לחג הפסח עריכה
כתיב (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ" מלמד ששם הקב"ה קרקע וברא אותה מטבורה בתחלה היתה מים ואח"כ שלג ולבסוף אדמה שנאמר (איוב לז, ו): "כי לשלג יאמר הוה ארץ" וברא הקב"ה ממנה אדם ובראו בדמות של אדמה שיש בה קנקנים מהם מים מלוחים ומהם מים מרים ומהם מים מתוקים, מהם עכורים ומהם צלולים מהם חיים, מים מלוחים שבאדם אלו מי העינים 1) מים מרים אלו מי האזנים, מתוקים אלו מי רוק, עכורים אלו מי החוטם, צלולים אלו מי רגלים, חיים זה הדם, ופתקין בגופו של אדם, אברים מקצת מרתיעים ומקצת אינם מרתיעים. הידים והרגלים מרתיעים, ושאינם מרתיעים זה האח הכבוד עליו הדם. לכך נאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ". ולהגיד גדולתו של הקב"ה אדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, והקב"ה טובע כל העולם בחותם אחד ואין אחד דומה לחבירו שנאמר (איוב לח, יד): "תתהפך כחמר חותם" ואין פרצופיהן דומין זה לזה כדי שלא יראה אדם לחבירו אשה נאה ודירה נאה ויאמר שלי הם שנאמר (איוב לח, טו): "וימנע מרשעים אורם".
כתיב (תהלים קו, ב): "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו" מכאן שאין יכול לדבר גבורותיו של הקב"ה אפילו מלאכי השרת, אבל אנחנו חיבים לספר קצת גבורותיו וכשברא הקב"ה עולמו ברא ספר יצירה וצפה וממנו ברא עולמו כיון שסיים מלאכתו הניחו בתורה והראה לו לאברהם ספר יצירה ולא הבין בו דבר, יצאה ב"ק ואמרת האתה רוצה לדמות דעתך עם דעתי כלום אינך יכול להבין בו יחידי לך הלך אצל עבר הלך אצל שם רבו והביטו בו ג' שנים עד שידעו לצור עולם. ואף רבא ור' זירא עסקו בספר יצירה ונברא להם עגל ושחטוהו, וכן ר' חנינא ור' אושעיא כל מעלי יומא דשבתא אברא להם עגלא תלתא והן אוכלין הלשון בחרדל כדי ללוות המלכה. ואף ר' חייא ובן סירא עסקו בו ג' שנים ונברא להם אדם. חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שישראל ראוים להזכיר השי"ת לאחר שתי תיבות שנאמר (דברים ו, ד): "שמע ישראל ה'" אבל מלאכי השרת אינם ראוים להזכיר השם אלא לאחר ג' תיבות שנאמר (ישעיהו ו, ג): "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" ולא עוד אלא שאין אומרים שירה עד שיאמרו שירה למטה שנאמר (איוב לח, ז): "ברן יחד כוכבי בקר", והדר (איוב לח, ז): "ויריעו כל בני אלהים" ולא עוד אלא שישראל אומרים שירה כל זמן שירצו ומלאכי השרת אינם אומרים אלא פעם א' ביום וא"ל פעם א' בשבוע וא"ל פעם א' בחדש וא"ל פעם א' בשנה וא"ל פעם א' בעולם. מרוב אהבתו שחבבם ירד הוא בעצמו להצילו ממצרים דכתיב (שמות ג, ח): "וארד להצילו מיד מצרים" וכל שעבוד שהיה מושיע כביכול היה עמהם. א"ר אבהו (שמות יד, ל): "ויושע ה' ביום ההוא" אל תקרא וַיוֹשַׁע אלא וַיִוָשַׁע.
