ברטנורא על נידה א

משנה נידה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן - משום דרבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן, תני נמי שמאי אומר כל הנשים, לאפוקי מדר' אליעזר:

דיין שעתן - נשים הרואות דם דיין שעתן לטמא טהרות שנגעו בהן משעת ראייתן ואילך, ולא אמרינן מקמי הכי נמי היה דם וכותלי בית הרחם העמידוהו והיתה טמאה מקודם. דכל הנשים מטמאות בבית החיצון ואע"פ שלא יצא הדם לחוץ, דכתיב (ויקרא טו) דם יהיה זובה בבשרה, אע"פ שהוא בבשר ולא יצא לחוץ, טמאה. וטעמא דשמאי דלא חייש דלמא מקמי הכי הוה דם, שאם אתה אומר כן, לבו של אדם נוקפו תמיד בשעת ביאה ופורש מאשתו ונמצאת מבטל בנות ישראל מפריה ורביה:

מפקידה לפקידה - בדקה היום ומצאה טהורה, ובדקה לסוף שבוע ומצאה טמאה, חוששין למגעה מבדיקה ראשונה ואילך, שמא עם סילוק ידיה ראתה וכותלי בית הרחם העמידוהו. ולביטול פריה ורביה לא חיישינן, דדוקא לטהרות הוא דמטמינן להו מפקידה לפקידה, ולא לבעלה. ושמאי אומר, לטהרות נמי לא מטמינן, דא"כ לבו נוקפו ופורש נמי מתשמיש:

לא כדברי זה - שמאי דמיקל טפי ואינו עושה סייג לדבריו:

ולא כדברי זה - הלל דמחמיר יותר מדאי. דודאי כולי האי ימים רבים לא מוקמי כותלי בית הרחם דם:

מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה - שני זמנים הוזכרו באשה לטמא טהרות למפרע, והלך אחר הקל שבשניהן. אם מפקידה לפקידה יותר על מעת לעת, הלך אחר מעת לעת ולא תטמא אלא טהרות שנגעה מאתמול בשעה הזאת. ואם מעת לעת יותר על מפקידה לפקידה, כגון שבדקה עצמה שחרית ומצאה טהורה וערבית מצאה טמאה, לא מטמאינן אלא הנך טהרות דמבדיקת שחרית ואילך. וטעמייהו דרבנן, לפי שחכמים תקנו לבנות ישראל שיהיו בודקות שחרית וערבית, שחרית להכשיר טהרות של ל. לה, וערבית להכשיר טהרות של יום. ואם בדקה שחרית ומצאה טהורה, ערבית ומצאה טמאה, הפסידה טהרות של יום, וזו שישבה ימים רבים ו, לא בדקה כתקנת חכמים, הפסידה עונה אחת יתירה, משום קנס. וכדי להשוות מדותיהם של חכמים שלא תחלוק בין היכא דבדקה שחרית להיכא דבדקה בצהרים , לא רצו לחלק ולמעט ולהוסיף בזמן, ונתנו זמן קבוע מעת לעת, שלא ליתן דבריהם לשיעורין. והלכה כחכמים:

על יד - אחר. כמו ועל ידו החזיק, שהוא כמו ואחריו, בספר עזרא (פרק ג):

וסת - קבוע, שנקבע לה זמן האורח שלש פעמים ובדקה בשעת וסתה ומצאה טמאה:

דיה שעתה - ולא חיישינן דלמא מקמי הכי הוה, דודאי אורח בזמנו בא :

והמשמשת בעדים - שבדקה עצמה בעדים, דהיינו בסדין, קודם תשמיש ולאחר תשמיש:

הרי זו כפקידה - בגמרא מוקי למתניתין דתרתי קתני והכי קאמר, ומשמשת בעדים כלומר מצוה על אשה שתשמש בשני עדים, אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש. והרי זו כפקידה, העד של אחר תשמיש הרי הוא כפקידה. וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה, דמהו דתימא שמא תראה טפת דם כחרדל ותחפנה שכבת זרע ולא להוי כפקידה, קמשמע לן. ואם שמשה בצהרים בעדים, ובדקה אחרי כן בערב ומצאה טמאה, לא מטמאינן טהרות דמבדיקת שחרית עד תשמיש, שהרי בשעת תשמיש בדקה ומצאה טהורה. ואע"ג דבדיקה שקודם תשמיש לא חשיבא בדיקה מעלייתא, שמתוך שהיא בהולה לשמש אינה מכנסת העד לחורים ולסדקין. בדיקה בעד שלאחר תשמיש בדיקה מעלייתא היא וחשיבא כפקידה כדאמרן:

(ב)

היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות - הא דלא תני היתה עסוקה בטהרות ופרשה וראתה, וקתני היתה יושבת במטה, לאשמועינן דמשום דיש לה וסת ודיה שעתה, המטה נמי טהורה, כדקתני וכולן טהורות, הא אם אין לה וסת, דמטמינן מעת לעת, המטה נמי טמאה , כמשכב נדה עצמה שמטמאה טומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים שעליו:

אע"פ שאמרו - אשה שאין לה וסת מטמאה מעת לעת:

אינה מונה - ימי נדה אלא משעה שראתה:

(ג)

ארבע נשים דיין שעתן - דאינן רגילות לראות דם:

אבל הלכה כרבי אליעזר - והכי מסיק בגמרא דהלכה כרבי אליעזר:

(ד)

משיוודע עוברה - לסוף שלשה חדשים מיום שנתעברה:

עד שתגמול - עד שישלים לבנה כ"ד חודש. ואפילו מת בתוך כ"ד חודש, דיה שעתה , שהיולדת אבריה מתפרקים ואין דמה חוזר עד אחר כ"ד חודש. ומשם ואילך הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. ואע"פ שמניקה והולכת ארבע וחמש שנים:

גמלתו או מת ר' מאיר אומר מטמאה מעת לעת - דסבר ר' מאיר דם נעכר ונעשה חלב . וכשאינה מניקה, אפילו קודם כ"ד חודש חוזר הדם למקומו וחוזרת להיות רואה. ואין הלכה כרבי מאיר:

(ה)

כל שעברו עליה שלש עונות - עונה בינונית היא שלשים יום. ומכיון שעברו עליה שלש עונות בינונית אחר שהגיעה סמוך לזקנתה, דיה שעתה. וסמוך לזקנתה נקרא, כל שקורים לה אימא אימא מחמת זקנתה ואינה מקפדת:

כל אשה - ואפילו אינה זקנה, ועברו עליה שלש עונות ולא ראתה, דיה שעתה:

מעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות - אבל לא עברו עליהן, לא. ודלא כתנא קמא דאמר מעוברת משיוודע העובר , ומניקה משנולד. ואין הלכה לא כר' אליעזר ולא כר' יוסי:

(ו)

ובמה אמרו - ארבע נשים דיין שעתן:

בראיה ראשונה - שראתה הבתולה, והמעוברת והמניקה, והזקנה לאחר שעברו עליה שלש עונות מחמת זקנתה:

אבל בשניה מטמאה מעת לעת - שהרי חזרה לקדמותה להיות דמיה מצויין בה:

מאונס - כגון דקפצה וראתה, או מחמת פחד, או שאכלה דבר המגיר דם:

(ז)

אע"פ שאמרו - אשה שיש לה וסת דיה שעתה:

צריכה להיות בודקת - בכל יום שחרית וערבית כשאר נשים:

חוץ מן הנדה - משראתה יום אחד, טמאה שבעה, ואינה צריכה בדיקה כל שבעה, שהרי בלא ראיה היא טמאה כל שבעה:

והיושבת על דם טוהר - דלמה לה בדיקה, אפילו תראה, דם טוהר הוא:

ומשמשת בעדים - אע"פ שיש לה וסת, צריכה לבדוק לפני תשמיש ולאחר תשמיש. ודוקא כשהיא עסוקה בטהרות, דמגו דבעיא בדיקה לטהרות, בעיא נמי בדיקה לבעלה. אבל אשה שאינה עסוקה בטהרות, לבעלה לא בעיא בדיקה ובתולה שדמיה טהורים. ארבע לילות לבית שמאי, ולבית הלל עד שתחיה המכה של בעילה, והיא אינה צריכה לשמש בעדים, שהרי דמה טהור, ואפילו נשתנו מראית דמיה, הואיל ושמשה, דמשום תשמיש נשתנה. אבל שחרית וערבית, צריכה בדיקה היכא דלא שמשה אחר בעילה ראשונה , שמא נשתנו מראה דמים שלה ממראה דם בעילה ראשונה. ואם נשתנו מראה דמים שלה, טמאה, שרגלים לדבר שאין זה דם בתולים:

שחרית ובין השמשות - שחרית להכשיר טהרות של לילה. שאם תמצא טהורה תדע שלא ראתה בלילה, ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק. וכן בין השמשות להכשיר טהרות שנתעסקה בהן ביום:

ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה - שמכינה עצמה לשמש עם בעלה:

רבי יהודה אומר אף בשעת עברתן מלאכול בתרומה - אף לאחר שאכלו בתרומה, צריכות לבדוק עצמן, לתקן שיירי תרומות שבפניה. שאם תמצא עכשיו טהורה, כשתבדוק ערבית כמשפטה ותמצא טמאה, לא יהיה שיירי התרומה בכלל טומאה למפרע, שהרי בדקה לאחר העברתה. ואין הלכה
כר"י: