דברים רבה ב א
א. [ עריכה ]
"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'". הלכה אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל מהו שיהא מותר לו להתפלל בקול גדול. כך שנו חכמים (ברכות לא, א) היה עומד ומתפלל יכול ישמיע קולו כבר פרשה חנה (ש"א א, יג): "וחנה היא מדברת על לבה" יכול יהא מתפלל שלשתן כאחת כבר פירש בדניאל (דניאל ו, יא): "וְזִימְנִין תְּלָתָא בְּיוֹמָא הוּא בָּרֵךְ עַל בִּרְכוֹהִי וּמְצַלֵּא וּמוֹדֵא קֳדָם אֱלָהֵהּ" יכול יהא מתפלל בכל שעה שירצה כבר פירש דוד (תהלים נה, יח): "ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי" יכול יהא תובע צרכיו ויוצא לו כבר פירש שלמה (מ"א ח, כח): "לשמוע אל הרנה ואל התפלה". רנה זו קילוסו של הקב"ה ותפלה לצרכיו של אדם.
אבא שאול אומר זה סימן לתפלה אם כוון אדם לבו לתפלה יהא מובטח שתפלתו נשמעת שנאמר (תהלים י, יז): "תכין לבם תקשיב אזנך".
א"ר יוחנן עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן. שועה. צעקה. נאקה. רנה. פגיעה. ביצור. קריאה. ניפול. ופילול. ותחנונים.
- שועה צעקה. שנאמר (שמות ב, כג): "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'".
- נאקה דכתיב (שם, כד) "וישמע אלקים את נאקתם".
- רנה ופגיעה דכתיב (ירמיה ז, טז): "אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי".
- ביצור וקריאה דכתיב (תהלים יח, ז): "בצר לי אקרא ה'".
- ניפול. דכתיב (דברים ט, יח): "ואתנפל לפני ה'".
פילול. דכתיב (תהלים קו, ל): "ויעמוד פנחס ויפלל".
- ותחנונים דכתיב "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'"
ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים. אמר רבי יוחנן מכאן אתה למד שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים. אמר רבי לוי למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים. המשל אומר הוי זהיר שלא תתפס מקום דבורך. כיצד כך אמר הקב"ה למשה (שמות לג, יט): "וחנותי את אשר אחון" אמר לו מי שיש לו בידי ורחמתי במדת רחמים אני עושה עמו. ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו. ובשעה שהיה משה מבקש ליכנס לארץ ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא "רב לך" אמר לפניו רבונו של עולם לא כך אמרת לי כל מי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו. עכשיו איני אומר שמתבקש לי אצלך מאומה אלא חנם עשה עמי מנין ממה שקרינן בענין "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'":