ביאור:תוספתא/כלים/בבא בתרא/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת ב"ב דכלים פרק ששי

עריכה

שינוי היעוד של בדים וכלי עור

עריכה
(א)
המשנה בכלי עור מן הפשוט לפשוט - טמא.


ראו משנה כח, ה, שם נאמר שאם שינה לשמו טמא, ואילו כאן מן הקבול לקבול טהור.
לדברי ר' יהודה ראו משנה כח, ו.
שק עור ומפץ שזרקם לאשפה טמאים – ראו משנה כז, יב, דברי ר' שמעון.
טלית של עני – ראו משנה כח, ח.



מן הפשוט לקבול, מן הקבול לפשוט, מן הקבול לקבול - טהור.
ובגד - הכל טמא
אמר ר' יהודה, חבריי היו אומרים: השק והעור והמפץ שטלאן זה על זה - לא ביטלו זה את זה.
השק והעור והמפץ שנקרעו, אם נותנן על הכסא ובשרו נוגע בכסא – טהור, ואם לאו - טמא.
השק והעור והמפץ שזרקן לאשפה – טמאין. כי שיעורם יותר משלושה טפחים
מטלית שטלאה על הקופה - צריכה מחשבה אחר פרישתה.
טלית של עני שבלתה, אם היו רוב שפתותיה קיימות, אע"פ שאין בה שלש על שלש - טמאה.
אין רוב שפתותיה קיימות, אם יש בה שלש על שלש – טמאה, ואם לאו - טהורה.
רשב"ג אומר: אם יש בה שלש על שלש - טמאה, ואם לאו – טהורה אפילו אם רוב שפתותיה קיימות
היו דבלולין יוצאין הימנה, כל שכנגד השפה – חיבור, וכל שאינו כנגד השפה - אינו חיבור.

(ב)
החמת שפחתה הכהן להיות רודה בה ככר תרומה - טהורה.


לעניין העור המשמש כשולחן ראו משנה כב, ב.
לעניין מדידת הכפולים ראו משנה כז, ו.
לדברי ר' יוסי ראו משנה כז, ט: אם הזב ישב על שני סדינים, הסדין התחתון אינו מתבטל והוא טמא מדרס וגם מגע מדרס.
שלש על שלש בתוך הבית – ראו משנה כז, יא.



עור שעשאו לשלחן, להיות אוכל עליו – טמא, ושיעורו - בטפח.
בית יד וחפת של חלון - הרי אלו נמדדין כפולין
זה הכלל: הבא כפול - נמדד כפול. הבא פשוט - נמדד פשוט
מודה ר' יוסי שאם היו שנים שני סדינים זה על גבי זה - שלא בטלו זה את זה.
שלש על שלש בתוך הבית - הרי זו טמאה, שכל הבית מן המוצנע.
מצאה אחר הדלת או כסוחה, מלוכלכת או פונדיון צרור בה, או מחט תחוב בה
או שהיתה פקוקה בסל ובקופה – טהורה, ולעולם אינה טמאה עד שיצניענה לבגד
ר"ש אומר: לדבר שהוא מקבל טומאה – טמאה, ולדבר שאין מקבל טומאה - טהורה.

(ג)

שלש על שלש שהיתה כולה של תיאמות - טמאה
ר' יוסי ברבי יהודה אומר: אם היתה כולה של תיאמות – טמאה; אם יש בה אימרא - טהורה.
פחות משלשה על שלשה, שהתקינו לפוק בו את המרחץ

ולנער בו את הקדרה, ולקנח בו את הרחיים


ראו משנה כח, ב, כדברי ר' יהודה. לדברי ר' מאיר, ר' אליעזר כר' עקיבא.



מן המוכן – טמא; ומן שאינו מוכן – טהור, דברי ר' אליעזר
ר' יהושע אומר: בין שהוא מן המוכן ובין שאינו מן המוכן – טהור, דברי ר"מ
ר' יהודה אומר, ר' אליעזר אומר: בין שהוא מן המוכן ובין שאינו מן המוכן - טמא
ר' יהושע אומר: בין מן המוכן ובין שאינו מן המוכן - טהור
ר"ע אומר: מן המוכן – טמא, ומן שאינו מוכן - טהור.

(ד)

שלש על שלש שעשאה לאספלנית, מלוגמא ורטיה - טהורה.
שלשה על שלשה שעשאו לאספלנית, מלוגמא ורטיה - טמאה
רשב"ג אומר: אספלנית מתלכלכת וקשה לכבס אותה - טהורה, מלוגמא ורטיה קל יחסית לכבס אותה - טמאה
וכן היה רשב"ג אומר: העושה אספלנית מן הסממנין - טהורה

ומן העשבים – טמאה, מפני שהיא מנערת


לדברי ר' יהודה ראו משנה כד, יד, שמטפחות הספרים טמאות טמא מת אבל לא מדרס, וכן לדעת ר' יהודה גם דין המטפחות של נשים קברניות, שהיו נוהגות לקבור את הנפלים. והשוו לעיל ב, ד.
לעניין האלולגין ראו משנה טז, ז.



ובעור - איספלנית טהורה, מלוגמא ורטיה טמאה
ר' יוסי ור"ש אומרים: נראין דברי רבן גמליאל במטפחות ספרים, וכדבריו אנו מורים
ר' יהודה אומר: אף של קברנית כיוצא בהן
ר"א בר' צדוק אומר אלולגין של ספר – טהור, והתיק שלו - טמא
והעמוד שבו חיבור לטומאה ולהזאה.

(ה)
כפה של זקנה שהוא טמא מדרס, ונתנו לספר - ר' מאיר מטהר ור' יוסי מטמא.


ראו משנה כח, ה.
לעניין הכלל "כל הכלים" וכו' ראו גם משנה כה, ט. לדברי ר' יהודה ראו לעיל ג, ד.



כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה, ואין עולין מידי טומאתן אלא בשנוי מעשה
ר' יהודה אומר: שנוי מעשה אינו אלא לקלקול.