הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת עבודה זרה פרק שלישי

עריכה

בין כותי לגוי

עריכה
(א)

מעמידין בהמה בפונדקיות של כותים, אפי' זכרים אצל נקבות בהמה זכרית אצל אשה כותית ונקבות אצל זכרים

ואין צריך לומר זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות


ראו משנה ב, א-ב. הבחנה בין גויים לכותים.
גויים זכרים חשודים אף על רביעת בהמה זכרית.
ר' מאיר אוסר גם להיעזר במילדת גויה, ונראה שהוא מושפע מסיפור המיילדות במצרים.
סוף הברייתא מניח שהגויים מנסים לרצוח כל יהודי, ומציג שורה של אמצעי זהירות.
מניחים גם שהרצח יתקיים רק כשהגוי והיהודי לבדם, ולא בנוכחות אדם נוסף. ההנחה אינה מציאותית אלא מגמתית.
השימוש במראה לגבר בדרך כלל היה אסור, משום לא ילבש, אבל התירו זאת לבית הנשיא וכן לכל אדם כשיש לו סכנה מספר גוי.



ומוסרים בהמה לרועה שלהן ומוסרין לו תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות ולהתיחד עמו
בת ישראל מילדת ומניקה בנה של כותית, וכותית מילדת ומניקה בנה של בת ישראל.
אין מעמידין בהמה בפונדקאות עובדי כוכבים, אפי' זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות
שהזכר מביא זכר והנקבה מביאה נקבה, ואין צריך לומר זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים.
ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן, ולא תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות ולהתיחד עמו.
בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים, מפני שמגדלתו לעבודת כוכבים
אבל עובדת כוכבים מניקה את בנה של ישראל ברשותה
בת ישראל לא תילד את העובדת כוכבים, מפני שמילדת לעבודת כוכבים
ועובדת כוכבים לא תילד את בת ישראל, מפני שחשודין על הנפשות, דברי ר"מ
וחכמים אומרים: עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל בזמן שאחרים עומדים על גבה
בינה לבינה – אסור, מפני שחשודין על הנפשות
מתרפאין מהן רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות
לא תחתוך עובדת כוכבים את העובר במעיה של אשה בת ישראל, ולא תשקנה כוס עקרין תרופה
שחשודין על הנפשות.
לא יתייחד ישראל עם העובד כוכבים לא במרחץ ולא בבית המים
נדבק ישראל עם העובד כוכבים בדרך - נותנו לימין ואין נותנו לשמאלו
ר' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה אומר: בסייף כשיש לאחד מהם חרב מימינו ובמקל משמאלו
שניהן עולין למעלה ויורדין בירידה
ישראל עולה למעלה אם זאת עליה היהודי מלפנים, ואם ירידה – היהודי מאחור ועובד כוכבים למטה - לא ישוח, שמא ירוץ את גלגלתו
וירחיב לו דרך: שאלו להיכן אתה הולך? – מפליגו,
כדרך שאמר יעקב לעשו (בראשית לג יד) עד אשר אבא אל אדני שעירה, והלך לו לסוכות.
ישראל המסתפר מן העובד כוכבים - רואה במראה; מן הכותי - אין רואה במראה
התירו לבית רבן גמליאל להיות רואין במראה, מפני שהן זקוקין למלכות.
ישראל המספר את העובד כוכבים, כיון שהגיע לבלוריתו שהיו שגדלו אותה לעבודה זרה - שומט את ידו.

סופר סת"מ גוי

עריכה
(ב)

לוקחין מן העובדי כוכבים ספרים ותפלין ומזוזות, ובלבד שהיו כתובין עליהן כתקנן
מעשה בעובד כוכבים אחד שהיה כותב ספרים בצידן

ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: מותר ליקח ממנו


שינוי ניכר מהאוירה שבהלכה הקודמת. הסופר הגוי יכול להיות מומחה.
בדיקה של תפילין מחייבת לפתוח אחד הבתים ולבדוק את כל ארבע הפרשיות שבו.



מוכרין לעם הארץ ספרים תפלין ומזוזות, ואין לוקחין תפלין אלא מן המומחה
ואם לקח ממי שאינו מומחה ומצא בידו שתי כריכות של תפלין
בודק ממנו תפלה אחת של יד או של ראש, בצבת הראשון וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי.

הרחקות מעמי הארץ

עריכה
(ג)

לוקחין מעם הארץ עבדים ושפחות, בין גדולים בין קטנים

ומוכרין לעם הארץ עבדים ושפחות, בין קטנים בין גדולים


בוגר שגר אצל עם הארץ חשוד לעבור כמוהו על איסורים. למרות זאת מותר לקנות מעם הארץ גם עבדים גדולים ומותר למכור לו גם עבדים קטנים, למרות שיעברו על איסורים כשיגדלו.
ר' מאיר אוסר להתחתן עם אשה בוגרת עם הארץ, וחכמים מתירים בתנאי שקבלה עליה את דיני החברות.
לדעת רבי אסור לבת חבר להנשא לעם הארץ, ולדעת חכמים מותר אם היא בוגרת.
רבן גמליאל הקפיד בטהרות (ראו תוספתא חגיגה ג, א,) ולמרות שהחתן של נכדתו היה ת"ח, פסק שהיא לא תאכל עימו טהרות. והשוו עדיות ד, ח, שהטהרות אינן אמורות למנוע נשיאת נשים.
הגדרת עם הארץ בתקופה הקדומה היתה כר' מאיר, תלויה בטהרה; ובשלב מסוים אחרי החורבן עברה להיות תלויה בהפרשת תרומות ומעשרות. והשוו דמאי ב, ב-ג.



ולוקחין מהן בנות קטנות, אבל לא גדולות, דברי ר' מאיר; וחכמים אומרים: גדולות, ומקבלות עליהן
אין נותנין להן בנות, לא קטנות ולא גדולות, דברי רבי
וחכמים אומרים: נותן לו גדולה, ופוסק עמו על מנת שלא תעשה טהרות על גביו
ומעשה ברבן גמליאל הזקן, שהשיא את בת בתו לשמעון בן נתנאל הכהן
ופסק עמו על מנת שלא תעשה עמו טהרות על גביו
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך, שאין כופין את החבר שיעשה טהרות על גבי עם הארץ
ואיזה הוא עם הארץ? - כל שאינו אוכל חוליו בטהרה, דברי ר"מ
וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר.

עבדים ויהדותם

עריכה
(ד)

הלוקח עבדים ערלים מן העובד כוכבים, ומלן ולא הטבילן
וכן בני השפחות שלא טבלו, בין מולין בין ערלין - הרי אלו עובדי כוכבים

מדרסן טמא, ויינם: בגדולים אסור, בקטנים מותר


השלב המכריע בגיור – גם של עבדים – הוא הטבילה, ולא המילה.
והשוו מכילתא כספא כ, על פס' יב-יג, לפיה המילה היא השלב הקובע, והגדרת גויים לעניין יין נסך היא לפי מנהגיו להזכיר שם ע"ז.
ר' יוסי מניח שעבד של יהודי טבל.
עבד של כותי שנימול דינו ככותי, כי הכותים אינם מטבילים את העבדים שלהם.



ואיזהו גדול? כל שהוזכר, שלא טבל ומכיר עבודת כוכבים ומשמשיה
ואיזהו קטן? כל שאינו מכיר עבודת כוכבים ומשמשיה
רבי יוסי אומר: חזקת עבד ישראל, אפילו ערלים - הרי אלו כנענים
עד שיודע בהן שהן בני שפחות שלא טבלו
חזקת עבדי כותים מולין - הרי אלו כותים; ערלים - הרי אלו עובדי כוכבים
עד שיודע שהן בני שפחות כנעניות
חזקת עבדי עובד כוכבים, אפילו מולין - הרי אלו עובדי כוכבים.

מוהל גוי או כותי

עריכה
(ה)

לעולם מלין את העובד כוכבים לשם גר

ועובד כוכבים לא ימול את ישראל, מפני שחשודין על הנפשות, דברי ר"מ


המחלוקת בין ר' מאיר וחכמים בעניין המוהל הגוי היא כמחלוקתם בהלכה א בעניין המיילדת הגויה.
ר' יהודה מחמיר במוהל כותי יותר מבמוהל גוי. לדעת ר' יוסי אין הכוונה במילה מעכבת.
הפסוק מדברים ניתן לפירוש גם כאיסור לכרות את ערלת הגוי לשם ברית, והחכמים מתנגדים לפירוש זה ומציעים פירושים אחרים.
אסור לתת לגוי מתנה בחינם, אבל אם הוא מכיר מותר, כי המתנה היא מעין מכירה.



וחכ"א: עובד כוכבים מל את ישראל בזמן שאחרים עומדין על גביו
בינו לבינו אסור, מפני שחשודין על הנפשות.
ישראל מל את הכותי, וכותי לא ימול את ישראל, מפני שהן מלין לשם הר גריזים, דברי ר' יהודה
אמר לו ר' יוסי: היכן מצינו מילה בתורה שאינה לשם ברית?
אלא ימול לשם הר גריזים עד שתצא נפשו! כמה שהוא רוצה - ביטוי שלא מסגיר אהבה גדולה...
ומוכרין להם ואין נותנין להם מתנת חנם
במה דברים אמורין? - בזמן שאינו מכירו, או שהיה עובר ממקום למקום
אבל אם היה שכנו או אוהבו - הרי זה מותר, שאינו אלא כמוכרו לו.
כתוב אומר (דברים ז ב) לא תכרות להם ברית ולא תחנם
אם ללמד על הברית - הרי ברית אמור!
אלא למה נאמר לא תחנם? - מלמד שאין נותנין להם מתנת חנם.