פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת שבת פרק ראשוןעריכה

רשויות וטלטול בשבתעריכה

(א)
ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד, רשות הרבים...


רשימת הרשויות נמשכת בהלכה ב.
להגדרת רשות היחיד ראו ערובין ז, ב-ד. לעניין מבואות המפולשים – דלא כר' יהודה, ראו ערובין ט, ד. ההגדרות באות אגב משנה א, א.



איזהו רשות היחיד? חריץ שעמוק עשרה ורוחב ארבעה, וכן גדר שגבוה עשרה ורוחב ארבעה
זו היא רשות היחיד גמורה
איזו היא רה"ר? סרטיא ופלטיא ומבואות המפולשין, זו היא רה"ר גמורה
אין מוציאין מרה"י זו לרה"ר זו, ואין מכניסין מרשות הרבים זו לרשות היחיד זו
ואם הוציא והכניס בשוגג - חייב חטאת, במזיד - ענוש כרת ונסקל
אחד המוציא ואחד המכניס, ואחד המושיט ואחד הזורק - חייב.

(ב)

אבל הים והבקעה והכרמלית, והאסטוונית והאסקופה - אינן לא רה"י ולא רה"ר

אין נושאין ונותנין לתוכן, ואם נשא ונתן - פטור


לפי פשט הברייתא ארבע הרשויות הן רה"י, רה"ר, כרמלית וחצר הרבים. מקום פטור אינו ברשימה, והאסקופה מופיעה ברשימה עם הכרמלית.



אין מוציאין, לא מתוכן לרה"ר ולא מרה"ר לתוכן
ואין מכניסין מתוכן לרה"י ומרשות היחיד לתוכן
ואם הוציא והכניס - פטור
חצר של רבים ומבואות שאין מפולשין, עירבו – מותרין, לא עירבו - אסורין.

(ג)

אדם עומד על האסקופה, נותן לבעל הבית, ובעל הבית נותן לו, נותן לעני, והעני נותן לו

נטל מבעה"ב ונתן לעני, מן העני ונתן לבעה"ב - שלשתן פטורים


הברייתא מציגה מקרה שבו נותן הצדקה בשבת פטור (אבל אין עושים כך לכתחילה), והשוו משנה א, א.
לדעת האחרים האסקופה היא או רה"י – אם הדלת פתוחה – או רה"ר – אם היא סגורה, והשוו לדין המפתח בתוספתא ערובין ח, ז, ולדין הפירות במשנה י, ב.



אחרים אומרים: אסקופה משמשת שתי רשויות
כל זמן שפתח פתוח – כלפנים. פתח נעול - כלחוץ
היתה גבוה י' טפחים ורחבה ארבעה - הרי זה רשות לעצמו.

הכנות לשבתעריכה

(ד)
כשם שמפסיקין לקריאת שמע


המשך הדין שבמשנה א, ב. אין מפסיקים לתפילה ואולי אין מפסיקים גם להכנות לשבת, אבל מפסיקים לק"ש של שחרית, למגילה וכו'.



כך מפסיקין לקריאת מגילה לקריאת הלל ולתקיעת שופר ולנטילת לולב
ולכל מצות האמורות בתורה.

(ה)
לא יצא החייט במחטו ע"ש סמוך לחשיכה, שמא ישכח ויצא


ראו משנה א, ג. הרחבת האיסור.



ולא נגר בקיסם שבצוארו, ולא צבע בדוגמא שבאזנו, ולא שולחני בדינר שבאזנו,
ולא סורק במשיחה שבצוארו. אם יצאו - כולן פטורין, דברי ר"מ
רי"א: אומן דרך אומנותו – חייב, ושאר כל אדם פטורין
הסוחר לא יצא בכסות המקופלת ומונחת על כתיפו לרה"ר, ואם יצא - ה"ז חייב
לא יצא אדם במעות הצרורין לו בסדינו לרה"ר, ואם יצא - הרי זה חייב.

(ו)

יוצאין בתפילין עם חשיכה, וקורין בכתבי הקודש עם חשיכה

גזירות בשבתעריכה

אבל אין קורין בלילי שבת לאור הנר, אפי' גבוה ממנו


הגזירה חלה גם כשאין חשש שיטה, כי הוא עלול להתרגל לקריאה ובפעם אחרת יטה. ראו משנה א, ג.



ואפילו בבית אחר, ואפילו עשרה בתים זה לפנים מזה.
אבל מסתכל לתוך הקערה ואינו חושש
רשב"ג אומר: תינוקות מתקנין פרשיותיהן בלילי שבת לאור הנר
א"ר ישמעאל: פעם אחת קראתי לאור הנר, ובקשתי להטותו
אמרתי: כמה גדולים דברי חכמים, שאומרין אין קורין בלילי שבת לאור הנר
ר' נתן אומר: הטהו ודאי, וכתב על פנקסו "ישמעאל בן אלישע הטה את הנר בשבת
לכשיבנה בהמ"ק יביא חטאת."

(ז)
אר"ש בן אלעזר: בא וראה עד היכן פרצה טהרה


ראו שם. הסיבה לאיסור היא לא משום טומאה, כדעת בית שמאי, אלא משום הרגל עבירה, ולכן הוא חל רק על זכר ונקבה.



שלא גזרו הראשונים לומר לא יאכל טהור עם הנדה
שהראשונים לא היו אוכלין עם הנדות
אלא אמרו: לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה
שבית שמאי אומרים: לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ, וב"ה מתירין.

מחלוקות בית הלל ובית שמאיעריכה

(ח)
אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיהו בן גרון, כשעלו לבקרו


ראו משנה א, ד.
מחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע, בשאלה האם הגזירות טובות או מזיקות. ר' אליעזר משבח אותן כמו סאה גדושה, ור' יהושע עונה לו באותו משל, וטוען שאם מגדישים את הסאה ימחקו אותה ואז עלולים לאבד גם ממה שבתוכה, כלומר יבטלו לא רק את הגזירות אלא גגם חלק מדברי התורה עצמם.
בעניין הטומאה ראו אהלות טז, א, שם מפרש ר' עקיבא את ההלכה הזאת שלא כפשוטה ומתאים אותה לדעת בית הלל.
השוכח כלי – ראו מקואות ד, א, שם חולקים ר' מאיר ור' יוסי האמנם נפסקה כאן הלכה כבית שמאי.



נמנו ורבו ב"ש על ב"ה, ושמונה עשר דבר גזרו בו ביום
והיה אותו היום קשה להם לישראל כיום שנעשה בו העגל
רא"א: בו ביום גדשו סאה. ר' יהושע אומר: בו ביום מחקו סאה
שכל זמן שהמדה מלאה - אדם נותן לתוכה, לסוף מוציא מה שבתוכה
בו ביום אמרו: כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע
ונמנו ורבו ב"ש על ב"ה
בו ביום אמרו: השוכח כלים תחת הצינור עם חשיכה...
ונמנו ורבו ב"ש על ב"ה.

(ט)
אמרו ב"ש לב"ה: אי אתם מודים שאין צולין בשר וביצה בע"ש עם חשיכה, אלא כדי שיצולו?


ראו משנה א, ה.
למעשה יש הודאות חלקיות משני הצדדים והמחלוקת התמתנה עם הזמן, אבל הבסיס שלה נותר בשאלה האם מותר להפעיל "שעון שבת", שעושה מלאכה מאליו בזמן השבת.



אף דיו סמנין וכרשינין וכיוצא בהן!
אמרו להם ב"ה: אי אתם מודים שטוענים קורות בית הבד ותולין עיגולי הגת ע"ש עם חשיכה?
אף דיו סמנין וכרשינין וכיוצא בהן!
אלו עמדו בתשובתן ואלו עמדו בתשובתן
אלא שב"ש אומרים (שמות כ ט) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך
שתהא כל מלאכתך גמורה מע"ש
ובה"א (שמות לה ב) ששת ימים תעשה מלאכה
עושה אתה כל ששה.

(י)
בש"א: אין מוכרים לנכרי ולא טוענים עמו ולא מגביהים עליו


ראו משנה א, ז-ט.
גם כאן מפרש ר' עקיבא את בית שמאי ברוח בית הלל.
ראב"צ, ובמשנה – רשב"ג, מעידים שבית רבן גמליאל נהגו כאן כבית שמאי.



אלא כדי שיגיע למקום קרוב
וב"ה מתירין. איזהו מקום קרוב? עד שיגיע לבית הסמוך לחומה
ר"ע אומר כדי שיצא מן הפתח וקדש עליו היום
אמר ר"א ברבי צדוק: של בית ר"ג היו מוליכין כלי לבן שלהן לכובס נכרי, שלשה ימים קודם לשבת
וצבועים - בע"ש
לפי דרכנו למדנו, שהלבנים קשים לכבסן יותר מן הצבועים.

(יא)
פותקין מים לגינה בע"ש עם חשיכה, והיא שותת והולכת בשבת


ארבע דוגמאות של פסיקה כבית הלל ואחת - כבית שמאי.



נותנין קילור לעין ואיספלנית ע"ג המכה בע"ש עם חשיכה, והן מתרפאין והולכין בשבת
נותנין גפרית תחת הכלים בע"ש, והן מתגפרין והולכין בשבת
נותנין מוגמר על גבי גחלים בערב שבת עם חשיכה
ואין נותנין חטים לרחיים של מים, אלא כדי שיטחנו.