ביאור:תוספתא/כלים/בבא בתרא/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת ב"ב דכלים פרק שני עריכה

מעשים שהיו עריכה

(א)
כיפת מושב מעץ חלקה שאין בה גובה טפח – טהור


ראו משנה כב, ט. מדובר על טומאת מדרס.



ושיש בה גובה טפח - ר"מ ור"ש מטמאין, ר' יוסי ור' אלעזר בר' צדוק מטהרין
אמר ר"מ מעשה באחד שכיפת שתי כיפין של תמרה להיות יושב עליה
ובא מעשה לפני חכמים וטמאוה.
א"ר שמעון: מעשה באחד שהביא גרופית של זית שהוא משופה כמגדל לפני ר' עקיבה
ואמר 'על זו הייתי יושב' וטמאוה לו
ראה תלמידיו תוהין, אמר להן: מה לכם תוהין? כעורה מזה טימא רבי יהושע.
א"ר יוסי: מעשה בד' זקנים שהיו יושבין בחנות של רבי אלעזר בן עזריה חדש בצפורי
רבי חוצפית ור' ישבב ורבי חלפתא ורבי יוחנן בן נורי
והביאו לפניהם ראש כלונס אחד שהוא נטול ברהיטני, ואמר 'על זה הייתי יושב' - וטהרתיו לו
א"ר אלעזר ברבי צדוק: ראשי כלונסאות היו בהר הבית

שעליהן אומנין יושבין ושפין את האבנים


לעניין המחשבה וכוחה ראו משנה כה, ט.



ולא חשו להן חכמים משום טומאה
וכן היה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: שני כפיתין היו בבית אבא, אחד טמא ואחד טהור
אמרתי לפני אבא: מפני מה זה טמא וזה טהור?
אמר לי: זה שהוא חקוק טמא, וזה שאין חקוק טהור, ועליו ישב חגי הנביא.
וכולן, אם לא נתכוין לחוקקן - טהורין
מצאן חקוקין וחשב עליהן - מקבלין טומאה מכאן ולהבא.
חשב עליהן חרש שוטה וקטן, או אדם שאינן שלו - טהורין.

(ב)

כף שהכהנים גובלין בה, וכן חפית של קדרה כף עץ גדולה
אם חקוקין ומקבלין כל שהן – טמאין, ואם לאו - טהורין.
מעשה בטבחו של אונקלוס הגר שהביא חפיתו לפני ר"ג, והיו שם שמונים וחמשה זקנים יושבין
נטלה ר"ג ונסתכל בה, ונתנה לחבירו, וחבירו לחבירו
כשראה שלא אמרו בה דבר, נטל רבן גמליאל חוט מסדינו של תלמיד שהוא יושב לפניו
ומתחו עליה למדוד אם היא חקוקה ונמצאת חקוקה כל שהוא, וטמאה לו.
אם לא נתכוין לחוקקן טהורים.
מצאן חקוקין וחשב עליהן - מקבלין טומאה מכאן ולהבא.
חשב עליהן חרש שוטה וקטן, או אדם שאינן שלו - טהורין.

כלים ממולאים עריכה

(ג)
המקציע למשכב - אין פחות משלשה על שלשה. ולמושב – טפח. ולמעמיד - כל שהוא.


ראו משנה כג, א. הברייתא מדגישה שהטומאה היא בתנאי שהכדור וכו' עדיין ראויים לשימוש ולא נקרעו לגמרי.



של עץ - עד שיחוק או עד שיעשה רגלים.
הכדור והאימן והקמיע והתפילין וכסת עגולה שנקרעו, אם מקבלין את מה שבתוכן - טמאין
רבי יהושע בן קרחה אומר משום רבי אליעזר בן עזריה: מטבילן כמות שהן.

שלושה דינים בטומאה עריכה

(ד)
האוכף טמא מושב, והתפוס שלו טמא מרכב


בתחילת הברייתא מדברים על שלושה חפצים קרבים ובהמשכה על שלושה חפצים שרק שמם משותף. המבנה של הברייתא דומה לזה שבפרק כד.
אוכף - ראו משנה כג, א-ב.
מיטות – ראו משנה כד, ח.
עריסה לשכיבה ושל בנות ראו לעיל ב"מ ט, א. עריסה של ציירים וסיידים משמשת כדי להגיע לעבודה בגובה.
סבכות השוו משנה כד, טז, אבל ראו גם משנה כח, ט.
סנדלים ראו משנה יד, ה.
פרגלינים, ר' יוסי ראו משנה כו, ג. לדעת חכמים ראו משנה כד, טו.
כף המאזנים – ראו משנה כד, יז.



ושאר כל תפיות שבצדדין, אם היו רחבות טפח - טמאות
ר"ש אומר שלשה מושב ושלשה מרכב.
זריז האשקלוני ומדוכה המדית והתפוס - אלו שלשה מרכב.
ישיבת הנקה והסוס והאוכף - אלו שלשה מושב.
המטה הכר והכסת של מת, ר"מ אומר: אין מטמאין מדרס, וחכ"א: מטמאין מדרס
מפני שהנשים יושבות עליהן ומבכות את מתיהן
והכל שוין שהן טמאין טומאת מת.
שלשה מטות הן: העשויה לשכיבה - טמאה מדרס
שמוכרים עליה כלים - טמאה טמא מת
ושל מלבני בני לוי - טהורה מכלום.
שלש עריסות הן: העשויה לשכיבה - טמאה מדרס
ושל בנות - טמאה טמא מת
ושל סיידין ושל ציורות - טהורה מכלום.
שלש סבכות הן: של זקנה - טמאה מדרס
ושל ילדה - טמאה טמא מת
נקרעה ואינה מקבלת רוב השער - טהורה מכלום.
שלשה סנדלין הן: של אדם - טמא מדרס
של בהמה של מתכת - טמאה טמא מת
ושל שעם ושל צפירה - טהורה מכלום.
רבי יוסי אומר: כל הפרגלינין טהורים, וחכמים אומרים שלשה פרגלינין הן
של צדי חיה - טמא מדרס
ושל צדי עופות - טמא טמא מת
ושל קייצין - טהור מכלום
ר' אלעזר בר' צדוק אומר: כף של מאזנים טמא טמא מת, וטלאו על שולי המיחם מבפנים
בין נקוב ובין שאינו נקוב - טמא
מבחוץ, נקוב – טמא, ושאין נקוב - טהור.
טלאו על צדו מבפנים, נקוב – טמא, שאינו נקוב - טהור.
מבחוץ, בין נקוב ובין שאינו נקוב - טהור.