ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק שלישי

כלי מתכת שנשברו

(א)

הכידון והניקון והפגיון והקסדא והמגפים, שנחלקו - הרי אלו טהורים

שריון שנחלקו לארכו – טהור

רשימת כלי המלחמה היא ממשנה יא, ח. הדין עצמו הוא ממשנה יג, א.

לרחבו, אם משמש מעין מלאכתו ראשונה – טמא, ואם לאו - טהור.
ומאימתי טהרתו? משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו
בלה ונשתייר בו רובו, מלמעלה – טמא. רובו מלמטה - טהור
ספת הימנו ועשה חוליא לתכשיט - טמאה.

(ב)
מספרת של פרקים - הרי זו טמאה בפ"ע וזו טמאה בפ"ע

ראו שם.

וכשהוא מחברם - חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה.
מספרת שנחלקה לשנים, ר' יהודה מטמא
מפני שהוא כתחלה חותך בה את הסכך ועכשיו חותך בה את הסכך; וחכמים מטהרים.

כלים דו כיווניים

(ג)
מכתב שניטל הכותב שלו - טמא מפני המוחק

ראו משנה יג, ב.

ניטל המוחק שלו - טמא מפני הכותב
נחלק לשנים ונשתיירו בכותב לקשרי אצבעותיו, ובמוחק מלא פס ידו – טמא. פחות מכן - טהור.

(ד)
מכחול שניטל הזכר שלו, אע"פ שהיה המקבל שלו מלא חלודה - טמא

השוו שם. הברייתא טוענת שאם הצד השני אינו ראוי למלאכתו אינו מקבל טומאה.

ניטל המקבל שלו, אם היה הזכר שלו מלא חלודה – טהור, מפני שהוא סורח את העין. מלכלך את הצבע של הדיו

(ה)
זילמסטרון שניטלה כפה - טמאה מפני מזלג. ניטל מזלג - טמאה מפני כפה

ראו משנה יג, ב-ד, וכאן יש גם דוגמאות נוספות.
לעניין מידות החרחור והדורבן ראו משנה כט, ז-ח.
הקרדום שניטל חיסומו (להבו, עשפו) טמא בניגוד לכלים המנויים במשנה יג, ד.

נחלקה לשנים, אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה – טמאה, ואם לאו - טהורה
מרדה, ניטל הרודה - טמא מפני הצינורת. ניטל הצינורת - טמא מפני הרודה
נחלק לשנים, אם משמש מעין מלאכתן ראשונה – טמא, ואם לאו - טהור
מרדע שניטל חרחור – טמא מפני הדורבן. ניטל הדרבן – טמא מפני החרחור.
נחלק לשנים, ונשתיירו בחרחור עד ז' טפחים, ובדורבן עד ד' טפחים – טמא. פחות מכן - טהור
ואם מתחלה עשאו לכן, אפילו פחות מכן - טמא.
ובקרדום, אע"פ שניטלה מחסימותו - טמאה.

(ו)
מגריפה שניטל פיה ונשתייר בה כמלא הסיט על פני כולה - טמאה.

ראו משנה יג, ד.

ניטלה כולה, א"ר נתן בן יוסף: בזו בית שמאי מטמאים ובית הלל מטהרין.
האיזמל של רוקני טמא בפני עצמו
כשהוא מחברו - חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה.
מחט של מוכסין שניטל עוקצה - טמאה מפני חודה. נטלה חודה - טמאה מפני עוקצה.
נחלקה לשנים, אם משמשת מעין מלאכתן ראשונה – טמאה, ואם לאו - טהורה.

כלים שבורים שניתן להשתמש בהם

הסייף והסכין שהעלו חלודה – טהורים. שפן והשחיזן - חזרו לטומאתן ראשונה.

ראו לעניין הסיף והסכין משנה יד, ה.

שפופרת של זהבין ושל זגגין ושל נפחין ושל עושה זכוכית, שנחלקה לארכה - טהורה
לרחבה, אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה – טמאה, אם לאו - טהורה.
כלבוס צבת של ספרים ושל רופאין ושל עושי כלי זכוכית, שנחלקה לשנים - טהורה
ושל נפחים שנחלקה לשנים - טמאה
מפני שהיא כתחילה חותה בה את הגחלים ועכשיו חותה בה את הגחלים
רשב"ג אומר: מפני שהוא כתחלה מנקב בה את הגחלים ועכשיו מנקב בה את הגחלים
אנגיסטור מספרי צפורנים – טמא. נחלק לשנים - טהור
דיופי כלי לשאיבת יין מהחבית – טמא. נחלק לשנים - טהור. המסמרות והסניפין שבו - חיבור לטומאה ולהזאה.

(ז)
המגל שנפרץ וניטל עוקצו – טהור. נחלק לשנים ונשתייר בו טפח - טמא

אפים הם שיניים שהוסיף לכלי קיים. לפני שהתקין אותם הם טהורים, ואחרי שעשה כך הם טמאים, וראו משנה יג, ו.

אפי פותחת טהורים, נתנן בפותחת – טמאין. שבמגל, ושאפי הן בכלי - טמאין.

מה העיקר?

(ח)
טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג - ר' נחמיה מטהר

ראו משנה יג, ו-ז.

שהיה ר' נחמיה אומר: בטבעת הולכין אחר חותם; בעול הלך אחר סמלוניו,
ובסמלונין הולכין אחר הרוב; בסולם ובקולב ארון בגדים עם מדפי עץ - אחר השלובים; בעדשה - אחר המסמר
רבי שמעון בן אליעזר אומר משום ר' יוסי: בסולם - אחר העומדים
ובקולב - אחר השלבין, ובמשפך - אחר הקערה.
השרתוע והדוקרן והמעדר והמלקוט של כובסין
שניטלה אחת משיניהן ועשה של מתכת - הרי אלו טמאין.
על כולן אמר ר' יהושע: דבר חדש חדשו הסופרים, ואין לי מה אשיב.

(ט)
מסרק של פשתן שנטלו שיניו אחת מבינתים - טהור

ראו משנה יג, ח. לעניין השן של זהב ראו שבת ו, ה, דעת רבי.

ניטלה הימנו שן אחת – טהורה. רבי שמעון מטמא, את השן מפני שהוא כותב בה.
ואם התקינה להיות כותב בה - הכל מודים שהיא טמאה.
האמוס והחיפוי והטס שעל גבי שינים – טהורים
ושל צמר, שנחלק בין לארכו ובין לרחבו - טמא.
שן של זהב מקבלת טומאה, ומזין עליה במקומה, ויוצאין בה בשבת.