כתיב (שמות יד, טז): "ופרעה הקריב" מהו הקריב שהקריבם לתשובה. (שמות יד, טו): "דבר אל בני ישראל ויסעו" א"ר ברכיהו יום שביעי של פסח היה והיו מתיראים לירד לים כי יו"ט היה, ומנין שכך אתה מוצא שאמרו לפרעה (שמות יד, ה): "דרך שלשת ימים נלך במדבר" מה עשה פרעה שלח עמהם שוטרים, לאחר ג' ימים מה עשו ישראל הרגו מהם הרבה ומה שנשתייר חזרו והגידו לפרעה שברחו ישראל שנאמר (שמות יד, יד): "ויגד למלך מצרים כי ברח העם" מה שהלכו ישראל בג' ימים חזרו השומרים ביום ומחצה ופרעה הלך ג"כ יום ומחצה הוא ששה כיון שקדש יום שביעי השונא רודף והים סגור ולא היו יכולים לברוח שלא יחללו השבת, א"ל הקב"ה למשה בני בסכנה ומתיראים לחלל שבת אמור להם שירדו. ואתה הרם את מטך על הים ונטה ידך (שמות יד טז) מהו הרם את מטך א"ל הקב"ה הסר מטך ונטה ידך שלא יאמרו ישראל לולא המטה הזה לא היה עושה כלום וכיון שאמר למשה שיקרע הים משה אמר רבש"ע שמא לא ישמעני, א"ל אם לא ישמעו לך טול מטך והך על ראשו, וידו של משה בוקעת הים. א"ר אלעזר המודעי משל למלך בשר ודם שבא גבור להלחם עמו אמר לבנו צא והרוג אותו, השיב הבן איני יכול לו, אמר לו האב הרכב ידך על הקשת שאני נוטל ויצא החץ מבין שנינו כדי שיאמרו פלוני הרג הגבור, כך הקב"ה הרכיב ידו על ידו של משה ונקרע הים שכן הוא אומר מוליך לימין משה זרֹעַ תפארתו (ישעיהו סג יב). במדה שאדם מודד מודדין לו, כשם שגאו המצרים להשליך הילדים ביאור כך גאה גאה. ר׳ שליא אומר כל הילדים שהשליכו המצרים ליאור לא מתו אלא היאור פלטן אותן למדבר והיה הקב"ה מביא סלע בפי כל אחד וסלע מצדו, הסלע שבפיו היה מיניקתו דבש וסלע שבצדו מסיכתו שמן וכחיה שמסיכה את בנה שנאמר וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור (דברים לב יג) וכשבאו ישראל במדבר הכירוהו וקלסוהו להקב"ה שנאמר זה אלי ואנוהו (שמות טו ב) באותה שעה ברא להם הקב"ה בריה חדשה לאמר לאלה בראתי העולם. כזה ברא הקב"ה, ביום הראשון ארץ מתוך המים אף הוא כאן קרע להם הים וברא להם ארץ חדשה מן הים. ביום ב' ברא רקיע, אף כאן פרש עליהם ענני כבוד. בשלישי ברא דשאים שנאמר עשב מזריע זרע (בראשית א יב) זו היא החטה אף כאן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד). ברביעי היו מאורות אף כאן נתן להם שני עמודי אש אחד מהלך לפניהם ואחד עומד על המשכן. בחמישי ברא עופות, אף כאן נתן להם שליו. בששי דבר עם אדם בג"ע אף כאן דבר עם בני אברהם בהר סיני. בשביעי שבת כתב וינפש.
ואעבור עליך ואראך (יחזקאל טז ו) לא נאמר אלא על כנסת ישראל שהיא שמחה בהקב"ה כמו שנאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי (ישעיהו סא י) והקב"ה ג"כ שמח בה שנאמר וגלתי בירושלים וששתי בעמי (שם סה יט) וכי מאחר שישראל חביבים כ"כ למה מסרם ביד אויב, א"ר חנינא לפי שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, בתחלה קודם שירדו למצרים היו בני השפחות ולא נהגו בהם מנהג אחוה והיה הדבר קשה מאד בעיני הב"ה [צ"ל הקב"ה] והיתה רוה"ק צווחת ואומרת כלך יפה רעיתי, אמר הב"ה [צ"ל הקב"ה] היאך אעשה להם שיקבלו בני השפחות אורידם למצרים ויהיו כולם עבדים ובשעה שאגאלם אטול להם מצות פסח שיעסקו בה הם ובניהם ובני בניהם ויאמרו כולם עבדים היינו לפרעה, נמצאו כלם שוים, וכל כך למה להודיע גדולתו ושבחו של הקב"ה לכל באי עולם ויודע לעשות שלום בין בריותיו לכך נקרא שמו שלום שנאמר ויקרא לו אלוהים שלום (שופטים ו כד).
