ביאור:תוספתא/סנהדרין/י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת סנהדרין פרק עשירי

עריות בסקילה

(א)

רבי יהודה אומר: הבא על האם אינו חייב אלא משום האם בלבד למרות שהיא גם אשת אביו
וכן היה רבי יהודה אומר: הבא על אשת אב שאינה אמו אבל היא אשת איש אינו חייב אלא משום אשת אב בלבד

הבא על האם - אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט

ראו משנה ז, ד.
אמו היא מולידתו, ולא משנה מה היחסים שלה עם אביו; אבל אשת אביו היא רק אשה חוקית (כולל אלמנה לכהן גדול וכו'), ולא אנוסת אביו שעוד לא נשאה לאשה, או מי שקידושי אביו אינם תופסים בה.
ר' יוסי בר' יהודה ממשיך בגישה של אביו וקובע שאחותו אינה נחשבת בת אשת אביו בנוסף.
מ"וכן" – השלמת הרשימה שבמשנה.

או שהיתה אנוסתו ומפותתו של אביו, או שהיתה אחת מכל העריות של אביו - חייב
הבא על אשת אב – אלמנה לכהן גדול, בן של כה"ג שבא על אשת אביו שהיא אלמנה גרושה וחלוצה לכהן הדיוט - חייב
אנוסתו ומפותתו של אביו – פטור, או שהיתה אחת מכל עריות של אביו - פטור
הבא על אחותו - חייב עליה משום אחותו, ומשום בת אשת אב
רבי יוסי בר' יהודה אומר: אינו חייב אלא משום אחותו בלבד
וכן הבא על כלתו, הבא על הזכור בן תשע שנים ויום אחד
והבא על הבהמה כדרכה ושלא כדרכה
האשה המביאה את הבהמה כדרכה ושלא כדרכה.

ע"ז בסקילה

(ב)

והעובד עבודה זרה - אחד העובד, ואחד המזבח ואחד המקטיר ואחד המנסך

ואחד המשתחוה והמקבלו עליו לאלוה

ראו משנה ז, ו: הברייתא רואה את ההשתחוואה והכריעה כמעשים המחייבים סקילה, אבל המנשק והמגפף וכו' – לא. ההבדל הוא במשמעות העמוקה המוקנית בדעת הקהל להשתחוואה, לקבלה כאלוה ולתפילה.
ר' יהודה, בניגוד למשנה הנ"ל, מחייב את מי שמביע אהבה לע"ז במיתה בידי שמים, וראו ספרי דברים צא, כמו המשנה.

ואומר לו "אלי אתה הצילני!" (ישעיהו מד יז) - כולן בסקילה
העושה עבודה זרה: המחתיך והמעמיד, הסך, המקנח, המגריד - עובר בלא תעשה
אבל אינן חייבים קרבן, אלא על דבר שיש בו מעשה כגון המזבח והמקטיר והמנסך והמשתחוה
אבל המגפף והמנשק המכבד המרביץ המלביש והמנעיל והמעטיף - הרי אלו באזהרה
ר' יהודה אומר: הרי הוא אומר (מלכים א יט יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים
כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו
מקיש נשיקה לכריעה: מה כריעה חייבין עליה אף נשיקה חייבין עליה
ובמה היא מיתתן? - בידי שמים. כי לא עשו מעשה בעל משמעות דתית מקובלת.

(ג)
"הנותן מזרעו למולך" (ויקרא כ ב) - אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש

ראו משנה ז, ז.
וראו ספרא קדושים פרשה ד ג.
ההבחנה בין המעלה בזכורו לבין הנשאל בגולגולת מראה שחז"ל מאמינים שהשיטות פועלות אבל אוסרים אותן.

מסר למולך ולא העביר באש, העביר באש ולא מסר - אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש
ואינו חייב עד שיעביר כדרכו. בקפיצה העביר ברגליו בהליכה - פטור
ואינו חייב אלא על יוצאי יריכו. המעביר את אביו ואת אמו ואת אחיו ואת אחותו - פטור
המעביר עצמו פטור, ור"א ברבי שמעון מחייב
אחד מולך ואחד שאר עבודה זרה – חייב, ור"א ברבי שמעון אומר: אינו חייב אלא משם מולך בלבד
"בעל אוב" (דברים יח יא) - זה פיתום, המדבר מבין פרקיו ומבין אצילי ידיו משחיו
"ידעוני" (שם) - זה השם עצם של ידעוני בפיו; הרי אלו בסקילה והנשאל בהן באזהרה
"דורש אל המתים" (שם) - זה המעלה בזכורו
אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגולת
מה בין מעלה בזכורו לנשאל בגולגולת?
שהמעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת
והנשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת.

נערה מאורסה

(ד)

הבא על נערה מאורסה אינו חייב, עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה

נערה ארוסה בבית בעלה, בוגרת ארוסה בבית אביה

ראו משנה ז, ט.
המקבלת את בעלה בבית אביה – כמנהג יהודה, ראו כתובות א, ה. היא נחשבת 'בעולת בעל' ולא 'מאורסה', וראו ספרי דברים רמא.
בעניין פתח בית האב ראו כתובות ד, ג.
את הנערה המאורסה המזנה ואת עובד הע"ז הורגים שלא בבית הסקילה. וראו גם משנה ו, א, שהסקילה אמנם היתה מחוץ לבית הדין אבל לא מחוץ למחנה ישראל - לעומת הברייתא הבבלית סנהדרין מב ב, המקפידה על הרחקת הסקילה משלושה מחנות.

נשואה, בין בבית אביה בין בבית בעלה - הבא עליה הרי זה בחנק
באו עליה עשרה ועדיין היא בתולה - כולם בסקילה
ואם אינה בתולה - הראשון בסקילה וכולם בחנק
המקבלת את בעלה בבית אביה, ואף על פי בתולה - הבא עליה הרי זה בחנק
נערה ארוסה שזינתה - סוקלין אותה על פתח בית אביה
אין לה פתח בית אביה - סוקלין אותה במקום שזינתה
ואם היתה עיר של נכרים שלא יניחו לסקול אותה בכל מקום סוקלין אותה על פתח ב"ד
כיוצא בו: העובד ע"ז - סוקלין אותו במקום שעבד
ואם היתה עיר של נכרים סוקלין אותו על פתח ב"ד.

המסית

(ה)
כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם, חוץ מן המסית

דין המסית חמור יותר משאר הנסקלים, כי החטא הוא ציבורי. לכן לא מהפכים בזכותו, וראו גם ספרי דברים פט.

כיצד עושין לו? כונסין לו שני ת"ח לבית הפנימי, והוא יושב בבית החיצון
ומדליקין לו את הנר, כדי שיהיו רואין אותו ושומעים את קולו
וכן עשו לאיש אחד בלוד: נמנו עליו שני תלמידי חכמים והביאוהו לב"ד, וסקלוהו
פותחין את דינו ביום וגומרין אף בלילה
פותחין וגומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה
מטין על פי עד אחד בין לזכות בין לחובה
הכל מלמדין זכות וחובה. המלמד זכות יכול לחזור וללמוד חובה
הסריס ומי שלא ראה לו בנים יושבין בדינו ורבי יהודה מוסיף את האכזרי.