דורות הראשונים/כרך א/פרק טז
שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי כבר נפטרו בסוף ימי שלציון אשת אלכסנדר ינאי אשר מלכה אחריו.
ומפורש בגמרא במס׳ סוטה ד' מ״ז כי בשעת המחלוקת של יוחנן כהן גדול עם הפרושים כבר הי' שמעון בן שטח גדול ורב עד כי הוכרח גם הוא להסתתר ״שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים" (עי׳ צדוקים ובייתוסים פ"כ).
ומאז עד סוף ימי מלוכת אלכסנדרא אשת ינאי כבר עבר ערך ארבעים שנה.
ובספרי פרשת וזאת הברכה נאמר:
״ומשה בן מאה ועשרים שנה זה אחד מארבעה וכו' הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.״
והדבר ידוע כי הלל שמש רק את שמעיה ואבטליון ולא את שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי.
והלל נעשה לנשיא בישראל מאה שנה לפני החורבן כמו שמפורש במס׳ שבת ד׳ ט״ו והתניא הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה.
וזה הוא הנאמר בספרי ״ופרנס את ישראל ארבעים שנה״ והיו תחלתם כמאה שנה לפני החורבן, וסופם אחרי ימי ארכילאוס בן הורדוס.
ועל הזמן שלפני זה, הזמן שלפני ימי נשיאותו נאמר ״הלל עלה מבבל (היינו בפעם ראשונה עי' פי״ט) בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה״(ל"ו).
ומבואר כי עליתו הראשונה מבבל שהיתה ערך ארבעים שנה לפני ימי נשיאותו היינו כמאה וארבעים שנה לפני החורבן. ובידענו כי בעליתו זו שימש לפני שמעיה ואבטליון, ולא לפני שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי, מבואר הדבר כי שמעיה ואבטליון כבר היו אז ראשי הדור וכי רבותיהם שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי כבר נפטרו.
וכמה נשתומם על החכם גרעץ אשר (בח״ג עמוד (207בא ובדא מלבו ויאמר על הלל ״וקרוב לשער כי נלוה אל הורקנוס, כאשר שב הורקנוס (כשנה אחרי אשר כבר מלך הורדוס בשנת 36לפמה"נ) מבבל לירושלים, בבואו לירושלים שקד שם על התורה ושימש את שמעיה ואבטליון וכו׳.״
הנה בלא מקור של כלום בא והפך את כל סדרי דברי הימים נגד דברים מפורשים.
והדבר מפורש כי עליתו הראשונה מבבל לשמש לפני שמעיה ואבטליון לא היתה לא בימי הורדוס וגם לא בימי המלך אנטיגנוס אשר מלך לפני הורדוס ולא בימי המושלים החשמונאים לפני אנטיגנוס שמשלו אז אריסטובלוס ואחריו הורקנוס, כי אם עוד בימי אלכסנדרא אשת אלכסנדר ינאי. שהי' אז באמת עת שלום ומנוחה בארץ ישראל (עי׳ צדוקים ובייתוסים פל״ה) ואהלי תורה על מקומם, ואז באמת עלה הלל מבבל.
וכלשון הספרי המפורשים "הלל הזקן עלה מבבל בן ארבעים שנה ושימש חכמים ארבעים שנה" דהיינו לפני ימי נשיאותו אשר היו מאה שנה לפני החורבן. וגם בזה טעה החכם גרעץ וחשב (ח"ג עמוד 150) זמן מות המלכה אלכסנדרא לשנת 69, וטעות הוא כי הי׳ זה שנת 67ככל אשר יבואר לנו במקומו, והחכם גרעץ עצמו יחשוב גם הוא (ח"ג עמוד 162) את השנה אשר לכד פאמפיוס את ירושלים לשנת ,63ומפורש בדברי יאזעפוס XIV שכל ימי אריסטובלוס אשר מלך אחרי אמו לפני בוא פאמפיוס היו רק שלשה שנים וששה חדשים(ל"ז).
ומבואר הדבר כי בסוף ימי אלכסנדרא אשת אלכסנדר ינאי כבר היו שמעיה ואבטליון ראשי הסנהדרין וכבר שימש אז הלל לפניהם, בעלותו אז מבבל. ובימיהם הוא שהיתה ריב האחים על דבר הממשלה, והמלוכה באה אל אריסטובלוס, ובימיהם הוא ששבה המלחמה בין האחים על ידי אנטיפטר, ובעזרת הפרתים, ובימיהם לכד פאמפיוס את ירושלים, ובימיהם נם נתבטלה ההנהגה הכוללת בכל המדינה מהסנהדרין הגדולה, אשר הי׳ בערך שנת .55 והוא כבר ערך חמש עשרה שנה אחרי אשר כבר היו שמעיה ואבטליון לראשי הדור, וראשי הסנהדרין.
ועל כן אף שיכול להיות שבימי המאורע הזה היו עוד שמעיה ואבטליון, אם שניהם יחד או אחד מהם, אבל זמן קצר אחר זה כבר בודאי נפטרו כי בעמוד הורדוס למשפט אז כבר לא היו בחיים כמו שכבר נתבאר ובני ישראל לא יכלו להקים זוג חדש תחתיהם, כי לא הי׳ אז מקום לזה, ועיני אנטיפטר האדומי בכח הרומיים היתה צופיה על כל מעשיהם לבלי להקים מחדש את כח הסנהדרין, בהנהגתם הכוללת.
אבל בתוך צרכי הרבים אשר חשבנו מקצתם בפרק י"ב ישנם כאלה, אשר ההכרח לתת אותם תחת יד מפקחים מלבד המלכות ושרי הממשלה, כמו קידוש החדש ועיבור השנה, ועל כן גם מבלי יכולת להקים אז נשיא מצויין לתת המשרה על שכמו, הי׳ הכרח להקים על כל זה וכיוצא בזה מפקחים לפי שעה.
וחכמי ישראל מעולם לא שנו יסודי המעשים מפני דברים אשר קרו, פתגמם הי׳ "גזירה עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן" אף כי בדברים גדולים ועיקרים כאלה אשר הנם מעיקרי הנהגת בית ישראל.
כי על כן עשו לפי שעה רק זאת שמסרו כל זה לפי שעה בידי זקני משפחת בני בתירא אשר בטח לבם בהם כי בבוא השעה המוכשרת יניחו כבודם להראוי לזה.
וחכמי ישראל ידעו את אשר הם עושים, ולא נכזבה תוחלתם מראשי המשפחה הזאת, אצילי בני ישראל אשר בירושלים, כי נגד טבע הדברים והנהוג בעולם, שגם העולים לגדולתם לפי שעה, אם יומשך הדבר ויתרגל העם, ויתרגלו גם הם עצמם בפניהם החדשים, לא יניחו הדבר מידם ויחזיקו בקרנות משרתם. הנה הם בצדקתם הגדולה ויושר לבבם עשו להיפך וכאשר אך מצאו השעה אשר כוונו לה (יבואר לפנינו) והאיש אשר הם מבקשים, והדרך אשר הי׳ הדבר אפשר אז, מהרו ויורידו את עדים, ויתנו המשרה על שכמו, אף שגם הוא עוד הי׳ מוכרח לשאת אותה בראשונה מתוך פנים חדשות לגמרי. ועל כן נבין את כל סדרי הדברים, אשר הנם כבר נקראין מאיליהן.
לבני בתירא נמסר אז לפי שעה רק דבר הנשיאות אבל אין זכר מאב בית דין, אשר לא הי׳ לזה מקום אז בשעה שהסנהדרין בטילה.
ונבין גם זאת את אשר גם בני בתירא עצמם לא הוזכרו לא במס׳ אבות בין ראשי הסנהדרין מקבלי התורה ומוסריה דור לדור, כי לא הי׳ זה ענינם כלל.
ולא הוזכרו במס׳ חגיגה בין הזוגות בכלל, במחלוקת הסמיכה, אף שהוזכר שם גם מנחם, שגם לא הי׳ נשיא רק אב בית דין, ואף שלא נחלק כלל, לפי שהוא הי' בתוך הפקודים, בתוך הזוגות, אבל לא בני בתירא.
ונבין העיקר את אשר אין לנו שם הנשיא, כי אם שם המשפחה "בני בתירא״ "וזקני בתירא" וגם בכל מקום אשר הוזכרו דבריהם ומעשיהם הוזכר רק בלשון רבים וגם בהברייתא פסחים ד׳ ס"ו ובירושלמי שם נאמר כל פעם "אמר להם" "אמרו לו״ וכן הוא בכל מקום, כי באמת לא ניתנה אז המשרה על שם אחד מיוחד, כי אם נמסרה לשעה לאצילי בני ישראל זקני המשפחה הגדולה הזאת. ונבין מדוע לא הוכרע הדבר לפני זה על ידי הסנהדרין הגדולה אשר מהם תורה יוצא לכל ישראל והוכרחו לחכות על ערב הפסח, וככל אשר יתבאר ענין הדבר בפרק י"ח. ואמנם כי יותר מכל זה שאך על ידי זה נבין את דבר שני הבתים מבית שמאי ובית הלל.
הערות
הערה (ל"ו): דבר המובן מעצמו חוא שכל חזמנים בכל כיוצא בזה הנם בקירוב, וערך כך וכך ולאו דוקא, ועוד נשוב לכל זה בהמשך דברינו.
הערה (ל"ז): עי׳ גם שירער ח״א עמוד 257ועמוד .290