דורות הראשונים/כרך א/פרק יז
סוף ימי החשמונאים.
בית שמאי.
הורגלנו לחשוב כי רק אחרי אשר ישב הלל בראש, ושמאי הי׳ אחר זה לאב בית דין אז היו לשני בתים. וכפי מה שחשבו החוקרים החדשים כי "שמעיה ואבטליון היו עוד גם בימי הורדוס, הי׳ זה להם גם דבר פשוט.
אבל לא שאלו את עצמם לדעת פשר הדבר הזה, ואיך היתה כזאת כי דוקא מעת אשר התאחדו הלל ושמאי בראש הדור דוקא אז נתפרדו לשתי בתים.
והדבר ידוע שעוד בימי שמעיה ואבטליון הי׳ שם בית המדרש אחד לשניהם וכמו שכבר הובא לנו לשון הברייתא במס׳ יומא ד׳ ל״ה:
ת״ר וכו׳ אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום וכו' פעם אחת וכו׳ ולא הניחוהו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון וכו׳ אמר לו שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל הציצו וראו דמות אדם בארובה וכו׳. ואיך הי׳ הדבר הזה כי נשתנה זה פתאום מבלי כל טעם. ואחדים מחוקרי אשכנז (יבואר לפנינו בימי התנאים) הלכו בדרך למרחוק כל כך עד שגם טעו לחשוב שהי׳ זה עוד אחרי מות שמאי והלל מבלי להבין ולדעת כל סיבה לזה, וכל הטעות הגדול הזה יבואר לפנינו בדברינו בראשית ימי התנאים. ועם השאלה הגדולה הזאת כרוכה עוד שאלה וחקירה גדולה אשר גם עליה לא עמדו כל חוקרי דברי הימים, מדוע זה הוזכרו בית שמאי בכל הש"ס תחלה ובית הלל הוזכרו אחריהם, וכן שמאי תחלה והלל אחריו. והלא הלל הי׳ הנשיא וראש הדור ולא שמאי, ובית הלל הם היו הרבים.
ודבריהם של בית שמאי ובית הלל הלא נסדרו במשנה, מהם בימי רבן גמליאל דיבנה, ומהם במתיבתת רבי בחתימת המשנה, ושניהם היו נכדי הלל, ויושבים על כסאו אחריו.
ואיך עשו זה שבכל מקום באו וגרסו בית שמאי תחלה, ואחר זה דברי בית הלל, והלא אין ספק שאין זה במקרה כי אם מפני טעם כולל אשר מקורו בדברי הימים.
ורבותינו בעלי התוס׳ כבר הרגישו גם הם בעיקר השאלה הגדולה הזאת בנוגע להלל ושמאי עצמם אבל מפני שלא הי׳ זה מעין מלאכתם השיבו על זה על פי דרכם.
ובמס׳ חגיגה ד׳ ט״ז ד״ה שנים כתבו:
"ואל תתמה על הא דחשיב (שם במשנה) שמאי מקמי הלל, והלל נשיא לכולי עלמא(ל״ח) איכא למימר בהיות כי שלשה מזוגות הראשונים אשר אמרו שלא לסמוך היו נשיאים ושמאי סבר כוותיהו נקט ליה בראשונה ואגב דנקט ליה הכא בראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל והכא ליכא למיטעי לפי שנכנס במקום מנחם דחשיב אחר הלל, ואם כן אב בית דין הי׳ וכן שמאי נמי הכי׳ אלה דבריהם.
והנה אחת דברו רבותינו ושתים שמענו. ראשונה רצו לישב המקום הזה מדוע בא כאן שמאי לפני הלל.
וזאת שנית שעל סמך המקום הזה שבו ותלו את כל הש״ס לאמר ואגב דנקט ליה הכא ראשונה חשיב ליה בכל מקום שמאי מקמי הלל.
ושני הדברים נפלאו.
