פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) במאכל ובמשקה:    אבל לא בכסות גם אינו חייב ברפואת' אף ע"ג בכלל מזון בנותיו כסות ג"כ בכלל מ"מ המחייב את עצמו בדבר שאינו תיקון חז"ל אינו חייב בכסות תשובת רשב"א והביא הב"י סס"ק ולקמן סוף סימן ועי' בחושן המשפט סוף סימן ר"ז בטור הביא תשובת הרא"ש מי שמחייב את עצמו ליתן פרנס' לחברו לפ"כ אם היה רגיל שמלאכתו היה נעשית ע"י שליח לקנות לו כל צרכו צריך להמציא לו שליח להנהיגו לפ"כ הראוי לו כאשר הורגל מימי קדם לכן אם הבת משרתת שלה חייב לתת לה מזונות אף על גב שלא התנה ט"ז:


(ב) חמש שנים הראשונים:    אף על גב דאמר סתם חמש שנים מ"מ חייב ליתן לה מזונות חמש שנים הראשונים ועיין דינים אלו בחושן המשפט סימן ס', וכתבו הר"ן והמגיד בשם הרשב"א מדתניא אחד זן ואחד משלם ש"מ המתחייב לזון את חבירו צריך ליתן לו דמים כמ"ש בחושן המשפט שם, ובח"מ כתב דוקא כשיש לה מזונות ממקום אחר אז חייב לה לשלם אבל כשאין לה מזונות ממקום אחר א"י לו' תן לי הדמים משום דהוי כאלו התנה עמה ליתן לה מזונות ולא הדמים משום דלא עדיפא מאמה דנותן לה מזונות ולא דמים משמע דוקא כאן דלא עדיפא מאמה א"צ ליתן לה הדמים אבל בעלמא צריך לשלם אפילו אין לו מזונות ממקום אחר ואנ"ל דהא אפי' בעלמא א"צ לשלם הדמים כשאין לו מזונו' ממקום אחר דהא מ"ש שם בשם הרשב"א נלמד מסוגיא זו בכאן וכאן איירי כשיש לה מזונו' ממקום אחר וכן מסוגיא האי דאגרא רחיים לחבירו וקאמר חד כרסא אית ליה וכו' ש"מ הטעם הוא משום דא"צ מזונות מ"ה צריך לשלם לו:


(ג) צריך לפרוע לה:    הרא"ש מדמה דינים אלו לגזלן דצריך לשלם כשעת הגזילה לכן אפילו אם רוצה לזון אותה עכשיו חייב לשלם לה, וכתב בט"ז דוקא דשכיח אבל יוקר דאינו שכיח הוי כאונס דלא שכיח ולא קיבל עליו:


(ד) אינו נותן לה אלא כזמן הזול:    כתב בח"מ נראה היינו אם אין רוצה לזונה ע"ש משלם לה הדמים כשער של עכשיו אבל אם רוצה י"ל לה אני מוכן עדיין ליתן לך מזונות על שלחני:

סעיף בעריכה


(ה) מ"י שלה:    דוקא באשתו ובניו תקנו חז"ל מ"י שלו הוא אבל המתחייב את עצמו לזון לאחר לא זכה במ"י:

סעיף געריכה


(ו) אם האם פוטרו וכו':    משום דא"י לחוב אותה והא דיכולה לפטור ממזון בנותיו כתבתי ריש סימן קי"ב כתב בפי' מכאן יש ללמוד אם האב עשה חיתון עם בתו ואח"כ נתרצו האב והחתן לבטל החיתון אין לאב רשות לבטל החיתון בלי רצון בתו ובאמת א"צ ראיה מכאן נשמע מ"ש הרשב"א בתשובות והביא בהג"ה בחושן המשפט סוף סימן של"ג ע"ש וכתב בט"ז אם בתו ברשותו כגון שהיא קטנה או נערה יכול לבטל החיתון בלא רצונה:

סעיף דעריכה


(ז) מת הבעל:    ל"ד מת אלא אפי' בחייו מוציאין ממנו כשעשה קנין כמ"ש המגיד פכ"א וכן אם יש כאן ב"ח גובין מן היורשים אפי' בלא קנין דהא מלוה בע"פ כשהוא תוך הזמן גובים מן היורשים וכאן תוך הזמן הוא דהא מת תוך ה' שנים שם בהמגיד:


(ח) ודוק' שקנו מידו:    ע' בסי' קי"ב לדעת הרמ"ה שהבי' שם בסעיף ח' מהני כאן קנין סתם שקנו ע"כ התנאים ובבנותיו לא מהני משום צררי, והני טעמי דאית' בפ' הנזקין דאין טורפים מן משועבדים לא אתמר אלא בבנותיו אבל בת אשתו מהני קנין סתם והא דקי"ל דברים אלו לא ניתן ליכתב אפילו אם כתב לא טורפים היינו אם כתב דברים כהוויתן פלוני נתחייב את עצמו כך וכך כמ"ש בסי' נ"א, אבל שטר גמור אפילו כתבו שטר ע"כ התנאים מהני ולשיטות תוס' שם קנין עדיף משטר א"כ אפי' בבת אשתו לא מהני שטר אלא קנין ובבנותיו לא מהני אפי' קנין, מיהו י"ל לשיטות תוס' אף על גב שטר לא מהני מ"מ קנין סתם ע"כ התנאים מהני בבת אשתו, וכל זה איירי לשיטות הרי"ף והרא"ש והרשב"א וכמה פוסקים דפסקו כמ"ד מפני שאין כותבים /כתובים/ אבל הרמב"ם פסק כמ"ד שאין קצובים כמ"ש פי"א ה"מ, גם ס"ל המתחייב את עצמו נגד חבירו לזון ה' שנים הוי דבר שאין לו קצבה אפי' קנו מידו אינו חייב לשלם אפילו מב"ח, מיהו כשמתחייב לאשתו בעת הקדושין מהני לענין ב"ח אפילו בלא קנין אבל בעת הנישואין לא מהני אא"כ קנו מידו או כתב שטר טורפים מלקוחות כמ"ש ס"פ כ"ג ה"א וסוגי' דש"ס פ' הניזקין נראה דס"ל הקושי' של רב הונא בר מנוח קאי בין למ"ד משום אין כותבין ובין למ"ד משום אין קצובים הקשה למה טורפים לבת אשתו אף על גב כשפוסק בעת הקדושין יכול לחייב את עצמו אפילו בדבר שאין קצוב מ"מ לא טורפים למזון בנותיו משום דאינם קצובים ולמה טורפים לבת אשתו ותירץ בש"ס כשקנו מידו וז"ל כפרש"י והרא"ש דקנין דומה לשטר ומהני אפילו לטרוף מן משועבדים לפ"ז גם לענין שבח ופירות מהני קנין ושטר מפורש וע' פ"ו ה' זכיה כשפוסק בעת הקדושין או נישואין דבר שאינו תלוי ברשותו לא מהני וכמ"ש בסי' נ"א ולא כפרישה רס"ז שכתב אף דשב"ל נקנה מחמת חיבת הנישואים ואם מחייב את עצמו וגופו מהני אפילו בדבר שלא בא לעולם כמ"ש בחושן המשפט שם:

סעיף העריכה


(ט) מתה הבת כו':    דמסתמ' דמלת' לא היה הכוונה רק שיהיה לה מזונות ולא להוריש ליורשים כתב בט"ז יש ללמוד מכאן מי שהבטיח לחבירו ליתן לו מתנה ונתן לו ת"כ ומת א"צ ליתן ליורשיו ולכאורה נראה דל"ד לכאן דכאן איירי מזונות להבא אינו מחויב ליתן ליורשיו אבל מה שעבר כבר חייב ליתן כמ"ש סס"ז דאי לאו דבעל אינו יורש מה שראוי הוא היה חייב ליתן לו חלק אשתו ואפשר הט"ז נמי איירי שמת קודם שהגיע הזמן ליתן המתנה:


(י) הרי היא כנשאת:    כלו' דלא תימ' כיון דא"י לאכול הוא פטור קמ"ל ה"ה כנשאת דיש לה מזונות ממקום אחר דחייב לשלם כן ה"נ ח"ל והיינו דאית' בירושלמי חלתה כמי שנשאת מתה הרי מתה ומזה ראיה נמי למ"ש ר"ס כל שיש לה מזונות ממקום אחר י"ל תן לי דמי המזונות:

סעיף ועריכה


(יא) במקום שתהיה אמה:    והא דלא אמרי' אומדנ' שלא היה כוונתו ליתן לבתה מזונות אלא כל זמן שאמה אצלו כמה שאמרי' אומדנ' בנדונית חתנים כמ"ש בסי' נ"ג דאמרי' אומדנ' דלא היה כוונתו ליתן נדוני' אא"כ שתהנה בתו שאני התם דאומדנ' הוא שחיוב שלו היה דוק' ליתן לבתו ובתו מתה א"כ הוא פטור אבל אם זה שהוא מחייב את עצמו בעולם אין אומרים אומדנ' לפטור אותו כי מה שהוא מתחייב את עצמו צריך לקיים לא אמרי' אומדנ' כמ"ש בסי' צ' בשם מהרי"ו ובט"ז בת"ה מחלק בע"א ושם פסק מי שמתחייב את עצמו ליתן מזונות לבנו ולכלתו עד זמן פלוני ומת בנו תוך הזמן חייב ליתן מזונות לכלתו עד כלות הזמן כמה שחייב כאן ליתן מזונות לבת אשתו, ואם אמה צריכה לזוז ממקומה מחמת איזה סיבה מסופק בתשו' רש"ך ח"א סי' קע"ז אם נותן לבתה מזונות במקום אמה:


(יב) מזונות משלם:    דהא לא היה התנאי שתהיה על שלחנו מ"ה צריך ליתן לה מזונות משלם ולא כפי ברכת הבית אא"כ כתב לה את יתבי בביתי אז נותן לה לפי ברכת הבית וע' בד"מ:


(יג) ויש חולקים:    הב"י פי' דברי הרמ"ה שהבי' הרא"ש והטור דכתב דאינו חייב ליתן לה לפ"כ אלא כזן ע"י שליש איירי כשאינה סמוכה על שלחנו אבל כשהיא סמוכה ע"ש ל"פ הרמ"ה וס"ל ג"כ כהרא"ש דחייב ליתן מזונות כאחד מב"ב ובד"מ כתב דהרא"ש ס"ל אפילו אם היא אינה סמוכה ע"ש צריך ליתן לה מזונות כאחד מב"ב משום דהוי כאלו היא נתנה לו דמי המזונות הואיל החיוב היה בעת הנישואין והיא נשאת לו בשביל חיוב זה ובח"מ הקשה על דברי הר"מ למה יפה כח בתה מכחה כשמשרה ע"י השליש דיש קצבה למזונות וא"י מה ק"ל דהא כשמשרה עמה /אמה/ ע"י שליש חייב ליתן לה מזונות לפי עשרו וכאן לדברי הרמ"ה אפילו אם הוא עושר נותן לה מזונות כאלו היה עני והיה משרה עמה /אמה/ ע"י שליש ולהרא"ש אפילו אם היא אינה ע"ש חייב ליתן לה מזונות לפ"כ:

סעיף חעריכה


(יד) א' זנה:    כתב בח"מ נראה דהבעל שני זנה אותה כי לא נתחייב בדמים כל זמן שאמה אצלו אף על גב גם הראשון לא נתחייב בדמיה מכל מקום הדבר תלוי בה ומסתמ' תבחר שתזון אצל אמה ומכל מקום נראה שאם תאמר להשני אתה ידעת כי יש לי מזונות מן הראשון ותן לי דמים רשות בידה ואם תאמר ששניהם יתנו לה דמים אין הרשות בידה:

סעיף יאעריכה


(טו) אפילו חזר ונשאה:    דין זה כתבו הרא"ש והרשב"א והר"ן ולמדו מירושלמי דמדמה דין זה לקטן שהוסיף אביו לאשתו על כתובתה בעת קטנותו ואח"כ בא עליה הקטן אחר שהגדיל דאין לה אלא מנה ולא התו' שהוסיף לה כמ"ש בש"ס ולעיל סוף סימן ס"ז כן ה"נ כשמחזירה אמרינן שהחזירה על כתובתה הראשונה ולא על תנאים הראשונים, אף על גב דאיתא סוף סימן צ"ב אם התנה שיחזור נכסי /שיסתלק מנכסי/ אשתו וגירשה והחזירה על תנאי הראשון הוא מחזיר מתרץ בתשוב' רשב"א שיור שאני, והטור והר"ן כתבו כיון שאמר כל זמן שאת עמי מאלו הנישואין משמע ועיין כל זה בתשוב' הרשב"א סי' תתקע"ב, וא"ל לפ"ז א"כ איך מדמ' בירושלמי לקטן שהוסיף אביו לאשתו על הכתובה ואיתא שם ר' יהודה דס"ל בקטן שהוסיף אביו התנאי קיים סבירא ליה נמי אם גרשה והחזירה תנאים הראשונים קיימים איך מדמה דינים אלו להדדי דהא קאמר כל זמן שאת עמי די"ל כיון שאמר כל זמן שאת עמי אז אחר הגט התנאי בטל ודומה לקטן שהתנאי היה בטל מעיקרא כמ"ש בתשובת ריב"ש סימן תע"ה בש"ץ ששכרו מנהיגים הראשונים ע"מ שיהיה פטור ממס ואח"כ שכרו אותו מנהיגים אחרים סתם ופסקו התנאי קיים ול"ד לקטן הנ"ל דשם התנאי בטל מעיקר' משא"כ בש"ץ שהתנאי היה קיים מעיקר', לכן כאן שהתנה כל זמן שאת עמי וגירש אז אחר הגט התנאי בטל לכן אם החזיר נתקיים התנאי ודומה לקטן לפ"ז בש"ץ אם היה בינו לבינו לאו ש"ץ ושכרו מנהיגים אחרים דאמרינן ע"ד תנאי הראשון שכרו אותו דהא כאן אם לא אמר כל זמן שאת עמי התנאי קיים אף על פי אחר הגט לא היה שייך התנאי מיהו בתשוב' מהרי"ק שורש קי"ח פסק אם משך השותפו' יותר מזמן המוגבל לא אמרינן התנאי הראשון קיים ומדמה לקטן משמע שחולק על הריב"ש, ועיין בד"מ ובתשוב' ש"א דף מ"ו ועיין בחושן המשפט סוף סימן של"ג ומ"מ אין לדמו' דינים אלו לשנים שעשאו עיסק' על זמן וכלה הזמן והמעו' נשאר ביד זה והתעסק בהם וביורה דעה סי' קע"ז פסק בט"ז דעיסק' קיים דכאן איירי אם שאר התנאים קיים משא"כ הגוף הדבר מסתמ' קיים:

סעיף יבעריכה


(טז) ואם כתב לא' וכו':    בתשובת רשב"א מבואר בוודאי אם מחייב את עצמו לזון אותה איזה זמן ומת תוך הזמן א"צ לשלם המזונו' להבא אבל זה היה מתחייב את עצמו ליתן לו איזה סך ולא קצב זמן של מזונו' אלא קצב זמן פרעון והיו יכולים להוצי' זה הסך אף ביום א' לכן חייב לשלם אף ע"פ שלא הגיע עדיין הז"פ, ומ"ש אם היה רוצה ליקח ממנו הסך ביחד וכו' כבר תמה ע"ז בח"מ ואפשר לומר דכוונתו אלו לא היה קבע זמנים לשלם היה הדין שצריך ליתן לו אותו הסך מיד לכן אפילו אם קבע זמנים מ"מ כבר חל החיוב:


(יז) אינו יורש חלק אשתו:    מבואר שם הטעם דהוא לשניהם חייב וכ"א זכה בחצי וחלק אשתו אף על גב כבר חייב לה כמ"ש דלא קצב זמן על מזונו' מ"מ כיון שלא הספיקה לגבות אותו חוב שלה הרי חלקה כמלוה וה"ל ראוי ואין הבעל נוטל בראוי ועיין סי' צ':