בית שמואל על אבן העזר קלב
סעיף א עריכה
(א) בד"א שכתב בו זמן הנתינה: ולא הוי גט מאוחר כיון דאינו נותן לידה עד אותו יום מיהו מתוספות דף פ' משמע אף בכה"ג הוי גט מאוחר דהא מביאים ראיה שם מדין זה דמאוחר כשר ואפשר ליישב קצת ועיין שם, ועיין בסימן קכ"ז מ"ש בשם המגיד ועיין סוף סימן קל"ו ומשמע מלשון המחבר לכתחילה אין מגרשין בגט כזה ועיין ב"ח, ואם נכתב בגט ארוסה ומגרש אחר הנישואין עיין סימן קכ"ו:
(ב) פסול: הטעם מבואר בש"ס שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וגרע טפי מגט ישן דשם אינו אלא יחוד אחר הגט מ"ה אם גירש בו תנשא אבל כאן בעל אותה אחר הגט לא תנשא מיהו נראה לא תצא כשאר פסולים דרבנן, ולכאורה קשה למה לי הטעם גיטה קודם לבנה ת"ל הוא גט מוקדם וב"ח כתב בק"א משום גט קודם לבנה תצא אנ"ל כמ"ש וכן משמע בב"י רס"ז דלא תצא ובדרישה תירץ דנ"מ אם שולח ע"י שליח ולקמן סי' קמ"ח יתבאר בס"ד:
סעיף ג עריכה
(ג) ונתערבו: דאלו לא נתערבו היה נותן לכ"א גט שלה ולמ"ש תוס' דף כ"ד לר"מ צריך להיות מוכח בתוך הגט מי הוא המגרש והמתגרשת צ"ל שכתב סימן ובעת הנתינה ליד השליח היה ניכר אלא ע"מ אין מכירים הסימן היינו נתערבו ומ"ש דצריך ליתן בע"מ משמע לכאורה אפי' לשיטות הרמב"ם דס"ל ע"ח מהני בלא ע"מ כאן דאין מוכח בתוכו בעינן ע"מ מיהו י"ל הרמב"ם לטעמו כשאין ע"מ אינה מגורשת אלא זו שהגט בידה מכ"ש בסי' ק"ל:
סעיף ד עריכה
(ד) במקום ששיירות מצויות: אז חיישי' שמא אדם אחר עבר במקום זה ונפל ממנו וכן אם אינן שיירות מצויות ובעיר שנכתב הגט הוחזקו ב' ששמותיהם שוין לא מחזירין אבל אם במקום הכתיבה לא הוחזקו שנים ששמותיהן שוין אף על גב במקום שנמצא גט הוחזקו שנים מחזירין דהא כותבים שם עיר בגט וכ"כ המגיד וב"ח מבואר דאיירי שנכתב בגט שם העיר ומ"מ היכא דשיירות מצויות חיישינן שמא יש עוד מקום כשם מקום הכתיבה אף על גב דלא הוחזקו שני עיירות ששמותיהם שוין מ"מ חיישינן שמא יש עוד עיר כשם עיר זו וכמ"ש בש"ס חיישינן לשני שוירי לפ"ז תימא למ"ש בהג"ה סס"ז בשם תשובת הרא"ש אם הוזכר שם העיר אין לחוש לשיירות מצויים לפ"ז דברי הטור דאיירי דנכתב בגט שם עיר סותר לתשובת הרא"ש ועוד איך ס"ד דלא חיישינן לשני עיירות ששמם שוין אפילו היכא דשכיח א"כ מנ"ל להוכיח בש"ס דרבה ס"ל דוקא שכיח והוחזק לא מחזירים מדאמר להחזיר הגט שכתב בו שוירי מתא ושם היו שיירות מצויים דלמא שאני היכא דכתיב בגט שם העיר אף על גב דכתב הר"ן בסוגיא זו דאיירי בהוחזקו עוד עיר ששמה שויר"י והב"י הביא דבריו סוף סימן קכ"ח מ"מ ע"י שם הנהר הוי לא הוחזקו כמ"ש הר"ן אלא ע"כ דחיישינן שמא יש עוד עיר דשמה כך ושם נהר כך גם רש"י כתב בסוגיא זו והוא דלא הוחזקו משום דלא חיישינן שמא יש עוד עיר אחרת כשמה של זו מכלל להמסקנא היכא דשכיח שיירות חיישינן שמא יש עוד עיר אחרת כשמה של זו, וראיתי בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סימן כ"א כתב והיא דלא שכיח שיירות ולא הוחזקו ה"פ לזה מהני שם העיר אם לא הוחזקו עוד עיר אחרת ששמה כך היא ולא שכיח שיירות אז אפילו במקום שנמצא הוחזק עוד יב"ש לא חיישינן אבל אם שכיח שיירות חיישינן שמא יש עוד עיר כזו ובד"מ כתב וז"ל ועיין מ"ש הרא"ש דאם הוזכר שם העיר אין לחוש לשיירות מצויים דלא חיישינן לשני עיירות וכן הוא בש"ס פ' כל הגט ע"כ ודבריו תמוהים דהא אוקמי בסוגיא מה דאמר ר' דלא חיישינן לשני שויר"י משום דס"ל דוקא בתרתי לריעותא אין מחזירים היינו הוחזק ושכיח שיירות ולדידן דקי"ל בחד ריעותא אין מחזירים חיישינן לשני שוירי אם שכיח שיירות אפילו לא הוחזק ודברי הג"ה תמוהים, ועיין פ' האשה שלום בסוגיא יצחק ריש גלותא במלחמות ה' ובנ"י ס"ל כאן איירי דנאבד הגט שלא במקום הכתיבה אבל אם נכתב כאן ונאבד לא חיישינן שמא מאחר נפל אפילו אם שיירות מצויים כי אמרי' כאן נמצא כאן היה מ"ה לא חיישי' שם ביצחק ריש גלותא שמאחר הוא מיהו למ"ש הרא"ש בסוגיא זו לחלק בין גיטין לעגונא נדחה חילוק זה ועיין סימן י"ז סעיף י"ז:
(ה) ושמות נשותיהם שוים: עיין סימן קל"ו בהג"ה י"א אם שמות נשותיהם אינן שוים צריך לכתוב סימן וכתבתי שם הטעם דחיישינן שמא קידש אשה במקום אחר וכאן יש לחוש יותר לחשש זה שמא קידש אשה במקום אחר וממנו נפל ושם אין חשש כ"כ דהא ראינו שהוא מגרש לאשתו וכן בש"ג בסוגיא זו פסק אפילו אין שמות נשותיהם שוים יש לחוש חשש הנ"ל מיהו י"ל הש"ג כ"כ משום דס"ל דוקא כשיש תרתי לריעותא לא מחזירים אז כשיש תרתי לריעותא מחמירים אפילו שמות נשותיהן אינן שוים אבל בחד ריעותא לא מחמירים כ"כ ול"ד למ"ש בסימן קל"ו שם איירי לכתחלה כותבים סימן או מגרשים זה בפני זה משא"כ כאן דאין תקנה לדבר מיהו בתרתי לריעותא חיישינן כשהשמות /אפילו כשרק שמות/ אנשים שוין ועיין ב"ח:
(ו) ויש לו ס"מ או ט"ע: מש"ס מבואר דוקא נקב בצד אות פלוני וכתב העיטור נקב אצל תיבה פלונית לא הוי ס"מ ועיין ב"י סימן י"ז, ותוס' והרא"ש כתבו ע"ה אית ליה ג"כ ט"ע אלא חיישינן שמא משקר ואם אית ליה מיגו כגון שמצא בעצמו נאמן ומ"ש כאן ויש לו ט"ע היינו במיגו כמ"ש בסמוך ועיין ביורה דעה סימן ס"ג וצורבא דרבנן נאמן לומר דמכיר בט"ע אפילו אם לית ליה מיגו והמגיד כתב בזמן הזה לא מצוי צורב' דרבנן, ואם יש לו ס"מ או ט"ע בגט אפילו לא אבד בכלי ונמצא בכלי מחזירים לו, תוספות:
(ז) שהיה בו הגט: כן כתוב הטור ומשמע אפילו ידוע לו שהיה הגט בתחלה בכלי זה מ"מ צריך לידע שלא השאילו הכלי אח"כ לאחר אבל אם ידעו בשעה שאבד הגט היה מונח בכלי זה א"צ לידע שלא השאיל מיהו צריך להיות סי' בכלי אף על גב שנאבד בכלי זה תוספות וב"ח כתב כשאמר שאבד בכלי מהני אפי' אם אין לו בכלי ס"מ ואפשר דס"ל מה שאבד בכלי הוי כסימן אמצעי וסימן שאינו מובהק שאמר היינו סימן אמצעי ואז מצטרפים כמ"ש בסימן י"ז:
(ח) קשור בכיס: היינו משום כיסו לא מושלי לאחר כמ"ש בש"ס אבל מ"מ צריך לומר ס"מ בכיס אם מצא אחר או ט"ע אם מצא בעצמו ועיין סימן י"ז שם הארכתי בזה:
(ט) בין כלים: אפילו בביתו שכיחי רבים ואם היה מצאה על גבי הקרקע היה חשש שמא מאחר נפל מ"מ אם מצאה בין כליו לא חיישינן תוספות ודע ס"מ או ט"ע מהני אפילו שכיח שיירות והוחזק ועבר אדם שם כן כתב הרשב"א ורי"ו וב"ח:
(י) ולא הוחזקו ב' יב"ש: לכאורה משמע כשעבר אדם שם אפילו לא שכיח ולא הוחזקו חיישינן וקשה מנ"ל להמחבר את זאת ואין לו שום ראיה לזה וב"ח כתב האי וי"ו במקום או הוא או לא הוחזק היינו בחד ריעותא חיישינן ואכתי קשה הא נשמע דין זה ממ"ש ברישא אפילו בספק אם עבר חיישינן בחד ריעותא וב"ח מתרץ בדוחק ולכאורה נ"ל גם כן האי וא"ו במקום או וה"ק ל"מ ברישא דא"י אם עבר אדם שם ואפשר דעברו שם כמה וכמה אנשים דחיישינן אלא אפילו בעבד חד איש ולא שיירא ה"א אם לא הוחזק הוי כתרתי לטיבותא דהא ידוע דלא עבר שם שיירא קמ"ל וכן כתב הראב"ד אליבא דהרי"ף והב"י כתב על דברי הראב"ד וכן כתב הר"ן ואנ"ל אלא כוונות הראב"ד כמ"ש גם במ"ש בסוף דין זה כשלא הוחזק ולא שכיח לא חיישינן אפילו שהה כדי שיעבור אחר פירוש אפילו לא ראו שעברו ומכ"ש אם ראה שעבר אדם אחר /אחד/:
(יא) אלא א"כ עידי הגט אומרים וכו': קאי ע"כ הדינים אפילו אם שכיח שיירא והוחזק מהני:
(יב) ששמו כשם האיש הזה אפילו לא מעידים: דחתמו על גט איש זה אלא אמרו דחתמו רק על גט אחר /אחד/ דשמו כשם זה והם לא ידעו אם גט ההוא היה של איש זה ולא חיישינן שמא חתמו על גט איש אחר דלא חיישינן שמשקר במזיד לגרש בגט שאינו שלו בשלמא גט הנאבד י"ל דאינו משקר במזיד אלא הוא סבר מדהוא אבד גט כזה מסתמא גט זה שלו הוא אבל כשעדים לא חתמו אלא גט אחד ע"כ משקר הוא במזיד ועיין בתוספות והרא"ש והטור והא דאינו נאמן לומר סימן אחר שראה הגט אף על גב דלא חיישי' דמשקר י"ל כיון דהוא אבד גט כזה סבר בוודאי גט שלו הוא סבר שנעשה סימן זה אחר שאבד ועל כל פנים אינו משקר על הגט אף על גב דמשקר על הסימן מכל מקום אינו משקר על הגט וסבר גט שלו הוא ואם השליח מביא הגט אז חיישינן דמשקר על הגט משום שכירות שלו או כדי שאל יהיה לבעל תרעומת עליו כמו שכתב הרשב"א והר"ן בט"ע חיישינן שמא משקר מיהו י"ל אפי' בשליח לא חיישינן דמשקר על הגט שאומר דמכיר בט"ע ואינו מכיר ומ"מ סבר גט שלו הוא משא"כ בכה"ג דהעדים לא חתמו רק על גט א' דשמו כך היה משקר בוודאי לא חיישינן וכן משמעות בב"ח ואם נמצא בכלי צריך לידע דלא השאיל לאחר י"ל אם מצאו אחר אין נאמן השליח לומר דלא השאיל לאחר דהא שקר כזה אמרינן דמשקר מדסבר בודאי גט שלו הוא, אלא דוקא כשמצא בעצמו ויש לו מיגו אז נאמן:
(יג) אלא כשמצאו אותו בעצמו: אז נאמן במיגו שלא אבד אבל בלא מיגו אינו נאמן וכתב הר"ן והרשב"א הטעם שמא משקר משום הפסד שכרו או כי היכא דלא להוי עליו תרעומת ואם הבעל אבד י"ל דמשקר משום שכר הסופר היכא דהבעל צריך לשלם ואם אדם אחר אמר דיש לו ט"ע מהני בלא מיגו ונכלל בכלל דברי המחבר מ"ש אין מחזירים לתובעו משמע אבל לאדם אחר מחזירים:
(יד) ויש שפסקו וכו': היינו דעת הרמב"ם לפי הפירוש של המגיד וכן מפרש דברי הרי"ף בפק' קמא וכללא הוא הוחזק ולא שכיח שיירות לא חיישי' שמא נפל מאיש אחר ואם שכיח שיירות אז יש לחוש כיון שעברו כמה אנשים שמא נפל מאחר אבל אם לא שכיח אלא הוחזק לא חיישינן לנפילה מאחר והא דשני יב"ש אין מגרשי' אלא זה בפני זה לאו /משום/ נפילה אלא שמא יתן זה הגט לאשת השני, ואפי' אם שכיח שיירות אם לא שהה לא חיישינן כיון דליכא תרתי לריעותא ואם שכיח שיירות והוחזק אז מחמירים אפילו לא שהה ולכאורה נראה דעיקר כפוסקי' אלו דהא לה"ג ור"ח דוקא בתרתי לריעותא חיישינן וכ"פ הג"ש א"כ דיעות הפוסקים אלו מכריעי' בין הדיעות:
(טו) או שמצאו בכלי: דס"ל לרמב"ם בט"ע לא מחזירים אפילו מצא בעצמו ויש לו מיגו אא"כ מצא בכלי שהניחו בו והיינו לפירושו במתני' דתנא מצא בחפיסה או בדלוסקמא ומכירו היינו דמכיר הגט בט"ע ומ"מ בעינן שמצא בחפיסה שהניח בו מיהו רוב פוסקי' חולקי' ע"ז כמ"ש ברש"י שלפנינו ולא כרש"י אצל הרי"ף, ותוס' והרא"ש והר"נ חולקי' ג"כ ע"ז:
(טז) י"א שאם הוזכר וכו': כבר כתבתי דהג"ה זו תמוה בעיני: