בית שמואל על אבן העזר נו
סעיף א עריכה
(א) והרי היא נערה וכו': כן הוא ל' הרמב"ם וכן הוא ל' הטור מיהו תוס' לא כ"כ אלא אם נתקדשה בנערות ואח"כ בגרה יש לה יב"ח אחר התביעה אף על גב תו' כ"כ לר"ה מ"מ נראה אף למסקנא אמרי' כן כ"כ בהג"מ בשם ר"י ואם נתארסה לא' ועברו כמה חדשים אחר התביעה ומת ונתארסה לאחר יש לה יב"ח מאחר כמו מראשון וע' ירושלמי שהביא הרא"ש מיהו אם הראשון תבעה בימי הנערות ושהה יב"ח א"כ היא בוגרת ו' חדשים אין לה משני אלא ו"ח דהא אם תבעה הראשון אחר שבגרה מונין ג"כ משנעשה בוגרת ונראה אף בקטנות מהני התביעה ומונין יב"ח מיום התביעה לעשות הנישואין בימי בוגרת וע' בר"ן:
(ב) מיום התביעה: כן הוא דעת הרמב"ם והרא"ש והרמ"ה אבל רש"י ס"ל מיום אירוסין וכ"פ בש"ג:
סעיף ב עריכה
(ג) כמו שנותנים לה: כלומר אם היא אלמנה והוא בחור אין נותנים לו יב"ח אלא ל' יום כי אין משגיחים בו אלא בה כן הוא דעת הרמב"ם והר"ן מיהו בירושלמי איתא הוא בחור והיא אלמנה נותנים לו י"ב חודש כ"פ הרא"ש והטור ומה שנותנין לאיש זמן היינו להכין צרכי סעודה:
סעיף ג עריכה
(ד) כגון שחלה הוא: כן פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אף על גב דנסתחפה שדהו מכל מקום כל שהוא עיכוב באונס אין חייב במזונות מכ"ש אם פירסה נדה אפילו שלא בזמן וסתה, ואחר שעבר האונס חייב לכונסה ואם לא יכנוס חייב ליתן מזונות ואפשר גם בזה"ז דאין מקדשים מיד ואינו אלא שידוכין מ"מ כיון שהגיע עת הנשואים והוא מעכב חייב ליתן לה מזונות מיהו אין נוהגים כן:
(ה) או שפירסה נדה: היינו כלישנא קמא ריש כתובות ואין ראיה מזה למ"ש הרמב"ם חופת נדה לא הוי חופה כי י"ל דהוא אינו רוצה לכנוס בעת נדתה:
סעיף ד עריכה
(ו) ואין ראוי לעשות כן: עיין סי' ל"ז בזה"ז מותר כמ"ש בתוס' רפ"ב דקידושין:
(ז) כדי ליורשה: במרדכי שם איתא דין זה בא לפני ר"ת ופסק כן וקשה הא ר"ת פסק דמחויב להחזיר כשמתה שנה הראשונה ואיך יורש אותה וכן הקשה בח"מ ותירץ בדוחק ולק"מ דהא היא מכנסת הנדן ואינו חייב להחזיר ועיין סי' ס' מ"ש: