פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף צו עריכה

כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד. נ"ל בס"ד, תורה שבע"פ היא בחינת שם אדנ׳׳י, שש בו כ"ד צרופים, והלימוד צריך שיהיה שלם במחשבה ודבור ומעשה, והיינו המעשה של עסק התורה הוא השימוש שמשמש התלמיד לרבו, ובזה המעשה נשלם אתו מספר כ"ד, והדיבור של עסק התורה הוא מה שמוציא התלמיד את דבריו בפיו, כמ"ש ע"פ כי חיים הם למוצאהם למוציאיהם בפה, ובזה הדבור נשלם אתו מספר כ"ד, והמחשבה של עסק התורה מה שמחשב בלימודו לש"ש, וכמ"ש רז"ל שצריך ללמוד תורה לשמה, ובזה המחשבה נשלם אתו מספר כ"ד, הרי ג' פעמים כ"ד כמנין חס"ד נעשים ע"י עסק התורה, שיש בו ענין מעשה ודיבור וכונה ע"ד שאמרנו. ולפ"ז המונע תלמידו מלשמשו אין בידו כ"ד של השימוש, כי אם רק ב' פעמים כ"ד, ואין כאן אצלו מספר חסד, ולכן כאלו מונע ממנו חסד, ולכן בשבח התורה כתב ותורת חסד על לשונה, כי ישתלם אצל התלמיד מן המעשה ומן הדבור ומן הכונה, ג' פעמים כ"ד כמנין חס"ד: