ביאור:תוספתא/כתובות/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כתובות פרק שביעי

על מה מפרקים נישואין

(א)
עד שלשים יום - יעמיד פרנס, ובכהנת - ג' חדשים, דברי ר"מ

ראו משנה ז, א.

ר' יהושע אומר: בישראל, חדש אחד – יקיים. שנים - יוציא ויתן כתובה.

(ב)
הדירה שלא תטעום אחד מכל המינין, בין מאכל רע בין מאכל יפה

ראו משנה ז, ב.
ר' יהודה כאן סותר את דבריו במשנה.

אפי' לא טעמה אותו המין כל ימיה - יוציא ויתן כתובה
אמר ר' יהודה: רוצות בנות ישראל שלא לטעום תבשיל ופירות
ואל יצא יום אחד מתחת בעליהן.

(ג)
הדירה שלא תתקשט באחד מכל המינין

ראו משנה ז, ג. כאן נוסף עניין ההשאלה. ההשאלה היתה מקובלת מאד, אפילו לחשודים על שביעית או על מעשרות, ראו שביעית ה, ט.

אפי' היא ילדה, והדירה שלא תלבש בגדי זקנה
אפי' היא זקנה, והדירה שלא תלבש בגדי ילדה - יוציא ויתן כתובה
ר' יוסי אומר: בעניות - שלא נתן קצבה, ובעשירות - שלשים יום
הדירה שלא להשאיל נפה וכברה, רחים ותנור - יוציא ויתן כתובה
מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה
וכן היא שנדרה שלא להשאיל נפה וכברה, רחים ותנור
תצא שלא בכתובה, מפני שמשיאתו שם רע בשכונתו.

(ד)
הדירה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה - יוציא ויתן כתובה

ראו משנה ז, ה. שם מנוסחת הסיבה "מפני שנועל בפניה".

שלמחר תהא מוטלת, ואין כל בריה סופנה
היה ר"מ אומר: מה ת"ל (קהלת ז ב) והחי יתן אל לבו?
עביד, דיעבדין לך. לוי, דילוון לך. ספוד, דיספדונך. קבור, דיקברונך
שנאמר (שם) טוב ללכת אל בית אבל.

(ה)
הדירה שתהא מטעמת תבשילה לכל אדם, או שתהא ממלאה ומערה לאשפות

ראו משנה ז, ה-ו. כאן נוסף הנדר שתטעים מתבשילה לכל אדם.
ר' יהודה חולק על תחילת משנה ו "דת משה". לדעתו עדיף לתקן ולא לפרק את הנישואין.

ושתאמר לכל אדם דברים שבינו לבינה - יוציא ויתן כתובה
מפני שלא נהג עמה כדת משה וישראל
וכן היא יוצאה וראשה פרוע, יוצאה ובגדיה פרומים, ולבה גס בעבדיה ובשפחותיה ובשכינותיה
יוצאה וטווה בשוק, רוחצת ומרחצת במרחץ עם כל אדם - תצא שלא בכתובה
מפני שלא נהגה עמו כדת משה וישראל
ר' יהודה אומר: אם היה יודע בה שמדירה ואינה מקיימת - אל ישנה וידירה
ר' יהודה אומר: אם היה יודע בה שאינה קוצה לה חלה - יוציא ויתקן אחריה
איזו היא קולנית? כל שמדברת בביתה ושכיניה שומעין את קולה.

(ו)
כל אלו נשים שעברו על הדת צריכות התראה, ויוצאות שלא בכתובה

לפי הברייתא הזאת, במקרים שאמרו יוציא ויתן כתובה - אין על הבעל לשלם לאשתו את תוספת הכתובה, אלא רק את הבסיס.

לא התרה בהן - יוציא ויתן כתובה
כל אלו שאמרו יוציא ויתן כתובה, אין צריך לומר מאתים לבתולה ומנה לאלמנה
יתר על כן, אפילו כתובתה מאה מנה - איבדה את הכל, ונוטלת בלאיות שמוצאה לפניה.

אין קידושין

(ז)
המקדש את האשה ע"מ שאין לה נדרים, ונמצא עליה נדרים - אינה מקודשת

ראו משנה ז, ז. למרות שנדרה לא לאכול בשר או לא לשתות יין יכול הבעל להפר, עצם הפרת התנאי שאין עליה נדרים היא פגיעה באמון, ולכן אינה מקודשת.

הלכה אצל חכם, והתיר לה את נדרה - הרי זו מקודשת
כנסה סתם, אחרי שקדשה על תנאי שאין בה נדרים ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה
הלכה אצל חכם, והתיר לה - הרי זה יקיים
ע"מ שאין בה מומין - אינה מקודשת
הלכה אצל רופא, וריפאה - הרי זו מקודשת
כנסה סתם, אחרי שקדשה על תנאי שאין בה מומים ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה
באלו נדרים אמרו? כגון שנדרה שלא לאכול בשר, ושלא לשתות יין, ושלא ללבוש בגדי צבעונין.

(ח)
כל המומין הפוסלין בכהנים - פוסלין בנשים

ראו משנה ז, ז. לגבי המומים הפוסלים בכהנים ראו בכורות פרק ז.

יתר עליהן הנשים: ריח הפה וריח זיעה ושומא שאין לה שער.

(ט)
האומר לחבירו: קדש לי בתך זו ע"מ שאין בה מומין

אם האב מונה רשימת מומים שבאמת אין בבתו, אבל ביניהם נכנס אחד שיש בה – זה מקח טעות, כי החתן חשב שכשם שאין בה את רובם כך אין בה גם את המום הזה. אבל אם יש בה את המומים הללו, ועוד מום אחד שלא נמנה, והחתן הסכים – אין זה מקח טעות, וראו דין דומה במכירת שפחה, בתוספתא ב"ב ד, ג.
לעניין הסיפא ראו משנה ז, ח. אם מדובר על מום שבדרך כלל הוא מלידה צריך האב להוכיח שלא כך, אפילו אם כבר נכנסה לרשות הבעל.

אמר לו: בתי זו חולה היא, שוטה היא, נכפית היא, משועממת היא
היה בה מום אחד מהן, וסנפה בין המומין - הרי זה מקח טעות
מומין הללו ומום אחר עמהן - אין זה מקח טעות
מודים חכמים לרבי מאיר, במומין שדרכן להוולד עמה
שאע"פ שהיא אצל בעלה - אביה צריך להביא ראיה
כנסה סתם ונמצאו בה מומין ונדרים - הרי זה יקיים.

(י)
ר' שמעון בן גמליאל אומר: אם היה חוגר באחת מרגליו או סומא באחת מעיניו

ראו משנה ז, ט-י. המשנה מנתה מקמץ ובורסי כשני מקצועות שונים.

מומין גדולין הן. יוציא ויתן כתובה.
איזהו מקמץ? זה בורסי, ויש אומרים זה המקמץ צואה
מצרף נחושת - זה המתיך נחושת. ר"י בר יהודה אומר: בעל פוליפוס זה ריח הפה.

(יא)

אימתי אמרו יוציא ויתן כתובה? בזמן שהוא רוצה והיא אינה רוצה, היא רוצה והוא אינו רוצה.

אם היו שניהם רוצים - יקיימו

ראו משנה ז, יא. רשב"ג טוען שגם אם אחד מהם מוכה שחין, אבל אינו בעל ראתן – יקיימו.

מוכה שחין, ואע"פ ששניהם רוצים - לא יקיימו
אמר רשב"ג: מצאני זקן אחד ממוכי שחין סמוך לציפורי
ואמר לי כ"ד מיני שחין
ואין לך בכולן שהאשה רעה לו - אלא בעלי ראתן בלבד.