ביאור:תוספתא/ערובין/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ערובין פרק רביעיעריכה

כמה קדושות בימים סמוכים?עריכה

(א)


ראו משנה ג, ו-ז.
סדר ההפרדה: יו"ט ושבת, ימי ראש השנה, שני ימים טובים של גלויות. ר' אליעזר מפריד אפילו ביו"ט ושבת, וחכמים מאחדים אפילו שני ימים טובים של גלויות.
החובה לערב מחדש בכל אחד מהם, וכן הדין של מי שנאכל עירובו, תומכים בדעת ר' אליעזר ששתי קדושות הם. כיוון שאין מכינים מיום טוב לחבירו - אין מערבים, והדין הזה תומך בדעת חכמים שיום אחד הם, ולכן לא ניתן לערב לכל אחד בנפרד. ניתן להוסיף, שלמעשה לא ניתן לאדם לערב ברגליו מיו"ט לשבת, כי בין השמשות אינו שעה מדויקת.
השאלה אם קדושה אחת הם או שתים אינה תלויה במהות הקדושה אלא ביכולת להפריד ביניהן, ולכן תקנות חכמים עשויות לשנות את המצב.
הדינים שחכמים הודו בהם לר' אליעזר נתונים במחלוקת בין רוב החכמים לבין רשב"ג ור' ישמעאל.
ר' יוסי מסתמך על תקנה מימי המקדש שבוטלה, וראו ראה"ש ד, ד.



ר' אליעזר אומר: יו"ט הסמוך לשבת, בין מלפניו ובין מלאחריו
מערב אדם יום אחד לצפון ויום אחד לדרום, יום אחד לצפון ויום אחד כאנשי אותה העיר
מודה ר"א שאין מערבין חצי היום לצפון וחצי היום לדרום, שאין חולקין יום אחד
וחכ"א: כשם שאין חולקין יום אחד כך אין חולקין שני ימים
אמר להם ר"א אי אתם מודים במערב ברגליו ביום ראשון, שצריך לערב ברגליו ביום השני?
נאכל עירובו עד שלא חשיכה - אין יוצא עליו ביום השני!
אמרו לו אבל; אכן אמר להם: הללו ב' ימים הן
אמרו לו: אי אתה מודה שאין מערבין מיו"ט לחבירו?
אמר להם אבל; אמרו לו הללו יום אחד הם
עירב ברגליו ביום הראשון - צריך לערב ברגליו ביום השני
נאכל עירובו עד שלא חשיכה במהלך היום הראשון - אין יוצא עליו ביום השני, דברי רבי
רבי יהודה אומר: הרי זה חמר גמל! כר' אליעזר
רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה אומרים:
ערב ברגליו ביום הראשון - אין צריך לערב ברגליו ביום השני
נאכל עירובו עד שלא חשכה יוצא עליו ביום השני
מודים חכמים לר"א בשני ימים טובים של ר"ה, שמערב אדם יום אחד לצפון ויום אחד לדרום
יום אחד לצפון ויום אחד כאנשי אותה העיר
ור' יוסי אוסר, שקדושת שניהם אחת הוא
אמר להם ר' יוסי: אי אתם מודים שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה
שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש?

(ב)

הרי שהיתה בידו ער"ה כלכלה של פירות וצריך לתקנו
היום הוא אומר: אם יו"ט הוא אין בדברי כלום, ואם לאו- קורא שם לתרומה ומעשרות שבה ואוכלה
ור' יוסי אוסר. מודה רבי יוסי בב' ימים טובים של גליות.

עיבור הערים למדידת התחומיםעריכה

(ג)
כיצד מעברין את הערים? ארוכה כמות שהיא, ועגולה עושין לה זוית


ראו משנה ה, א. מחשבים את העיר כאילו היא מלבן, ואז מודדים.



מרובעת אין עושין לה זוית. היתה עשויה כמין קשת כמין גם כמשולש רואין אותה כאילו היא שוה
היתה רחבה מראשה אחד וצרה מראשה אחד רואין את מקום הצר כאילו מלא בתים וחצירות
מכניס לאמצע מרביע כנגדו, ומודד הימנו ולהלן אלפים אמה.

(ד)

היה בית אחד יוצא הימנה כמין פיגם לרוח אחד רואין כנגדו כאילו מלא בתים וחצירות
מרביע מרבע, מחשיב את העיר כמלבן כנגדו ומודד הימנו להלן אלפים אמה
היו שני בתים יוצאין הימנו כמין שני פיגמין לשתי רוחות
רואין כנגדן כאילו הן מלאין בתים וחצירות. מרביע כנגדן ומודד מהן אלפים אמה.

(ה)
מרבע מרביע עולם: נותן צפונה לצפון עולם, ודרומה לדרום עולם


המלבן נחשב בכיווני רוחות העולם. ר' יוסי מסביר כיצד מוצאים את רוחות העולם.
הרוח נקראת כך בגלל הפסוק מקהלת.



אמר ר' יוסי אם אין יכול לרבעה כמין עולם אינו יודע את הכיוונים - ירבענה כמין התקופה
מקום שחמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר - זה הוא פני דרום
ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך - זה הוא פני צפון
תקופת ניסן תקופת תשרי, חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב
שנאמר (קהלת א ו) הולך אל דרום וסובב אל צפון
הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה.
סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח - זה הוא מזרח ומערב.

(ו)

אלו שמתעברין עמה: נפש מבנה בבית הקברות שהוא ד' על ד' אמות
ר' יהודה אומר כתלים וזיזין מתעברין עמה
הגשר והקבר שיש בהן בית דירה, בית עבודת כוכבים שיש בו בית דירה לכומרין
האורוות והאוצרות שבשדה, שיש בהן בית דירה
בור שיח ומערה וגדר ובורגנין שבתוכה, ובית שבים - הרי אלו מתעברין עמה
נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך, הגשר והקבר שאין בהן בית דירה - אין אלו מתעברין עמה.
שובך שבתוכה ובית שבספינה - אין אלו מתעברין עמה.

(ז)
כמה יהיו קרובות לעיר בתים סמוכים לעיר ויהיו מתעברין עמה?


ראו משנה ה, ב. ריבוע שצלעו שבעים ושיריים הוא בית סאתיים.



שבעים ושירים על שבעים ושירים, שהן מאה וארבעים וא' ושליש
ר' יהודה אומר: חוץ לשבעים ושירים היה שם דבר מועט
לא נתנו חכמים שיעור כמה הן שבעים ושירים. בית סאתים כחצר המשכן.

(ח)

היה מודד, שבעים ושיריים והגיע המדה לבית - אפי' בית לפנים מן הבית, אפי' מגדל לפנים מן המגדל

מכניסן לאמצע ומרביע כנגדן ומודד כנגדו ולהלן אלפים אמה


מערה נחשבת לפי פתחה, לטוב ולרע. וראו משנה ה, ט.
מדידת התחום של 2000 אמה אינה מעברת את הבתים ולכן היא עלולה להסתיים באמצע בית.
ר' שמעון מעיד שבין טבריה לציפורי היתה צפיפות דיור כזו, שלמעשה נחשבו כתחום אחד, כי בכל 70 אמה היה בית כלשהו.



היה מודד והגיע המדה למערה - אין מכניס את כל המערה, אלא מכנגד פתחה של מערה
א' מערה וא' מגדל. מה בין מערה למגדל? גג המערה הרי הוא כארץ, וגג המגדל הרי הוא כעיר
בד"א? במדת העיבור, אבל במדת התחום - אפי' כלתה מדתו בחצי ביתו אין לו אלא חצי ביתו
אר"ש יכולני אני, שיהו עולין מטבריא לצפורי, ומצור לצידון - מפני מערות ומגדלות שביניהם.

(ט)

המודד מודד חוץ לקרפיפה של עיר. לכל עיירות נתנו לו קרפף, דברי ר"מ

וחכ"א: לא נתנו קרפף אלא בין שתי עיירות:


ראו משנה ה, ב-ג. למעשה מספיק לחבר את מגדלי השמירה, אם הם בטווחים של 141 אמה זה מזה, ראו לעיל הלכה ו "אוצרות שבשדה".



