גור אריה על רש"י במדבר לה

<< · גור אריה על רש"י · במדבר · לה · >>

פסוק ד

[א] והחיצונות לשדות ולכרמים. כך דרשו רז"ל במסכת עירובין (דף נא.). והקשה הרמב"ן על פירוש רז"ל, שאם כן הוי למכתב 'ומדותם חוץ לעיר לפאת קדמה', מאי "פאת קדמה", דמשמעות הכתוב לא שיהיה מחוץ לעיר אלפים אמה, אלא שיהיה אלפים אמה על אלפים אמה, והעיר בתוך אלף אמה על אלף אמה, וזהו "ומדותם פאת קדמה אלפים". ותירץ הרא"ם, כי "את" במקום הזה כמו 'מן', וכאילו כתב 'ומדותם מן פאת קדמה'. וזהו אינו, כי אונקלוס יוכיח זה, כי תרגם "את" 'ית', ותרגם "כצאתי את העיר" (שמות ט', כ"ט) 'מן קרתא', וזה ראיה שאין פירוש "את" בכאן 'מן':

ואשר נראה לי, כי לא קשיא כי לא כתב 'ומדותם לפאת קדמה', רק "ומדותם פאת קדמה", כי אחר שהוא מודד מן העיר אלפים אמה, הרי הוא מודד פאת קדמה אלפים אמה, לא 'לפאת קדמה'. וזה ההפרש יש בין "ומדותם פאת קדמה" ובין 'ומדותם לפאת קדמה', כי הכתוב רוצה לומר כי עיקר המדידה הם האלפים אמה, שיהיה המגרש. ואילו כתב 'ומדותם לפאת קדמה', היה הכוונה על תכלית המדידה, ופירושו היה 'ומדותם לפאת קדמה אלפים', ואחר אלפים יהיה דבר זה. ואין הכוונה פה כך, רק "ומדותם חוץ לעיר אלפים אמה", ואלפים יהיה המגרש. שכאשר יאמר 'ומדותם את קרקע פלוני כך וכך אמות ממנה', לא יאמר בזה 'ומדותם אל מקום פלוני'. וכן בכאן, מאחר שהמדידה היתה באלפים אמה צורך המגרש, לא יתכן לומר 'ומדותם אל פאת קדמה':

ועוד, לכך הוצרך לכתוב "ומדותם פאת קדמה", לומר שכל פאת קדמה הוא המגרש, ולומר לך שיהיה מרובע. שכן משמע "ומדותם פאת קדמה", שיהיה מודד פאה המזרחית. וכל לשון 'פאה' הוא מרובע. וכן איתא בהדיא בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נא.) דלשון 'פאה' דבר שיש לו קרן ופאה. ולפיכך אמר "ומדותם פאת קדמה". ואילו אמר 'ומדותם חוץ לעיר לפאת קדמה', היה משמע זה על פאת העולם, לא על הפאה שהוא מודד, ולא היה משמע כלל שיהיה קרנות למגרש, רק שיהיה מודד אל צד מזרח העולם אלפים אמה, והיה עגול לא מרובע. ומדכתיב "ומדותם פאת קדמה" ילפינן שהוא מרובע:

ואני בעניותי לא הבנתי פירוש הרמב"ן, שרצה לחלוק על דברי רז"ל, כי אמר כי פירוש "ומדותם" רוצה לומר כי יעשה מרובע אלפים אמה וכו'. ומדבריו משמע כי לא היה המגרש השני רק אלפים על אלפים, ודבר זה לא יתכן, שאם היה העיר אלפים אמה, איך יעשה לו מגרש לפי פירושו, שהרי העיר היא אלפים אמה. ודברי רז"ל אינם צריכין חיזוק. ומה שהקשה הרמב"ן, שאם כן תהיה העיר בלא קרנות, שהקרנות יהיו בכלל הרוחות, שכבר אמרנו למעלה מדכתיב "ומדותם את פאת קדמה" משמע שיהיה לה פאה וקרן. והכי איתא בהדיא בפרק מי שהוציאוהו (שם):

פסוק יג

[ב] מגיד לך שאף על פי כו'. דאם לא כן, "את שש הערים" למה לי, לכתוב (פסוק יד) "את שלש הערים וגו'", אלא לכך כתב "את שש הערים" להקיש את כל השש יחד, דאין אותם שבעבר הירדן קולטות עד שהופרשו אותם ש[ל]ש של ארץ כנען, ויקלטו כולם יחד:

פסוק יד

[ג] דבגלעד נפישי רוצחים. וקשה, והלא ערי מקלט לא נעשו אלא לשוגגים (מכות דף ז.), ולא שייך ד'נפישי' שוגגים (קושית הרמב"ן). ותירץ הרמב"ן, כי היו הרבה מזידין, ומדמין עצמן שוגגים, ולכך הרבה היו גולים לשם בשביל שהיו מראים עצמם שוגגים, ולפיכך נתן הכתוב הרבה ערי מקלט בשביל אותן שהיו שוגגים גמורים, מאחר שהרבה נקלטים לשם. ולא יספיק תירוץ זה, שיותר ראוי שלא להוסיף ערי מקלט, שאז לא יהרוג במזיד ויאמר שוגג היה, שלא יהיה לו מקום לגלות לשם:

ואחי מוהר"ר סיני מפראג נטריה רחמנא ופרקיה תירץ, כי בכל מקום יש שוגגים, ואין עדים מעידים בו שיגלה עליו לערי מקלט, ולכך אין הרבה רוצחים גולים. ואף על גב שדרשו חכמים (מכות דף י:) כאשר יאמר משל הקדמוני "מרשעים יצא רשע" (שמואל א כ"ד, י"ג), משל לב' בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג במזיד כו', מכל מקום אין נמצאים הורגים במזיד כל כך - שיזדמן להם הורגים במזיד שיגלו על ידם, ולכך יש הרבה רוצחים שאינם גולים. אבל בגלעד דנפישי רוצחים, כל שעה יוכל להזמין אל השוגג אחד שהרג במזיד, ויהיה הורג אותו ויגלה על ידו. ולכך היה צריך ערי מקלט יותר בגלעד - לשוגגין - ממקום אחר, שכל שהרג שוגג צריך לגלות, אף על גב שאין עדים, על ידי שיזמן אותם לפונדק אחד. נמצא שבזה המקום הרבה גולים. ונכון הוא מאד פירוש זה:

אבל נראה לי כי כל שוגג היה לו להיות נזהר שלא יהרוג, ולכך חייב גלות, דאם לא כן, למה יגלה, דמה עשה, אלא שהיה לו להיות נזהר שלא יהיה חבירו נהרג על ידו. ובגלעד נפישי רוצחים אותם שהם מזידים, וממילא לא תמצא אף אחד מהם - אף הטובים שבהם - שהיה נזהר שלא יהרוג חבירו בשוגג. ולפיכך, כמו שתמצא הרבה מזידין שהורגים במזיד, מכל שכן שהיו יותר הרבה שוגגים, שאין נזהרים שלא יבוא על ידם שפיכות דם. ולפיכך היה צריך להרבה ערי מקלט:

ועוד, דודאי מה שהיו שם הרבה רוצחים, היינו מפני שהמקום גורם, שהיה מגדלת רוצחים לרצוח אנשים, לכך היה מוכן לגדל אנשים הורגי שוגג. כי יש בני אדם מוכנים לדבר מה יותר, והיה המקום מגדל אנשים שעל ידם יבא שפיכת דם - יש במזיד ויש בשוגג, ופשוט הוא:

פסוק טז

[ד] אין זה מדבר בשוגג. כלומר, ובא להודיע דלא פטור שוגג ממיתה אלא אם הורגו בדבר שאין בו כדי להמית, אבל אם הכהו בדבר שראוי להמית - אף שוגג חייב מיתה, זה לא יתכן, אלא ממזיד מדבר, ובא להודיע במזיד אינו חייב מיתה אלא בהכהו בדבר שראוי להמית. דאין לומר בשוגג, דהא כתיב בסמוך (ר' פסוק כג) "או בכל אשר ימות בה ויפל עליו", דחייב גלות אף על גב שהכהו בדבר שראוי להמית, ואינו חייב רק לגלות, וכאן כתב "מות יומת", אלא במזיד הכתוב מדבר:

פסוק יז

[ה] שיש בו מלא יד. והקשה הרא"ם, למה הוצרך למכתב "אבן יד", כיון דכתיב "אשר יומת [בה]", מוכח דבעי כשיעור. ונראה דבא לומר, שצריך שיהיה בודאי ראוי להמית בו האדם, לאפוקי יש בו שיעור שלפעמים הוא מת בו ולפעמים אינו מת בו, הכל לפי החמימות והקרירות והרוחות, והרבה דברים יש כזה. והוה אמינא כיון דמת - נתברר שהיה בו ראוי להמית, ולכך כתוב "באבן יד", כלומר שאבן מלא יד דווקא, שראוי להרוג בכל ענין:

פסוק כג

[ז] או בכל אבן אשר ימות בו הכהו וכו'. כלומר, דלא קאי "בכל אבן" על מה שלפניו, דכתיב (פסוק כב) "או השליך עליו כל כלי", דאם כן הוי למכתב 'או כל אבן', מאי "בכל אבן", אלא פירושו "בכל אבן" 'הכהו':

פסוק כה

[ח] שהוא בא להשרות השכינה בישראל. המדרש הזה (ספרי כאן) נרמז בו דבר מופלא וחכמה גדולה, כי טעם מה שאמרה התורה "וישב בה עד מות הכהן הגדול", כי הרוצח הוא היפך הכהן הגדול, והוא ידוע, שכשם שלמעלה סמאל היפך מיכאל שר הגדול, זה מימין וזה משמאל, וכשירות של מעלה - שירות של מטה, ושירות של מעלה "איש אחד לבוש הבדים" (ר' יחזקאל ט, ב), והוא מיכאל כהן גדול של מעלה, ולפיכך הרוצח, המקבל מן שמאל, הוא היפך לכהן גדול, שהוא משרת למטה. ולפיכך נדחה הרוצח מפני הכהן הגדול, ובמיתת הכהן הגדול אז יחזור למקומו. והוא ידוע ענין זה, כי אין לרוצח לשוב למקומו אלא כשהכהן גדול מסתלק, אז ישוב, כי כאשר הכהן הגדול מסתלק - החטא שלו מסתלק, שאין כאן דוחה:

[ט] דבר אחר וכו'. לא ידעתי היכן מצא רש"י דבר זה, שיאמר הכתוב "עד מות הכהן הגדול" בשביל דהוי ליה להתפלל, כי בגמרא דמכות (דף יא.) לא קאמר כך, אלא אמר "וישב שם עד מות הכהן הגדול", לפיכך אמותיהם של כהנים היו מספקין להם מים ומזון, דלא לצלי על בניהם. ומקשה, הא אם מצלי מייתי, והא כתיב (משלי כ"ו, ב') "קללת חנם לא תבא". ומתרץ, דהוי ליה להתפלל על דורו. אבל שיהיה זה טעם התורה ש"ישב שם עד מות הכהן הגדול" - לא אמרו זה, דהטעם הוא כמו שדרשו בספרי כדלעיל (אות ח), דאין סברה לומר שהתורה אמרה "וישב שם עד מות הכהן הגדול" כדי שיתפלל שימות, ואם כן נתנה התורה העונש לכהן גדול כדי שיתפללו שימות, ואין אלו דרכי התורה האמיתית:

פסוק כט

[י] שתהא סנהדרין כו'. פירוש דסנהדרין של עשרים ושלשה שדנין דיני נפשות (סנהדרין דף ב.), דנין בחוצה לארץ, דבהכי איירי, והוא יהיה נוהג בחוצה לארץ. ומה שאמר (רש"י) 'כל זמן שנוהגת בארץ', מפני דסנהדרין גופיה בטל בחורבן הבית, כדדרשינן בסנהדרין (דף נב:) "אל הכהן ואל השופט שיהיה בימיך" (ר' דברים יז, ט), בזמן דאיכא כהן - איכא שופט, אין כהן - אין שופט. ומה שהוצרך לכתוב "בכל מושבותיכם", אף על גב דחובת הגוף היא, ולא חובת קרקע, היינו מפני שכתוב (ר' דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' נותן לך", ויש לומר דוקא בארץ ישראל נוהגת, ולא בחוץ לארץ, לכך הוצרך למכתב "בכל מושבותיכם". והא דכתיב "כל שעריך אשר ה' נותן לך", מתרץ בגמרא במסכת מכות (דף ז.) דבארץ ישראל ממנין דיינין בכל עיר, אבל בחוץ לארץ בכל פלך ופלך ממנין, אבל לא בכל עיר. לכך כתיב "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך":

ומה שהקשה הרמב"ן, דלא מצאנו בדבר שאינו נוהג תמיד - אף לאחר החורבן הבית - לכתוב בו "לדורותיכם", כיון שאינו נוהג אלא בזמן הבית. ואין דבריו קשיא, דהא גבי חדש כתיב גם כן (ויקרא כ"ג, כ"א) "בכל מושבותיכם לדורותיכם", ואיכא מאן דאמר בפרק קמא דקדושין (דף לז.) דלא הוי חדש בחוץ לארץ דאורייתא. ועוד, גבי פסח כתיב (שמות י"ב, י"ד) "לדורותיכם", ושנינו במכילתא (שם) אצל "חקת עולם תחגוהו לדורותיכם", והביאו רש"י בפרשת בא (שם), יכול מעוט דורות שנים, תלמוד לומר "חקת עולם וכו'". שמע מינה דאי לא כתיב "חקת עולם", היה פירוש "לדורותיכם" לא לעולם, רק קצת דורות:

פסוק לא

[יא] הבא להורגו שהכה הנפש. פירוש, שאין "מכה נפש" קאי על הרוצח, דאם כן מאי "לפי עדים ירצח הרוצח" דקאמר, דהוי ליה למכתב 'כל מכה נפש בעדים', אלא הכי קאמר, כל שבא להורגו, לפי שהכה לפי עדים שיעידו עליו - ירצח אותו:

[יב] לא יפטר בממון. פירוש, אף על גב דסתם כתיב "לא תקחו כופר", פירושו לא תקחו כופר לפוטרו, כי לשון 'כופר' משמע כפרה, שיתכפר בממון, ולא יהיה מומת בבית דין:

[יג] למי שנס. פירוש, כי "לנוס" הכתוב, אינו רוצה לומר שנס עתה, אלא שכבר נס לשם, אין ליקח כופר שישוב בארץ, ולפטור אותו מן הגלות. ומפרש (רש"י ד"ה לנוס) היאך נוכל לפרש "לנוס" 'שכבר נס':