כי עיקר דבריהם בנוגע להמקום הזה לאמר כי הקדימו כאן דברי שמאי בהכרח מפני ששלשה מזוגות הראשונים שאמרו שלא לסמוך היו נשיאים, ושמאי כוותייהו סבר על כן נקט ליה ראשונה.
הנה הדבר להיפך, שהרי לפני דברי שמאי והלל לא באו דברי השלשה זוגות הראשונים, כי אם דברי הזוג הרביעית, דהיינו דברי שמעיה ואבטליון, ושם הלא הדבר להיפך דהנשיא המוזכר ראשונה סובר כהנשיא הנזכר אחריו דהיינו הלל, ואבטליון האב בית דין כשמאי האב בית דין הבא אחריו. והנה יסבור הלל הנשיא כהנשיא הקודם לו כשמעיה, ושמאי כהאב בית דין הקודם לו.
ובכל זה בא אצל שמעיה ואבטליון הסדר הראוי, תחלה דעתו של שמעיה ואחר זה דעת אבטליון.
אף שהם סוברים להיפך מהשלשה זוגות הראשונים ששם הנשיאים אומרים שלא לסמוך והאב בית דין לסמוך, ואצל שמעיה ואבטליון הדבר להיפך.
ואצל הלל ושמאי אף שדבריהם באו אחרי דברי שמעיה ואבטליון, ודבריהם מכוונים עם הקודמים שדעת הלל הוא כדעת הנשיא הקודם לו במשנה ובסדר, ודעת שמאי כאבטליון.
בכל זה לא הושם לב לזה, ושמאי בא תחלה ואחריו הלל.
ואלו הביטו במשנתינו על הסדר שלפני זה כדברי התוס׳ אין ספק שהיו דברי הלל הנשיא צריכין לבוא תחלה, כמו שהוא לפני זה.
והרי מזה הדבר מוכרע ומוכרח נם ממשנה זו עצמה ,שיש כאן טעם מבחוץ אשר על ידו נעישה כן בכל מקום, ואשר זה גרם לעשות גם במשנתנו כן ,אף שהוא גם היפך הסדר שבמשנה זו עצמה. ואמנם כי גם אלו היו דברי התוס׳ אפשר וגם אלו הי׳ לנו טעם מספיק על שינוי הסדר במשנה זו כשהיא לעצמה, הנה גם אז היי הדבר רחוק מאד, וגם דבר שאי אפשר שמפני המקום הזה שיש בו איזה טעם לעצמו ,נעשה כן בכל מקום.
והרי לפנינו במשנה במקומות הרבה שיש שם יוצא מן הכלל, עד שיש שהוקדם גם דברי התלמיד לפני דברי הרב (כמו לדוגמא כלים פי"ז מ"ה) ובכל זה לא נעשה כן בשאר המקומות, והוא דבר שלא יעלה על הדעת לשנות מפני המקום ההוא את הסדר, ולהפכו בכל מקום.
והלא אצל הלל ושמאי עצמם בא גם להיפך במס׳ עדיות פ"א מ״ג שמפני ששיעורו של הלל גדול יותר באו דבריו תחילה ומדוע לא הלכו אחרי המקום הזה(ל"ט). והדבר ברור ומוכיח על עצמו שדבר זה בכל הש׳׳ס לשנות דברי בית שמאי תחלה ואהריהם דברי בית הלל יש לזה טעם כולל, ואשר על כן אף שהמסדרים דברי ב"ש וב"ה במשנה היו נכדי הלל ואף שבית הלל היו הרבים, ואף שבאמת גם הלכה כבית הלל, ואף שהלל הי' נשיא הדור, בכל זה לא הי' אפשר כי אם לסדר את דברי בית שמאי תחלה.