אם יש לזו שבעים ושירים ולזו שבעים ושירים - מכניסם לאמצע
ומרבע כנגדן ומודד מהן ולהלן אלפים אמה
היו שלשה מגדלים והאמצעי מובלע בנתיים,
אם אין בין שנים החיצונים מאה וארבעים וא' ושליש
מכניסן לאמצע ומרבע כנגדן ומודד מהן ולהלן אלפים אמה
היו עשוין שורה, ואחרים ביניהם, אם אין בין שורה החיצונה מאה וארבעים ואחד ושליש
מכניסן לאמצע ומרבע כנגדו ומודד מהן ולהלן אלפים אמה.

מדידת תחום השבתעריכה

(י)

ריבע את העיר ועשאה כמין טבלא מרובעת, ועשה ומרבע כנגדן את תחומה כטבלא מרובעת

אין מודד את האמצע מפני שהוא מפסיד למזרחה,


מהפינה הוירטואלית של העיר לאחר שעיבר אותה מודד לצפון מזרח ולדרום מערב 2834 אמה לכל כיוון, כדי לקבוע את פינות תחום השבת.



אלא מודד לקרן מזרחית צפונית, ונותן מזרחה צפונה אלפים אמה,
ומודד לקרן מערבית דרומית ונותן למערבה דרומה אלפים אמה,
וחוזר ומרבע ועושה תחומה כטבלא מרובעת.
נמצאת העיר מושכתו ארבע מאות אמה אילך וארבע מאות אמה אילך.

(יא)
כיצד מקדרין בהרים? התחתון כנגד לבו והעליון כנגד פרסותיו המודד שנמוך יותר מחזיק את החבל מול ליבו, והגבוה מחזיק אותו מול כפות רגליו.


ראו משנה ה, ד, דברי ר' מאיר.
לדעת חכמים מודדים אם אפשר בשטח מישורי.



מקדיר ועולה, מקדיר ויורד, רואה את ההר כאילו בקוע לפניו, דברי ר'
וחכ"א: אין מקדרין בהרים
היו לפניו הר ומישור - מודד את המישור ונשכר, ומניח את ההר
הר וגאיות - מודד את הגאיות ונשכר, ומניח את ההר.

(יב)
היה מודד והגיע לגיא, אם יכול להבליע בתוך חמשים אמה - יבליע


מידת החבל היא 50 אמה, ראו משנה ה, ד. אם יש מחסומים כגון הרים או גיאיות או קירות שאי אפשר לעוקפם – מקדרים.
נקודת העיבור אינה מחייבת מדידה בחבל אלא יכול לקבוע אותה בעיניו, אבל מדידת התחום היא דווקא בחבל.



ואם לאו - חוזר ומודד עד מקום שהוא יכול להבליע, ומבליע בתוך חמשים אמה
אם היה גיא מעוקם ואין יכול להבליעו - מקדיר ועולה מקדיר ויורד וצופה כנגד מדתו, ומודד
היה מודד והגיע מדה לכותל - אין אומרים יקוב את הכותל, אלא אומד הכותל
וצופה כנגד מדתו ומודד
א' מודד בחבל וא' צופה בעיניו, בין בהר בין בים בין במישור
אחד מדת העבור ואחד מדת התחום, אלא שמדת התחום מודד בחבל.

(יג)

אין מודדין לא בחוט ולא בחבל של גמי, אלא במשיחה

והמודד מותח בכל כחו ומודד והולך


ראו משנה ה, ה. תוספת פרטים.



בא א' ואמר ע"כ תחום שבת - נאמן
מעשה בזקן אחד רועה שבא לפני ר', ואמר לו זכור הייתי
שהיו בני מגדל גדרים ועדרים לחמתה, עד חצר החיצונה הסמוכה לגשר
והתיר רבי שיהיו בני מגדל יורדין לחמתה עד חצר החיצונה סמוכה לגשר
ועוד התיר רבי שיהיו בני הגדר יורדין לחמתה ועולין לגדר
ובני חמתה לא היו עולין לגדר.