פתיחת התפריט הראשי

ביאור:תוספתא/חולין/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תּוֹסֶפְתָּא מַסֶּכֶת חֻלִּין פֶּרֶק חעריכה

בשר בחלבעריכה

(א)
בָּשָׂר בֶּחָלָב, נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ,


פתיחה בתחולה, מתאימה את מבנה הפרק לפרקים שסביבו, בניגוד למשנה.



בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין וּבַמֻּקְדָּשִׁין.

(ב)

הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר, אָסוּר בְּכָל מִין בָּשָׂר, וּמֻתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

הָעוֹף לֹא עוֹלֶה על שולחן האוכל וְלֹא נֶאֱכָל.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: זֶה מקֻלֵּי בֵית שַׁמַּי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל.
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: עוֹלֶה וְאֵין נֶאֱכָל.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל.

(ג)

רַבִּי אֶלְעָזָר בֵּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן. כדעת בית שמאי

אֲפִיקוֹלוֹס אוֹמֵר: אֵין נֶאֱכָל. אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִשְּׁמוֹ: אַף נֶאֱכָל.


דעת "אחרים" כדעת ר' יוסי הגלילי, ראו חולין קטז א.



בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? דעת בית הלל בְּשֻׁלְחָן שֶׁהוּא שֶׁלְּמַאֲכָל,
אֲבָל בְּשֻׁלְחָן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּמַאֲכָל, נוֹתֵן אָדָם חֲתִכָּה של בשר בְּצַד זֶה וּגְבִינָה בְּצַד זֶה.

(ד)
צוֹרֵר אָדָם חֲתִכָּה בְּצַד זֶה וּגְבִינָה בְּצַד זֶה,


רשב"ג מחמיר בשולחן המטבח כמו בשולחן האוכל.



וְנוֹתְנָן בְּקָפוֹף וּבְמָחוֹק, סל שיש עמו סרגל למחוק את הגודש במידות וּמַפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו.
הָוֵי, לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּשֻׁלְחָן שֶׁהוּא שֶׁלְּמַאֲכָל. חזרה על הלכה ב
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף שֻׁלְחָן שֶׁלְּמַאֲכָל.

(ה)

שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְפֻנְדּוֹק, pandokeîon: מסעדה, מלון זֶה בָּא מִן הַצָּפוֹן וְזֶה בָּא מִן הַדָּרוֹם,
זֶה אוֹכֵל בַּחֲתִכָּתוֹ וְזֶה אוֹכֵל בִּגְבִינָתוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין.

הָוֵי, לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁכֻּלּוֹ תְפִיסָה אַחַת.


שתי ההלכות האחרונות – השוו משנה ח, ב. וראו בהלכה ד לשון דומה, המבקשת להקל.




(ו)
טִפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִכָּה,


חכמים מקילים כי הם בוחנים את טעם הקדרה כולה.
וראו במשנה, ח, ג, שממליצים לערבב ולנער את הקדרה כדי לבטל את טעם החלב.



רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ חֲתִכָּה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּאוֹתָהּ הַקְּדֵרָה.
אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִעֵר וְלֹא כִסָּה,
וְדִבְרֵי חֲכָמִים בִּזְמַן שֶׁנִּעֵר וְכִסָּה.

(ז)
חַם לְתוֹךְ חַם, וְצוֹנֵן לְתוֹךְ חַם - אָסוּר.


במשנה אין הבחנה בין תבשיל חם לתבשיל צונן.
נראה שהמדובר בכמות חלב הנותנת טעם בקדרה, ואפילו אז, אם הקדרה אינה חמה – ניתן להדיח את החלב ולאכלה.



חַם לְתוֹךְ צוֹנֵן - מַדִּיחוֹ וְאוֹכְלוֹ.

(ח)

כַּחַל עטין שֶׁלְּמֵינִיקָה - קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֲלָבוֹ.

לֹא קְרָעוֹ - אֵין עוֹבֵר עָלָיו.


ההימנעות מאכילת החלב שבעטין היא מגזירת חכמים. מהתורה מותר.
קריעת הלב היא גם אחרי הבישול, וראו משמעות מטאפורית ביואל ב יג.



הַלֵּב - קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ
אִם בִּשְּׁלוֹ - קוֹרְעוֹ לְאַחַר בִּשּׁוּלוֹ.

(ט)

כַּחַל שֶׁבִּשְּׁלוֹ בַחֲלָבוֹ - מֻתָּר.
קֵבָה שֶׁבִּשְּׁלָהּ בַּחֲלָבָהּ ששתתה הבהמה חלב ונשאר בקיבתה - חַיָּב.

הַמְבַשֵּׁל בָּשָׂר בֶּחָלָב - הֲרֵי זֶה חַיָּב.


הגדרת הכמות והגדרת הבישול של בשר וחלב.



כַּמָּה יְבַשְּׁלֵם וִיהֵא חַיָּב?
כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חָלָב, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ זֶה וָזֶה כַזַּיִת.
כַּשֵּׁם שֶׁחַיָּב עַל בִּשּׁוּלוֹ, כָּךְ חַיָּב עַל אֲכִילָתוֹ.
כַּמָּה יִתְבַּשֵּׁל וִיהֵא חַיָּב? - כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֶאֱכָל מִשּׁוּם בִּשּׁוּל.

(י)
הַמְבַשֵּׁל בְּמֵי חָלָב - פָּטוּר; בַּחֲלֵב זָכָר - פָּטוּר.


כל אלה אינם בישול של בשר וחלב: הדם, העצמות וכו' אינם בשר, וחלב הזכר ומי החלב אינם חלב.



דָּם שֶׁבִּשֵּׁל בֶּחָלָב - פָּטוּר.
הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים וְהַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם שֶׁבִּשְּׁלָן בֶּחָלָב - פָּטוּר.
הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר וְהַטָּמֵא שֶׁבִּשְּׁלָן בֶּחָלָב - חַיָּב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. ולא משום בישול בחלב.

(יא)

בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה - אָסוּר בִּרְפוּאָה וּבַהֲנָאָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בַּהֲנָאָה.


ראו משנה ח, ד. לדברי ר' שמעון (בן אלעזר) ראו גם תוספתא ערלה ו.



בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב חַיָּה טְמֵאָה, בְּשַׂר חַיָּה וְעוֹפוֹת טְהוֹרִין בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה,
רַבִּי עֲקִיבָה פּוֹטֵר עַל בִּשּׁוּלוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר "גְּדִי", "גְּדִי", "גְּדִי", שְׁלֹשָׁה פְעָמִים.

(יב)
קֵבָה שֶׁלַּנָּכְרִי של בהמה של נכרי וְשֶׁלַּנְּבֵלָה, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.


יתכן ש"חזרו" הוא שינוי בתקנה, ויתכן שהוא רק דגש, שמותר להשתמש בקיבות ליצור גבינה אבל לא לאכלן.



חָזְרוּ לוֹמַר: מַעֲמִידִין בְּקֵבַת נָכְרִי וּבְקֵבַת נְבֵלָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין.

(יג)
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה - קֵבָתָהּ אֲסוּרָה,


מדובר על השימוש בחלב, בלי לערבב אותו עם הקיבה שכמובן אסורה לחוד וביחד עם החלב, ראו לעיל הלכה ט.



וּטְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה - קֵבָתָהּ מֻתֶּרֶת,
מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס החלב בְּמֵעֶיהָ.

(יד)

חֹמֶר בַּחֵלֶב מִבַּדָּם וּבַדָּם מִבַּחֵלֶב, שֶׁהַחֵלֶב נוֹהֵג בַּחַי, ליברמן מציע בהיסוס: בחי ובמבושל

וְקָרֵב עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, וּמוֹעֲלִין בּוֹ, וְחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא,

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּם.
חֹמֶר בַּדָּם, שֶׁהַדָּם מַתִּיר, מַכְשִׁיר וּמְכַפֵּר,
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֵלֶב.

טומאת נבלהעריכה

(טו)
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאַלָּל בשר יבש שֶׁכִּנְּסוֹ וְיֵשׁ בּוֹ כַזַּיִת - הֲרֵי זֶה חַיָּב.


ראו משנה ט, א-ב. ראו שם, שר' יהודה מטמא את האלל וכו' טומאת אוכלין רק אם יש בו כזית.



עוֹר פַּרְסוֹת בְּהֵמָה דַּקָּה - הֲרֵי הוּא כִבְשָׂרָהּ. טמא נבלה
וְכֻלָּן הנזכרים במשנה הנ"ל שֶׁעִבְּדָן אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה - טְהוֹרִין מִשּׁוּם עוֹר, טומאת אוכלין וּטְמֵאִין מִשּׁוּם בָּשָׂר, נבילה
חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁמְּטַמְּאַתּוּ לְעוֹלָם.

(טז)

מִכָּאן אָמְרוּ: לֶגְיוֹן עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הַמַּאֲהִיל עָלָיו טָמֵא.
אֵין לָךְ לֶגְיוֹן שֶׁאֵין בּוֹ קַרְקַפְלִין. עור קרקפתו של אדם
וְכֻלָּן שֶׁנִּמְלְחוּ, הֲרֵי אֵלּוּ כַעֲבוּדִין.

(יז)
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַלְּטָאָה - אֵין לָהּ עוֹר.


לעניין טומאת אוכלין, ולעניין איסור צידה וחבורה בשבת.



רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אָמַר: שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים - יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת,
לְפִי כָךְ הַצָּדָן וְהַהוֹרְגָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן, וְהָעוֹשֶׂה בָּהֶן חַבּוּרָה - הֲרֵי זֶה חַיָּב.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין עוֹר אֶלָּא מַה שֶּׁמָּנוּ חֲכָמִים.

(יח)

הַמַּפְשִׁיט בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, וּבַטְּמֵאָה וּבַטְּהוֹרָה, וּבַדַּקָּה וּבַגַּסָּה,

לִשְׁטֹחַ מפשיט עור בשיטת השטיח, לאורך הבהמה. - כְּדֵי אֲחֻזָּה.

וְכַמָּה הוּא כְּדֵי אֲחֻזָּה? - מְלֹא טֶפַח כָּפוּל.
הַמַּפְשִׁיט כַּשִּׁעוּר הַזֶּה, הַנּוֹגֵעַ בַּמֻּפְשָׁט - טָהוֹר; בָּעוֹר שֶׁלַּצַּוָּאר - טָמֵא.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: הַנּוֹגֵעַ בָּעוֹר שֶׁלַּצַּוָּאר - טָהוֹר, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נוֹתְקוֹ.

(יט)
רַבִּי דּוֹסְתַאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֵּׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַמַּפְשִׁיט בַּשְּׁרָצִים - כֻּלּוֹ חִבּוּר אֶחָד הוּא.


טומאת הנבילה עוברת אפילו אם לא נגע בבשר אלא בעור ממולו.



רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַזַּיִת בָּשָׂר, הַנּוֹגֵעַ בָּעוֹר שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר מֵאַחֲרָיו - טָמֵא.

(כ)
בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ מְרֻקֶּמֶת - טְהוֹרָה.


ראו משנה ט, ו. אם הביצה חיה – היא טהורה.



וְכַמָּה הִיא רִקּוּמָהּ? כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁרֶץ מִתּוֹכָהּ.
נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא - טְמֵאָה.
וְכַמָּה יְהֵא הַנֶּקֶב? - מְלֹא הַשַּׂעֲרָה.

(כא)
הָאֵבֶר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִין בַּבְּהֵמָה - מְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין מְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין.