אלו ההלכות שהתנגדו‬ ‫להם הצדוקים עליהם חייב זקן ממרא‪ ,‬ומפני שלא קרה התנגדות בדברים שנאמרו‬ ‫בתורה‪ ,‬או דברים של קבלה שהסכימו עליהם הכל‪ ,‬על כן לא הי׳ על זה חק‪,‬‬ ‫ועל כן יכלו לעשות לכלל שאך זה הוא התנגדות מה שהי׳ מחלוקת בין הפרושים‬ ‫והצדוקים‪ ,‬ומזה יוצא ברור כי הצדוקים הכירו דברים שונים של קבלה‪ ,‬וכפי‬ ‫הנראה הסכימו לדברים כאלה אשר חופפה עליהם הדר שיבה מהימים הקדמונים‬ ‫כמו החק מהנחת תפילין וקשירתם על היד ועל הראש‪ ,‬אשר בהמשנה הזאת יבוא‬ ‫לדוגמא ממנה‪ ,‬אשר הצדוקים כנראה לא הכחישו‪“.‬‬

‫והנה יבאר הוא עצמו את הדבר "‬כי הצדוקים הסכימו לתפילין מפני הדר‬ ‫שיבה החופפת על החק הזה מהימים הקדמונים"‪.‬‬

‫ובכל זה שכח דברי עצמו‪ ,‬ובודה מלבו כי הוא דבר חדש אשד נתחדש‬ ‫בימי יוחנן הורקנוס‪ ,‬דהיינו בעצם ימי הצדוקים‪.‬‬

וזה הוא באמת דרך נוחה וקלה מאד כי יכתוב לו איש בכל מקום כפי‬ ‫אשר ירצה וכפי הדרוש לו במקום ההוא‪.‬‬ ‫ וכמה מיעוט חקירה צריך לדברים כאלה‪ ,‬נם בלא סתירת דבריו‪.‬‬ ‫ ‫על דבר שאין ספק שהודו בו גם הצדוקים לאמר על זה שנתחדש בימי‬ יוחנן כהן גדול לעיני הצדוקים‪ ,‬ובימי התנגדותם‪.‬‬

‫כי אמנם אין אנו צריכים לא להשערות ולא לפלפולים לדעת כי בתפילין‬ ‫לא הכחישו הצדוקים‪ ,‬כי הוא מפורש במשנה במס׳ מגילה ד׳ כ"ד:‬

"‬העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה. נתנה על מצחו או על פס ידו‬ הרי זו דרך המינות ציפן זהב ונתנה על בית אונקלי שלו הרי זה דרך החיצונים."

‫ולפנינו כתוב במשנה ״נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות" ‫ובמשנה שבגמ׳ באיזה דפוסים "דרך הקראים" אבל ברמב"ם הלכות תפילין פ״ד ה״ג מפורש‬ ‫״המניח תפלה של יד על פס ידו או של ראש על מצחו הרי זו דרך צדוקים״‪.‬‬ ‫‫ובודאי שזה הי׳ גירסתו במשנה‪.‬‬

‫וכל החוקרים האלה כולם הורגלו כל כך לנטות מכל דרכי החקירה‪ ,‬ולנהל‬ ‫את קולמסם כחפץ לבם‪ ,‬עד שגם כאשר הוכרח החכם ווייס נגד רצונו להסכים‬ ‫כי מצות תפילין מקוימת לכל ישראל עד שגם הצדוקים לא עלה על דעתם‬ ‫להתנגד לזה, בחר לו לשון ערומים‪ ,‬ויאמר בח״א עמוד ‪:118‬‬ ‫ ‫"‬ומצאנו גם כן שהצדוקים, היו מודים לדעת הפרושים בפירוש המקרא‬ ‫אף במקום שפשוטו של מקרא יתפרש באופן אחר כמו במצות תפילין שהמקרא‬ ‫סובל שני פירושים או שנאמר כי והי' לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך הוא‬ בדרך משל וכו' או שנאמר שפירושו על אות ממש שיתן על היד ובין העינים‬ ‫וכמדרש הפרושים, והנה במצות תפילין, הסכימו הצדוקים עם דעת הפרושים״‬ ‫ואמרו על מצוה זו שהיא אחת שהודו בו הצדוקים למדרש הפרושים (שבת‬ ‫ק״ח)״ אלה דבריו‪.‬‬

‫ורק תמהון הוא לראות איך הרשו להם על כל צעד וצעד להטעות את‬ ‫הקוראים.

‫והיכן הוזכר שם במס׳ שבת ד׳ ק״ח "שהיא אחת שהודו בה הצדוקים‬ ‫למדרש הפרושים״‪ ,‬והיכן אמרו זה על מצוה זו שם‪ ,‬והלא גם לא ידובר שם מזה‬ ‫כלל‪ ,‬והיכן הוזכר שום דרשה על יסוד מצוה זו לא לבד במס׳ שבת ד׳ ק״ח כי‬ ‫אם גם בכל הש״ס מראשו לסופו‪.‬‬

‫כל הדברים במס׳ שבת ד׳ ק״ח הנם רק זאת:‬ ‫זו שאילה שאל בייתוסי אחד את ר׳ יהושע הגרסי מנין שאין כותבין תפילין‬ ‫על עור בהמה טמאה (אמר ליה) דכתיב למען תהי׳ תורת ד׳ וכו׳ אלא מעתה על‬ ‫גבי עור נבלות וטרפות אל יכתבו אמר לו אמשול לך משל וכו׳ אלא מעתה ‫יאכלו אמר לו התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה ואת אמרת יאכלו אמר‬ ‫לו קאלוס‪.‬‬ ‫ ועל הדברים כאלה שאין להם ענין כלל עם עצם מצות הנחת תפילין‬ ‫עצמה יאמר החכם ווייס:

"‬ואמרו על מצוה זו שה‬יא אחת שהודו בה הצדוקים למדרש הפרושים‬ (שבת ק"ח‪(.‬״‬ ‫אף שידע גם הוא שאין שם מכל זה דבר‪.‬‬ ‫ כי ‬אמנם כן לא הי׳ בזה לא מדרש של הפרושים‪ ,‬ולא הודאה של הצדוקים‪.‬‬ ‫הפרושים לא דרשו ולא חדשו בזה דבר‪ ,‬לפי שכל זה הוא קבלת האומה‬ ‫בדברי התורה, ובני ישראל עשו כן מימי עולם, ככל ידיעתם את המצות כולם‬ ‫הנאמרות בתורה אשר ידעו ענינם‪.‬‬

‫והצדוקים לא הודו בזה ביחוד‪ ,‬כי מעולם לא עמדו הצדוקים לחקור את‬ ‫המצות וענינם‪ ,‬ומעולם לא הושיבו מלומדים לחקור לא על תארי המצות‪ ,‬ולא‬ ‫על עניני דברי התורה‪ ,‬שלא הי׳ זה לא מלאכתם ולא ענינם‪ ,‬ולא נתנו לב לזה‬ כל עיקר. ‬ ‫בעניניס הכוללים אשר הי׳ שם הכרח להחליט דבר אחד לכל‪ ,‬שם קרו‬ ‫דברים ופרטים אחדים בתוך המשך של זמנים שונים אשר ה‬וכרחו להחליט דבר‬ ‫ולעשות מתוך הסכמת החלט‪ ,‬או לה‬תנגד בהחלט‪.‬‬

‫אבל בכל יתר הדברים‪ ,‬ובפרט בדברים הנעשים מכל אדם לעצמו‪ ,‬שם לא‬ ‫עשו דבר‪ ,‬ויניחו לכל אחד לעשות ולהתנהנ כרצונו‪ ,‬ורובם לא פרשו מדרכי כל‬ ‫העם בכל זה‪ ,‬ובלשון האשה הצדוקית במס׳ נדה ד׳ ל״ג "אע״פ שנשי צדוקים הן‬ ‫מתיראות מן הפרושים" וזה הי׳ בזמן שלא היתה יד הצדוקים תקיפה ביותר‪ ,‬והיו בזה‬ ‫ז‪מ‬נים שונים‪ ,‬ככל אשר יבואר מתוך הדברים לפנינו‪.‬‬ ‫ ‫ועל כן באמת לא הי׳ להם קולמוס לעצמם‪ ,‬ולא נבדלו מתוך העדה״‪.‬‬

‫ואחרי אשר נתבאר לנו כל הנונע לדרכי הצדוקים בהדת‪ ,‬נוכל לשום לב‬ ‫לעיקר דבר מעשי הצדוקים שהוא הממשלה במדינה אשר זה הי' כל תכלית דבר‬ ‫המפלגה הזאת מראשית ימיהם עד סופם‪.‬ ‬ ‫ושם יתראו הצדוקים לפנינו בכל קומתם ובכל תארם‪ ,‬ונראה אותם בכל‬ ‫עלילות מצעדיהם‪.‬‬

‫ונכירם שנית ככל אשר ראינו אותם כבר לפנינו בימי המלחמה מראשית‬ ‫ימי אנטיוכום עפיפהאנעס עד אחרי נצחון האחרון של החשמונאים בימי שמעון‬ ‫אחרון האחים החשמונאים‪.‬‬ ‫ ולא נשתנה בזה דבר‪ ,‬כי אם מה שאז פעלו ועשו מעשיהם על ידי ממשלת‬ ‫היונים‪ ,‬ועתה עשו זר מעשיהם על פי מושלי יהודה. ‬ ‫שני זמנים יש כאן לפנינו עתה עד ימי הרומיים בארץ יהודה.‬ ‫האחת מסוף ימי יוחנן הורקנוס עד אחרי מות בנו אלכסנדר ינאי‪ ,‬כערך זמן‬ קרוב לארבעים שנה "ימי ממשלת הצדוקים"‪.‬‬

‫והשניה מתחלת ימי ממשלת שלמינון אשת אלכסנדר ינאי עד מלחמת‬ ‫האחים בני ינאי‪ ,‬הורקנוס ואריסטובלוס‪ ,‬הם "ימי ממשלת הפרושים"‪.‬‬

‫ועלינו להכיר ולדעת את כל המעשים במדינה בימים האלה‪ ,‬ולדעת מהם‬ ‫את כל דבר הצדוקים‪ ,‬וכל מעשי הפרושים‪.‬‬

‫הצדוקים והמעשים במדינה. ‫