והוא מפני שבית שמאי עמדו תחילה, ורק אחר כך נוסד גם בית מדרשו של הלל, וכי גם במקומות רבים באו דברי בית הלל לחלוק על דברי בית שמאי שכבר נאמרו באמת הרבה קודם זה, וכבר הי׳ שמעתתיהו בפי חכמי התורה, ועל זה בא אחר זה דברי בית הלל(מ׳). וכל הדבר הוא כמו שכבר נתבאר, כי כאשר נתבטלה אז הסנהדרין הכוללת ובמות שמעיה ואבטליון, ועל מקומם לא הוקם עוד זוג חדש ,והנשיאות לפי שעה נמסרה לידי זקני משפחת בני בתירא, אבל התורה דורשת תפקידה, ושם באהלי התורה שבת נוגש, שם דבר אין להם עם דבר המשרות, והגדול מאחיו יהי׳ לראש וימלא המקום.
והננו רואים כי בין כל חכמי בית מדרשם של שמעיה ואבטליון הי' שמאי הגדול שבכולם טרם בא הלל לארץ ישראל, שהרי אחרי בוא הלל רק שמאי לבדו ובית מדרשו הוזכרו עם הלל ובית מדרשו, ומזה הננו יודעים כי מכל חכמי הדור ההוא בארץ ישראל, אך שמאי הספיק לעמוד בשורה אחת עם הלל.
וראינו גם בדברי יאזעפוס אלטטי׳ XIV, 9, 4כי כעשר שנים לפני ימי מלכותו של הורדוס, כחמש עשרה שנה לפני בוא הלל לארץ ישראל בפעם שניה, כבר דבר שמאי רתת בין שופטי הורדוס אשר הושיב הורקנוס כסאות למשפט. ואם בנוגע למשרה מעל להעם בכללו מחוץ לכותלי בית המדרש, צריך תנאים ידועים לרצון העם, והמרוצה להם על פי דרכם ומבטם, ואשר רוח ההמון הגדול אחריו, אבל באהלי תורה שם האיש הגדול מאחיו יוקם על, גם באין אומר ודברים. ועל כן הנה אחרי מות שמעיה ואבטליון הי' שם בית מדרשו של שמאי הזקן המקום אשר חכמי הדור נאספו לדגלו והבית הגדול להרבצת התורה, בקיבוץ כל בניה לתוכה חכמי התורה יחד.
ולפנינו בדברינו "יסוד המשנה ותקופת התנאים״ פרק ה׳ יבואר לנו כי בבוא הלל לארץ ישראל, בכל אשר היתה אז השעה ראויה לכך, יראו חכמי ישראל לתפוס מרובה ולהשיב שבות הסנהדרין הכוללת, כי אם שמו להם סתר פנים ומעשה הנוגעת רק באהלי תורה.
ונשמרו בדרכם וגם את אהל התורה לא אחדו תחת ראש אחד, לבלי יהי׳ הדבר בולט כי שבו אל האחדות אשר שררה בימי שמעיה ואבטליון, וישארו גם את בית מדרשו של שמאי כמו שהי׳. ונתנו לכל מעשיהם בהתמנות של הלל רק תואר כזה של ראש בית המדרש אשר יאספו שם חכמי הדור לשמע רק חכמת תורתו. ועל ידי זה משכה אחריה דבר ביטול הסנהדרין בימי שמעיה ואבטליון על ידי אנטיפטר וגאביניוס את דבר שני הבתים, ויהי אז בהכרח דבר חדש בישראל שתי בתים עומדים זה בצד זה שוים בתואר ובקומה בית שמאי ובית הלל(מ"א).
וכדברינו יוצא מפורש גם מדברי הירושלמי סוכה פרק ב׳ הלכה ח' שנאמר שם:
"מה זכו בית הלל שתיקבע הלכה כדבריהם. אמר ר׳ יודן בן פזי שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהם ולא עוד אלא שהיו רואין דברי בית שמאי וחוזרין בהם. התיב ר׳ סימן בר זבדא קומי ר׳ אילא או נאמר תנייא חמתון סבין מינין ואקדמון, והא תני מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את יוחנן החורוני נאמר זקנינו וזקניכם."