לחג השבועות עריכה
כתיב (דברים לג, ב): "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו" זו היא נאמרת ברוה"ק. (איוב לז, ה): "ירעם אל בקולו נפלאות" מה ירעם ה' בקולו, בשעה שנתן הקב"ה התורה לישראל הראה להם קולו בפלאי פלאות, כתיב וכל העם רואים את הקולות (שמות כ טו) את הקול לא נאמר אלא את הקולות, א"ר יוחנן היה הקול יוצא ונחלק לז' קולות ומז' קולות לע' לשונות לפי שישמעו כל העולם וכשהיה יוצא הקול לא היה יוצא אצל ישראל אלא לפי כחו של כל אחד ואחד 1) לפי מה שהיה יכול לסבול, מכאן הוא אומר קול ה' בכח (תהילים כט ד) בכח של כל אחד ואחד. א"ר יוסי בר חנינא אם תמיה למד מן המן שירד לישראל במדבר שהיה טעמו לכל אחד ואחד לבחורים היה טעמו כמו לחם שנאמר (שמות טז, ד): "הנני ממטיר לכם לחם". לזקנים היה טעמו כאשישות בדבש שנאמר (שמות טז, לא): "וטעמו כצפיחית בדבש" ליונקים טעמו [כחלב] משדי אמם, לחולה טעמו כסלת מעורב בה שמן ודבש שנאמר (במדבר יא, ח): "ובשלו בפרור" ואם היה המן משתנה לכמה טעמים כדי שיוכלו לשאת, הקול כדי שלא יזיק עאכ"ו שהיה לפי כח של כל אחד ואחד. אריב"ל 2) בתחלה כשבקש ה' ליתן תורה לישראל הלך אצל בני עשו הרשע א"ל רצונכם לקבל התודה אמרו מה כתב בה אמר לא תרצח אמרו לא הבטיחו אביהם אלא על החרב שנאמר על חרבך תחיה (בראשית כז מ) ונקבל התורה? הלך אצל בני עמון ומואב א"ל רצונכם לקבל התורה אמרו מה כתב בה אמר לא תנאף אמרו איננו באים אלא מזמה שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (בראשית יט לו) ואיך נקבל? הלך אצל בני ישמעאל א"ל רצונכם וגו׳ אמרלא תגנוב ולא תגזול אמרו כל אותן האנשים אין חייהם אלא מגניבה וגזל דכתיב והוא יהיה פרא אדם ונקבל התורה? הלך אצל בני ישראל אמרו נעשה ונשמע. עלי עשור (תההלים צב ד) עלינו לקבל י' דברות עלי נבל (שם) עלינו לקבל בימי השמד. ובשעה שהב"ה ירד על הר סיני ליתן תורה לישראל נדמה להם כזקן שאין תורה נאה אלא א"כ זקן ובשעה שעלה אל הים לעשות מלחמה נדמה להם כבחור שאין מלחמה נאה אא"כ בחור שנאמר (שמות טו, ג): "ה' איש מלחמה".
פתח ר' נהוראי כתיב (שמות יט, א): "בחדש השלישי" למה לפי שהוא מזל אדם 1) מכל מזלות אין בהם מזל אדם אלא תאומים לבד וכן הוא אומר שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה (שיר השירים ד ה). כתב ביום הזה באו מדבר סיני (שמות יט א) ושם הוא אומר ויושע ה' ביום ההוא (שמות יד ל) ללמדך שבכל שנה ושנה חייב אדם לראות את עצמו כאלו עמד על הר סיני לכך נכתב ביום הזה גבי מתן תורה.
ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני (שמות יט ב) ה' שמות יש לו מדבר סיני, מדבר קדמות, הר אלהים, הר בשן, הר חורב. סיני שממנו יצאה שנאה לאומות העולם. קדמות שנתנה עליו קדושה לעולם. הר אלהים שכן השדה שכינתו עליו שנאמר וישכון כבוד ה' על הר סיני (שמות כד טז). הר בשן שכל מה שאדם נותן בשנים הוא בזכות אותו הר. הר חורב שממנו יצאה חורבה לעולם שנאמר והגוים חרב יחרבו (ישעיהו ס יב) מהר חורב יחרבו.
ויחן שם ישראל (שמות יט ב) ובכל מקום ויחנו כתיב אלא מגיד שהשוו כלם כאחד לכך כתוב ויחן לשון יחיד ובשאר מקומות נוסעים במחלוקות וחונים למסעות הרבה [אמר אהרן: מכאן ואילך נשנה הגדת מעין חכמה הנדפסת בבה"מ ח"א 58-61.]
כה תאמר לבית יעקב וגו' (שמות יט ג) א"ל הקב"ה כל מה שראית הגד להם, אעשה אותם ראשים שנאמר ועתה אם שמוע תשמעו וגו'.
ויבא משה ויקרא לזקני העם (שמות יט ז) וא"ל רצונכם לקבל התורה אמרו מה כתב בה אמר להם י' הדברים אמרו לו כבר קיימו אבותינו אנכי ולא יהיה לך קים יעקב שנאמר והיה ה' לי לאלהים (בראשית כח כא) וכתב הסירו את אלהי הנכר (בראשית לה ב) לא תשא וזכור קים יוסף, וטבוח טבח קים יצחק שהושיט צוארו לשחיטה, לא תרצח קים יהודה שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו (בראשית לז כו) לא תנאף קים יוסף, לא תגנוב קימו כל השבטים, לא תענה קים יהודה שנאמר ויכר יהודה (בראשית לח כו) לא תחמוד קים אברהם שנאמר אם מחוט ועד שרוך נעל (בראשית יד סג) ויענו כלם בפה אחד אבותינו קימו התורה ואנחנו לא נקים? א"ל הב"ה למחר אני מבקש שיעמוד הענן שלא יאמרו יום עננים היה קולות שמענו מראה לא ראינו.
הנה אנכי בא אליך וגו' (שמות יט ט) לך ואמור להם שלא יסתכלו לזיו השכינה כמו שנאמר וידבר ה' אל משה לך רד (שמות לב ז) הלך משה ואמר היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה (שם טו) והב"ה לא אמר לו כך אלא וקדשתם היום ומחר, א"ר יוחנן הקב"ה מסכים עם פיהם של צדיקים, וכן תמצא במכת בכורות. משה אמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שמות יא ד) והב"ה לא אמר כן אלא ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שם יב יב) אלא הקב"ה הסכים על פיו שנאמר ויהי בחצי הלילה (שם טו) וכן היו נכונים לשלשת ימים הקב"ה הסכים עמו ולא השרה שכינתו ער היום השלישי, שנאמר ויהי ביום השלישי (שם יט יו) לכך נאמר מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים (ישעיה מד כו).
בהיות הבקר א"ר חייא בר אבא כל המקים ק"ש כאלו קים י' דברים שבשעת ק"ש נתנו י' דברות. בקשו חכמים לקבוע י' דברות בק"ש ומפני מה לא קבעום לפי שכלם כלולים, אנכי נגד שמע ישראל, לא יהיה לך נגד ה' אחד, לא תשא ואהבת, דרחים ליה למריה לא משתבע בשמיה, זכור למען תזכרו, כבד למען ירבו ימיכם, לא תרצח נגד ואבדתם, לא תנאף אשר אתם זונים, לא תגנוב נגד ואספת דגנך ולא דגן חברך, לא תענה נגד השמרו לכם, לא תחמוד נגד ולא תתורו. וכתב ויהי קולות וברקים י' קולות נשמעו מסוף העולם עד סופו, קול הדבור וקול השופר וקול הרעש וקול אבנים מתפוצצים, קול הדבור מנין שנאמר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קלח ד) קול השופר מנין שנאמר כל יושבי תבל וגו' וכתקוע שופר תשמעו (ישעטיה יח נ) קול רעש שנאמר נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהלים עה ד) קול אבנים מתפוצצים שנאמר הלא כה דברי כאש וגו' כפטיש יפוצץ סלה (ירמיה כג כט) כיון שפתח הקב"ה בדברות הרעיש כל העולם כלו והיה הקול יוצא מתחת שבע מרכבות מתוך ברקים מתוך רעמים מתוך חשך ואח"כ נעשה כמין נצוצים וישראל רואים אותם ובשעה שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע זמן הקב"ה לכל אחד מישראל שני מלאכים אחד כנגד נעשה ואחד נשמע, אחר אמר את ה' האמרת (דברים כו יז) ואחד אמר והשבות אל לבבך (שם ד לט) וקושרים כתרים לישראל ואז נתרעשה הארץ וימים ונהרות ונפתחו רקיעים והראה הקב"ה כבודו לישראל שנאמר הן הראנו ה' אלהינו את כבודו (דברים ה כא) אמר להם הב"ה מקבלים אתם התורה, אמרו הן. אמר להם מכם ערבים אני מבקש, אמרו אבותינו יהיו ערבים. אמר יש לי ערעור עליהם. אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממגו עשו ויעקב אמר נסתרה דרכי וגו' (ישעיה מ כז) אלא ערבים טובים יש לכם בניכם ובנותיכם אם אתם מקיימים התורה אקיים אותם בידכם ואם לאו אטלם(?) מידכם וכן הוא אומר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני (הושע ד ו) ונתנו בניהם ובנותיהם לערבות וקבלו עליהם באלה ובשבועה, הלא מאז וגו' (ישעיה מד ח) כי את אשר ישנו פה וגו' (דברים כט יד) כיון שפתח הב"ה בדבור אנכי הארץ רעדה וימים ונהרות רעדו דכתב הרים נזלו מפני ה' (שופטים ה ה) והתחילו השמים מנטפים מים שנאמר גם עבים נטפו מים (שם ד) והיו הלפידים נראים לד' רוחות העולם, אמר הב"ה אני הוא שאמר והיה העולם ומנהיג סדר בראשית ועתיד אני לכלות אותה ולחדש אותה כי אנכי ה' אלהיך. ד"א אנכי ה' בלשון זה דאנכי בראתי שמים וארץ שנאמר אנכי עשיתי ארץ וגו' ידי נטו שמים (ישעיהו מה יב) ובלשון זה אנכי מפחד הים שנאמר אנכי ה' אלהיך רגעהים (ישעיהו נא טו) ובלשון זה נגליתי לאברהם שנאמר אל תירא אנכי מגן לך (בראשית לו א) ובלשון זה נגליתי ליעקב שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה (בראשית מו ג) בלשון זה נגליתי למשה שנאמר אנכי אהיה עם פיך (שמות מ יב) בלשון זה גאלתי ישראל ממצרים שנאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ ב) ובלשון זה הכרתי האמורי שנאמר אנכי השמדתי האמורי (עמוס ב ט) ובלשון זה אנכי [עתיד] לשלוח לכם את אליהו ובלשון זה אני עתיד לנחמכם שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב) ובלשון זה אני נותן לכם י' הדברות שנאמר אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב).
כתיב אנכי ה' א' זה הקב"ה שהוא אחד, נ' הרי המשים כ' עשרים אלו ע' אומות שירדו [בפסיקתא רבתי הגירסא: שבעים איותנטיות שברא, הקב"ה בעולמו] בעולם. יק אלו ישראל ואחרון חביב, ולא בחר אלא ישראל. ד"א אנכי א' זה זה אברהם נ' לנ' שנה הכיר בוראו. כ' לעשרים דור חתך המילה לאברהם, י' אלו י' נסיונות שנתנסה ועמד בכלם. ד"א א' זה ישראל דכתיב אחת היא יונתי תמתי (שה"ש ד ט) ג' אלו ג' ימים שבין פסח לעצרת כ' אלו עשרים מכות שהביא הקב"ה על המצרים י' במצרים וי' על הים, י' אלו עשר דברות.
לחג הסוכות עריכה
קישורים עריכה
- גירסת בית המדרש, "לחג הפסח": טקסט בהיברו-בוקס
- גירסת בית המדרש, "לחג השבועות": טקסט בהיברו-בוקס
- גירסת בית המדרש, "לחג הסוכות": טקסט בהיברו-בוקס