הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תושב = אדם זר היושב בינינו באופן זמני עריכה

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: תושב

תושב הוא אדם הנמצא במקום מסויים באופן זמני:

(ויקרא כה מ): "כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ, עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ"- יש להתייחס אל עבד עברי כמו אל שכיר או תושב, ולהעביד אותו באופן זמני בלבד, רק עד היובל.
(ויקרא כה כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"- אתם לא בעלי הארץ, אתם נמצאים כאן רק באופן זמני.
(דברי הימים א כט טו): "כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ, וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינוּ, כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ וְאֵין מִקְוֶה"

המילים תושב ושכיר נזכרות יחד בכמה מצוות - בנוסף למצוה שנזכרה למעלה (ויקרא כה מ):

(שמות יב מה): "תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ"
(ויקרא כב י): "וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ"
(ויקרא כה ו): "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ"

שכיר הוא אדם הנמצא עמנו באופן זמני, עובד ומקבל שכר וחוזר לביתו ; לפי זה, נראה שגם תושב הוא אדם היושב בינינו באופן זמני - רק שהוא לא בא לכאן למטרת עבודה והשתכרות, אלא למטרה אחרת - למשל כדי לקבל מקלט מפני התעללות בחו"ל (ראו דברים כג טז-יז - "עמך ישב...").

מצד שני, תושב נזכר כמה פעמים גם יחד עם גר , בנוסף לפסוקים שנזכרו למעלה:

(בראשית כג ד): "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי"- אברהם מנסה להרגיע את בני חת, ואומר להם 'אני לא מכאן ואין לי כוונה להישאר, כל מה שאני רוצה זה אחוזת קבר'.
(תהלים לט יג): "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אַל דִּמְעָתִי אֶל תֶּחֱרַשׁ; כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ, תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי"
(ויקרא כה לה): "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ"
(ויקרא כה מה): "וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם - מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה"
(ויקרא כה מז): "וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ, וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ; וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ, אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר"
(במדבר לה טו): "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה"

גר הוא מהגר, אדם שעזב את ארצו ומולדתו ובא להשתקע בינינו;

נראה לי שבצירוף גר ותושב , המילה גר מציינת שהאדם לא היה אזרח בעבר (כלומר, הוא לא מהעם או מהמשפחה של בעלי הארץ), והמילה תושב מציינת שהאדם לא יהיה אזרח בעתיד (כלומר, הוא לא מתכוון להישאר כאן לתמיד אלא רק באופן זמני); המשותף לשניהם - שניהם אינם אזרחים, אין להם בעלות על הארץ או קשר קבוע לארץ. אולם, הגר עזב את מולדתו הקודמת לגמרי ולכן יש להתייחס אליו כחלק מהמשפחה; והתושב מתכוון לחזור למולדתו ולכן יש להתייחס אליו כאל שכיר.

פירושים נוספים עריכה

1. רש"י על הפסוק (בראשית כג ד): "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם, תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי"כתב בשם מדרש אגדה: " "אם תרצו - הריני גר, ואם לאו - אהיה תושב ואטלנה מן הדין" ". מדבריו נראה שהמילה תושב מציינת אדם שהארץ שייכת לו, והוא יושב בה באופן קבוע.

2. אולם, כפי שהראינו בפסוקים למעלה, תושב הוא דווקא אדם היושב בארץ באופן זמני; אדם היושב בארץ באופן קבוע נקרא אזרח .

השורש "ישב" עריכה

המילה "תושב" שורשה "ישב", ולכן ראוי לבדוק מה משמעותו של שורש זה - האם הוא מציין ישיבה זמנית או קבועה. אולם קשה להסיק מסקנות ברורות בנושא זה, כי יש פסוקים משני הסוגים.

פסוקים שמתייחסים לישיבה זמנית:

(בראשית כד נה): "וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ"
(בראשית לח יא): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵּית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵית אָבִיהָ"
(ויקרא ח לה): "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי"
(יהושע כד ז): "וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֵת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים"
(שמואל א יב יא): "וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח"

פסוקים שמתייחסים לישיבה קבועה:

(במדבר לב ו): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"
(דברים כח ל): "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר ישכבנה, בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ, כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ"
(מלכים ב יז כו): "וַיֹּאמְרוּ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלִיתָ וַתּוֹשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ"
(יהושע כד יג): "וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים"
(יואל ד כ): "וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וִירוּשָׁלִַם לְדוֹר וָדוֹר"
(זכריה ב ח): "וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ"
(תהלים קב יג): "וְאַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר", וכן איכה ה יט

פסוקים שיכולים להתאים לשתי המשמעויות: '

(בראשית לד י): "וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ"
(בראשית מו לד): "וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן"
(ירמיהו לה ז): "וּבַיִת לֹא תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם"
(מלכים א יז א): "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי"

לכן נראה לי שהמילה תושב עומדת בפני עצמה, ומציינת מעמד מיוחד של אנשים שנמצאים בארץ באופן זמני, ולא קשורה דווקא למשמעות המדוייקת של השורש ישב .

מקורות עריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-02-23.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:תושב - אדם זר היושב בינינו באופן זמני

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/tojv