ביאור:תוספתא/סנהדרין/ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת סנהדרין פרק תשיעי עריכה

סדר דיני נפשות עריכה

(א)

רבי שמעון בן אלעזר אומר: מסיעין את העד ממקומו, בשביל שתטרף דעתו עליו
ר' יוסי אומר: לא היו צריכין לומר "באיזה שבוע? באיזו שנה? באיזה חדש? בכמה בחדש?..."
אלא "באיזה יום? באיזה חדש? באיזו שעה? באיזה מקום? מכירין אתם אותו? התריתם בו?

במה הרגו: בסייף הרגו, או במקל הרגו? על שוקיו הכהו, ואז פטור או על צפר נפשו הכהו? בצואר, וחייב


ראו משנה ה, א-ג. שם הדוגמא היא בע"ז וכאן בש"ד. ר' יוסי מציע שם שבע חקירות וכאן תשע. חלקן זהות לאלו של ת"ק. כאן נוספה השאלה באיזה חודש ולהיכן היו פניו הפוכות.



להיכן היו פניו הפוכות בשעה שהרגו?"
אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחדש - עדותן קיימת, שאין הכל בקיאין בעיבור.
אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש שעות - עדותן קיימת, שאין הכל בקיאין בשעות
אחד אומר בשלש שעות וא' אומר בחמש - עדותן בטלה, ורבי יהודה אומר: קיימת
אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע - עדותן בטלה
שהכל יודעין שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב.

(ב)

נמצא עדותן של עדים מכוונת - הגדול שבדיינים פותח בזכות, וחברו מסייעו

מצאו לו זכות – פטרוהו. אם לאו - מעבירין אותו


ראו משנה ה, ד-ה. תוספת פירוט ושינוי הסדר: כאן מקדימים את נקודת המבט של השופטים ושם את התלמידים. ר' יוסי בר' יהודה המאפשר לעד אחד ללמד זכות מופיע רק כאן ובספרי במדבר קסא, וכן גם הנסיון של הנאשם ללמד על עצמו זכות כשאין ממש בדבריו.



ולמחר מזדווגין זוגות, וממעטים במאכל, ולא היו שותין יין
ונושאין ונותנין בפרשת הענין כל הלילה
ואם היה רוצח נושאין ונותנין בפרשת רוצח
ואם היה מגלה עריות נושאין ונותנין בפרשת מגלה עריות
ולמחר משכימין ובאין לב"ד. החזנין קורין כל אחד ואחד בשמו פלוני ופלוני.
מזכה הייתי ועכשיו מזכה אני - מקבלין אותו.
מחייב הייתי ועכשיו מזכה אני - מקבלין אותו
מזכה הייתי ועכשיו מחייב אני אותו - אין מקבלין אותו
מחייב הייתי ועכשיו מחייב אני - אומרים לו למוד דבריך כבתחלה
טעה אחד בדבריו: מן המזכין - סופרי הדיינין מזכירין אותו
מן המחייבין - אין סופרי הדיינין מזכירין אותו, אלא אומרין לו למוד דבריך כבתחלה
אם מצאו לו זכות – פטרוהו. אם לאו - עומדין למנין
שלשים וששה מזכים ושלשים וחמשה מחייבין - זכאי
שלשים וששה מחייבים ושלשים וחמשה מזכים לאחר שהוסיפו דיינים עד המקסימום, כלומר עד 71, ולא הגיעו להכרעה
דנין אלו כנגד אלו, עד שיאמר אחד מן המחייבין "רואה אני את דברי המזכין"
אמר אחד מן התלמידים "יש לי ללמד עליו זכות"
מקבלין אותו בסבר פנים יפות, ומעלין ומושיבין אותו עמהן
אם יש ממש בדבריו – פטרוהו, ולא היה יורד משם עולמית התלמיד
ואם לאו - לא ירד משם כל היום, שלא תהא עלייתו ירידה
הוא שאמר יש לי ללמד על עצמי זכות - שומעין לו. חובה - משתקין אותו בנזיפה
העד אין מלמד עליו לא זכות ולא חובה
ר' יוסי ברבי יהודה אומר: מלמד זכות ואין מלמד חובה
י"ב מזכין ואחד עשר מחייבין – זכאי. שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין - יוסיפו הדיינים
עד שיכריע אחד לזכות וב' לחובה ורבי יוסי אומר: יחזרו וימנו בתחלה
פעם ראשונה שניה ושלישית, שומעים לנאשם שרוצה ללמד על עצמו זכות בין שיש ממש בדבריו בין שאין ממש בדבריו
מכאן ואילך אם יש ממש בדבריו שומעין לו, ואם לאו - אין שומעין לו.

ביצוע ההמתה והכפרה בעקבותיה עריכה

(ג)
הרוגי ב"ד יש להם חלק לעולם הבא, מפני שמתודין על עונותיהן


ראו משנה ו, ב-ה. שם מובאת דרשה אחרת על עכן.
להמשך הברייתא ראו משנה ז, ב-ג.
בדרשה של ר' יהודה הוא מכנה את המומת "אחיך".
הברייתא מציגה את ההוצאה להורג כמעשה שעיקרו מיועד להשיג כפרה ולקיים מצוות, (סקילה, תליה).
הדרשה של ר' מאיר טוענת שהאיסור להלין את גופת הרשע הוא בגלל צלם אלוהים, הנקשר לגופם ולא לנפשם, והוא תלוי במראית העין.
ההריגה בסייף היא דרך הרשות ולכן משנה ר' יהודה את ההריגה של בי"ד בסייף.



רחוק מבית הסקילה עשר אמות, ואומרין לו התודה
ומעשה באחד שיצא ליסקל. אמרו לו התודה
אמר: תהא מיתתי כפרה על כל עונותי, ואם עשיתי כך אל ימחול לי, ויהיה ב"ד של ישראל נקי
וכשבא דבר אצל חכמים זלגו דמעות
אמרו להם: להחזירו אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה, אלא הרי דמיו תלוין בעדיו
וכה"א (דברי הימים א ב ו) ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה
וכי אין יודעים שכולם חמשה? אלא מלמד שאף עכן הוא עמהם לעוה"ב.
רחוק מבית הסקילה ד' אמות מפשיטין את בגדיו
האיש מכסים אותו פרק מלפניו, והאשה פרק מלפניה ופרק מאחריה
מפני שהאשה כולה ערוה, דברי רבי יהודה שאמר משם רבי אליעזר
וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה
בית הסקילה היה גבוה שתי קומות, והוא קומה אחת - הרי שלש קומות
ר' שמעון בן אלעזר אומר: אבן היתה שם ויש בה משאוי ב'
נוטל ונותנה על לבו כדי לקיים בו מצות סקילה
וכשתולין - אחד קושר ואחד מתיר, כדי לקיים בו מצות תליה
היה רבי מאיר אומר: מה ת"ל (דברים כא כג) כי קללת אלהים תלוי?
משלו משל: למה"ד? לב' אחים דומים זה לזה
א' שר על כל העולם וא' יצא לסטים
לאחר זמן נתפס זה שיצא לסטים. היו צולבין אותו על הצלוב
והיה כל עובר ושב אומר: דומה שהשר צלוב!
לכך נאמר כי קללת אלהים תלוי
סייף שנהרג בו, סודר שנחנק בו, אבן שנסקל בה, ועץ שנתלה עליו
כולן טעונין קבורה, ולא היו קוברין אותן עמו
נתאכל הבשר - שלוחי ב"ד מלקטין את העצמות וקוברים אותו בארזין
אפי' מלך שבמלכים שנהרג בידי בית דין - לא היו קוברין אותו בקברי אבותיו אלא בקברי ב"ד
שני קברות היו מתוקנין לב"ד: אחד לנסקלין ולנשרפין, ואחד לנחנקים ולנהרגים
וכן דוד אומר (תהלים כו ט) אל תאסף עם חטאים נפשי וגו'
ארבע מיתות נמסרו לבית דין: סקילה שריפה הרג וחנק
הרשות - לא נתן לה אלא סייף בלבד
אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: תינוק הייתי והייתי רוכב על כתפו של אבא
וראיתי בת כהן שזינתה בירושלים, והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה
אמרו לו תינוק היה, ואין עדות לתינוק
רבי יהודה אומר: הרי אומר (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך
ברור לו מיתה יפה שבמיתות!
כיצד עושין לו? - מניח ראשו על הסדן, וקוצץ בקופיץ
אמרו לו: אין מיתה מנוולת מזו!
אמר להם: ודאי אין מיתה מנוולת מזו, אלא משום שנאמר (ויקרא יח ד) ובחקותיהם לא תלכו.