וכבר כתב שם נם הק"ע "או נאמר וכו' פי׳ מנא לן דלכך הקדים רבי דברי בית שמאי לפי שגם בית הלל עצמם (במשנה סוכה שם) הקדימו דברי ב"ש דלמא התנא דהיינו רבינו הקדוש שסידר המשניות ראה שבית שמאי היו זקנים מב"ה לפיכך הקדים דבריהם."
וכן כתב שם נם הפ"מ "השיב ר׳ סימן וכו׳ על הא דקאמר שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהם או דלמא דנאמר תנייא חמתון סבין מינון ואקדמון, התנא הוא שקבע כך במתניתן ובברייתא להקדים דברי ב"ש לב"ה מפני שראה אותם שהם זקנים יותר מזקני ב"ה ומנא לך שזקני ב"ה בעצמם הן שהקדימו דברי ב"ש לדבריהם.״
ודבריהם נכונים בעיקר ענין דברי הירושלמי(מ"ב) אלא שלא ביארו דבריהם.
כי אמנם מה ענין לאמר שרבי המסדר ידע שבית שמאי היו זקנים יותר מבית הלל, ואיך אפשר על קבוצים שלמים שעמדו משך זמן גדול שאלו זקנים מאלו, שזה אפשר על איש פרטי, אבל קבוצים שלמים ,בודאי שגם בזה וגם בזה היו גם זקנים גם צעירים.
והננו רואים שגם מבית שמאי וגם מבית הלל האריכו יחידיהם ימים עד ימי-החורבן.
אבל הכוונה "חמתון סבין מינון ואקדמון" היינו שמפני שבית שמאי בכלל היו זקנים וקודמין בזמן לבית הלל על כן הקדים רבי בלשון המשנה ובסדרו דברי בית הלל נקט הוא בלשונם "זקני ב"ש וזקני ב"ה" בהיות בית שמאי ראשונים.
והיינו שכמו שסידר במשנה בכל מקום דברי בית שמאי תחלה מפני שהם היו קודם בזמן וכמו שנתבאר.
אף כן שם גם בפי ב״ה בלשונם "זקני ב"ש" ואחר כך "זקני ב"ה״ מפני שבית שמאי קודמים ביסוד המעלה, ובית מדרשם הי׳ תחילה ובית הלל אחריהם ויבואו כל פעם בית שמאי ראשונה בתולדותם.
ועל כן אין ראי׳ שב"ה אמרו זה מפני ענוה כי אם המסדר עשה כן מפני שב"ש באמת קודמין.
ונתבאר לנו ענין גדול וחדש מאד בהימים הראשונים ההם, אשר מלבד ענינו לעצמו יפיץ לנו אור גם על עוד דברים רבים בהימים הקדומים ההם, ככל אשר נראה עוד בהמשך דברי הימים.
הערות
הערה (ל״ח): לולא דברי התוס׳ הי' אפשר לאמר בנוגע להמקום הזה שהטעם הוא מפני שלפני זה הוזכר שמאי כמו שנאמר שם יצא מנחם ונכנס שמאי על כן נאמר מיד אחר זה שמאי אומר.
הערה (ל"ט): ודברי הגמ׳ במס׳ עירובין ד׳ י״ג :אינם ענין עם החקירה הזאת, ולשון הגמרא שם: ״וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהם ודברי ב׳׳ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב׳׳ש לדבריהם כאותה ששנינו מי שהי׳ ראשו ורבו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו ב׳׳ה לב״ש לא כך הי׳ מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקר את ר׳ יוחנן בן החורנית ומצאוהו וכו׳.״
שפי׳ הדברים שם הוא בדברי רש׳׳י שם ״שמקדימין דברי ב׳׳ש לדבריהם דקאמרי להו מעשה שהלכו זקני ב׳׳ש והדר זקני ב״ה.״
וכן על דברי הגמ׳ ושונין דבריהם ודברי ב׳׳ש כתב רש״י ״כשהיו ב״ש מביאין ראי׳ לדבריהם, וב״ה היו מביאין ראי' ממקרא אחר היו ב׳׳ה דורשין את המקרא של ב״ש למה בא ולא הי׳ קל בעיניהם וכאותה ששנינו במס׳ ברכות ד׳ י׳ ב׳׳ש אומרים וכו'".
ודברי רבינו בפירושו צדקו לגמרי שהרי מפורש בגמ׳ שהביאו ראי׳ ״ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן כאותה ששנינו מי שהי׳ ראשו ורובו וכו׳."
ומבואר שאך מזה הי׳ ראית הגמ׳ ולא ידברו כלל על מה שבכל הש״ס בא במשנה בית שמאי קודם.
והטעם שלא דברו מזה הוא לפי שסידור המשנה ממה שקבעו שם דברי בית שמאי ובית הלל הי׳
אחרי ימי בית שמאי ובית הלל עצמן ,ונעשה על ידי אחרים ואין מקום להוכיח מזה על ענוה של בית הלל.
ומה שעשו בסידור המשנה כן הוא רק מטעם המבואר בפנים.
הערה (מ׳): הענין הגדול הזה הוא אחד מראשי הדברים בנוגע לדברי המשנה מימי התנאים ואילך אשר נוסדה על יסוד המשנה, והדברים יבוארו לנו בדברינו בפרק שאחר זה אשר שם מקום כל הדברים הנוגעים לסידור המשנה שעל יסוך המשנה, היינו למה שניתוסף על יסוד המשנה בימי יבנה ובחתימת המשנה בימי רבי, שאך אז נקבעו במשנה גם דברי בית שמאי ובית הלל.
הערה (מ"א): וחכמי ישראל ידעו אז וחכירו כי הלל הזקן בחכמתו הנפלאה, ובמנוחת נפשו הגדולה, יעלו בידו לשובב נתיבות, להחזיר כל הדברים למקומם, ואחרת הי' אפשר להם לעשות אז בימי הורדוס. ונשוב ונראה עוד את כל מראה פני הדברים בכל המשך הדברים לפנינו.
הערה (מ"ב): רק שטעו בפשט דברי הירושלמי שבא מיד אחר זה.
והא תני מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקר את יוחנן החורוני נאמר זקנינו וזקניכם.
והם פי׳ זה בקושיות חדשות ותירוצים זדיחוים לדחות דברי ר' סימון, אבל הדברים פשוטים והן מסקנת דברי ר' סימון. שהרי זה שאמר ר׳ יהודה בן פזי ״שהיו מקדימין וכו' בית שמאי לדבריהם" הוא זה עצמו הנאמר גם בבבלי עירובין י״ג ״ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב״ש לדבריהם כאותה ששנינו וכו' אמרו להם ב״ה לא כך הי׳ מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב"ה וכו'."
ועל זה יקשה ר׳ סימון ״התיב ר׳ סימון או נאמר תנייא חמתון סבין מינון ואקדמון״ ומביא ראיה שכן הוא שזה עשה רבי המסדר ואין זה לשונם של ב׳׳ה עצמם, שאילו הי' זה דברי ב״ה עצמן היו אומרים ״זקנינו וזקניכם" ולא זקני ב״ש וזקני ב״ה אלא שזה עשה כן רבי, ועל כן נאמר זקני ב״׳ש וזקני ב״ה.
והוא הקדים בלשונו ב״ש לב״ה מפני שהם היו זקנים מהם ״חמתון סבין מינון ואקדמון.״ ובבבלי עירובין לא דחו זה כן, וסבירא להו שאין זה דקדוק וגם ב״ה עצמן יכולין לאמר בלשונם זקני ב״ש וזקני ב״ה״ בהיות זה אמור על הקודמים להם.