ביאור:תוספתא/מעילה/ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת מעילה פרק שני
עריכהכיצד מועלים?
עריכההנהנה והפוגם בשוה פרוטה מן הקדש - מועל
נהנה ולא פגם, פגם ולא נהנה - הרי זה לא מעל
עד שיהנה ויתכוון ליהנות, עד שתהא הנאתו ופגמתו כאחד
בדבר שדרכו ליפגם, ובשעה שנהנה פגם, ובשליח שעשה שליחותו
ר' עקיבה אומר: אם נהנה אע"פ שלא פגם - מעל
מודים חכמים לרבי עקיבה בדברים שאין בהם פגם, כגון השירים ונזמים קטלאות וטבעות
שאם נהנה אע"פ שלא פגם - מעל
מודה רבי עקיבה לחכמים בדברים שיש בהן פגם, שאם נהנה ולא פגם - שלא מעל
נטל קרדום העשוי להיפגם של הקדש ובקע בו, אם נהנה ופגם בשוה פרוטה – מעל, אם לאו - לא מעל
בא חברו ובקע בו - כולן מעלו. נטלו הראשון ונתנו לשני - הראשון מעל והשני לא מעל
נטל חמור של הקדש ורכב עליה, אם נהנה ופגם בשוה פרוטה – מעל, ואם לאו - לא מעל
בא חברו ורכב - כולן מעלו
נטלו הראשון ונתנו לשני - הראשון מעל והשני לא מעל.
נטל אבן של הקדש ובנאה בתוך ביתו, קורה וקירה בתוך ביתו
הרי זה לא מעל, עד שידור תחתיה בשוה פרוטה.
נטל פרוטה של הקדש ואמר: הרי היא שלו - לא אמר כלום עד שיוציאנה לחולין
נתנו לספר, אע"פ שלא ספר - מעל
ובעולה, נתנו לחברו וחברו לחברו - כולן מעלו.
אין המועל אחר המועל במוקדשין, אלא בהמה. רבי נחמיה אומר: בהמה וכלי שרת.
ראו משנה ה, ג, ומשנה ו, א. אם אכלו בשר עולה – רק האוכלים חייבים, כי יש עבירה באכילה חוץ מהמעילה, ואין שליח לדבר עבירה. |
כשהיא מתה, כיון שנהנה – מעל, שאין פגם למיתה.
נהנה ולא פגם, פגם ולא נהנה - הרי זה לא מעל עד שיהנה ויפגום, ויתכוון ליהנות
עד שתהא הנאתו ופגימתו כאחד, ובתלוש מן הקרקע, ובשליח בשעת שליחותו.
הקדיש בשר לאורחין, ואמר לו תן להן חתיכה חתיכה
והוא אומר טלו שתים שתים, והן נטלו שלש שלש - כולן מעלו
ובעולה - לא מעלו אלא אוכלין בלבד.
פרוטה של הקדש יש לי בחלון, והלך הבן והוציאה - הבן מעל והאב לא מעל
ראו משנה ו, ב. לעניין הכלל שההקדש אינו חל על עבדים שטרות וקרקעות (כלומר לא ניתן לחלל עליהם את כספי ההקדש) - השוו ב"מ ד ט, שלנכסים אלו אין אונאה כי המחיר שלהם תלוי גם בערך רגשי. |
נתן לו פרוטה ואמר לו צא וקח לי מקח מן השוק
ונזכר בעל הבית שהוא של הקדש, ולא נזכר השליח - שליח מעל
נזכרו שניהן - שניהן לא מעלו, וחנוני מעל כשיוציא
נזכרו שלשתן - לא מעל והמקח תפוס להקדש
כיצד יעשה יוציא את חברו ידי מעילה? נוטל פרוטה או כלי
אומר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מתחללת על סלע זו ועל קיתון זה ועל טלית זו
שהקדש חל על הכל אין חל לא על העבדים ולא על שטרות ולא על קרקעות.
נתן לו פרוטה ואמר הבא לי בחציה נרות ובחציה פתילות
והלך והביא לו בכולה נרות בכולה פתילות - שניהם לא מעלו.
בעל הבית - שלא נעשה שליחותו, ושליח - שלא שינה שליחותו בשוה פרוטה.
אבל נתן לו מעה כסף, ואמר לו הבא לי בכולה נרות בכולה פתילות
והלך והביא לו בחציה נרות ובחציה פתילות - שניהם מעלו
בעל הבית - שנעשה שליחותו בשוה פרוטה. ושליח - ששינה שליחותו בשוה פרוטה.
אבל אמר לו הבא לי מיוסף, והביא לו משמעון; משיחין והביא מציפורי
השליח מעל
נתן לו שתי פרוטות, ואמר לו הבא לי אתרוג
והלך והביא לו בפרוטה אתרוג ובפרוטה שניה רמון - שניהן מעלו.
רבי יהודה אומר: בעל הבית לא מעל, שאומר אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן רע.
נתן לו דינר זהב ואמר לו הבא לי חלוק, והלך והביא לו בשליש חלוק ובשליש טלית - שניהן מעלו
רבי יהודה אומר בעל הבית לא מעל
שהוא אומר לו לחלוק גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן רע
ומודה רבי יהודה בקטנית ששניהן מעלו שקטנית של סלע כקטנית של פרוטה.
המפקיד מעות אצל שולחני, אם צרורין - לא ישתמש בהן, לפיכך אם הוציא - לא מעל
אצל בעל הבית - בין כך ובין כך לא ישתמש בהן, לפיכך אם הוציא - לא מעל
חנוני - כבעה"ב, דר"מ. ר' יהודה אומר: כשולחני.