פתיחת התפריט הראשי

ביאור:תוספתא/זבחים/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבחים פרק שמיניעריכה

תערובת בהמותעריכה

(א)
כל הזבחים, שנתערבו הן וולדותיהן ותמורותיהן - ירעו עד שיסתאבו וימכרו


ראו משנה ח, א-ב. הסיפא מחדשת.



ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה, ובדמי יפה שבהן ממין זה, ויפסיד המותר מביתו.
נתערבו ברובע ובנרבע, במוקצה ובנעבד, באתנן ומחיר, ובכלאים, ובטרפה וביוצא דופן
ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ויביא בדמי יפה שבהן מאותו המין, והשאר - חולין
נתערבו בחולין תמימים - יקדישום לשום אותו הזבח.
נתערבו בזבחים, מת אחד מהן - יביא כנגדו ממקום אחר ויתנה עליו.
נתערבו הדמים כספים המיועדים לרכישת קרבנות - הרי זה לוקח שלש בהמות, בין ממקום אחד ובין משלשה מקומות
ומחלל דמי חטאת על חטאת, ודמי עולה על עולה, ודמי שלמים על שלמים, ונותנין לבעלים
ולא יתנם לבעלים עד שיחללם על כולן.

(ב)
עולה שנתערבה באחד מכל הזבחים - ירעו עד שיסתאבו וימכרו


אם עד שהסתאבו ונמכרו הקריב את קרבנו – יקריב קרבן נדבה מאותו הסוג. בחטאת ובאשם אין נדבות. לכן החטאת תמות, ומחיר האשם ילך לנדבה. וראו תמורה ד, ג.



ויביא בדמי יפה שבהן זבח, ובדמי יפה שבהן עולה
כבר קרב זבחו - יביא בדמיו זבח אחר; קרבה עולתו - יביא בדמה עולה אחרת.
חטאת שנתערבה באחת מכל הזבחים - ירעו עד שיסתאבו וימכרו
ויביא בדמי יפה שבהן זבח, ובדמי יפה שבהן חטאת.
כבר קרב זבח - יביא בדמיו זבח אחר; כבר קרבה חטאתו - שניהן ימותו.
אשם שנתערב באחד מכל הזבחים - ירעו עד שיסתאבו וימכרו
ויביא בדמי יפה שבהן זבח, ובדמי יפה שבהן אשם.
כבר קרב זבחו - יביא בדמו זבח אחר; כבר קרב אשמו - שניהן יפלו לנדבה.
מעות חטאת ומעות אשם שנתערבו אלו באלו
לוקח בהן שתי בהמות, בין ממקום אחד ובין משני מקומות
ומחלל דמי חטאת על חטאת ודמי אשם על אשם.
כבר קרבה חטאתו - יוליך לים המלח; כבר קרב אשמו - יפול לנדבה.
תודה שנתערב בתמורתו - שניהן יקרבו, ויניף הלחם עמהן.

(ג)
תודה שנתערבה באחד מכל הזבחים - ירעו עד שיסתאבו וימכרו


תודה ושלמים אפשר לנדב. שלמים הבאים מחמת הפסח – אפשר לקחת שלמים ולנהוג בהם כמו מחמת הפסח.



ויביא בדמי יפה שבהם זבח, ובדמי יפה שבהן תודה.
כבר קרבה זבחו - יביא בדמיו זבח אחר; כבר קרבה תודה - יביא בדמיה תודה אחרת.
שלמים שנתערבו באחד מכל הזבחים - ירעו עד שיסתאבו וימכרו
ויביא בדמי יפה שבהן זבח, ובדמי יפה שבהן שלמים
כבר קרבו שלמים - יביא בדמיו שלמים אחרים.
שלמים שנתערבו בשלמים הבאין מחמת הפסח - ירעו עד שיסתאבו וימכרו
ויביאו בדמי יפה שבהן שלמים, ויאכלו ליום ולילה עד חצות
ובדמי יפה שבהן שלמים אחרים, ויאכלו לשני ימים ולילה אחת
בן עזאי אומר: שלמים הבאין מחמת הפסח
הרי הן כפסח לכל דבר, אלא שהן נאכלין ליום ולילה.

(ד)
בכור שנתערב בפסח - שניהן ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו כבכור


ראו משנה ח, ב-ג, וכן פסחים ט, ח, שהבכור נאכל ע"י כהנים ולכן אומר שם ר' שמעון ששתי הבהמות יאכלו ע"י כהנים כפסח, ואין צורך שיסתאבו.
ר' שמעון מחמיר, ואוכל את שני הקרבנות כחמור שבהם, למרות שהוא שוחט אחד מהם כבכור.
חכמים מתנגדים לו, כי הם מנסים להימנע מעודף בשר שעלול לגרום לנותר, שהרי את אכילת הפסח צריך לסיים באותו הלילה.



ר"ש אומר: זה ישחט לשום מה שהוא, וזה ישחט לשום מה שהוא
שניהם יאכלו כפסח, וכמנוייו של פסח.
מעשר שנתערב בפסח - שניהם ירעו עד שיסתאבו, וימכרו כמעשר
ר"ש אומר: זה ישחט לשום מה שהוא, וזה ישחט לשום מה שהוא
ושניהם יאכלו כפסח, וכמנוייו של פסח.
הבכור והמעשר - ר"ש אומר: זה לשום מה שהוא, וזה ישחט לשום מה שהוא
ושניהם יאכלו כאחד, מפני שמתן דמם שוה
ולא הודו חכמים לר"ש, שמביא קדשים לבית הפסול.

נתערב הבשר השחוטעריכה

בד"א? בזמן שנתערבו חיין; אבל בזמן שנתערבו שחוטין - יאכלו כחמור שבהן


ראו דעת חכמים במשנה ח, ג-ה.



נתערבו בפסולי המוקדשין, או בחולין שנשחטו בעזרה - תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה.

(ה)
תודה שנתערבה באיל נזיר - שניהם יקרבו ויניף הלחם עמהן.


התודה חמורה יותר (ראו הלכה ד), כי היא מחייבת גם לחם.
המשך הברייתא קשור למשנה ח, ד-ה.



אמר רבי יהודה: מודים חכמים לרבי אליעזר, באברי הזבחים שנתערבו באברי עולה, שיקרבו.
מודה רבי אליעזר לחכמים, שנתערבו ברובע ובנרבע, במוקצה ובנעבד
באתנן ובמחיר, ובכלאים ובטרפה ויוצא דופן - שתעובר צורתן ויצאו לבית השרפה
על מה נחלקו? על שנתערבו אברי בעל מום בתמימים
שרבי אליעזר אומר יקרבו, ורואה אני אברי בעל מום בתמימים כאילו הן עצים
וחכמים אומרים: תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה.

תערובות דםעריכה

(ו)
דם שנתערב במים - רואין אותו כאילו הן יין; נתערב ביין - רואין אותו כאלו הם מים


ראו משנה ח, ו-ז. רבן גמליאל אינו מבטל דם שהתערב בדם הזבחים, ומכשיר את התערובת להזאה.
לעניין דם הנפש ראו גם ספרא אח"מ פרשה ז.



נתערב בדם הבהמה או בדם החיה - רואין אותו כאילו הן יין במים
אם בטלו מראיו פסול, ואם לאו כשר.
ר"י אומר משום ר"ג: אין דם מבטל דם.
אין לך שמכפר אלא דם הנפש בלבד, שנאמר (ויקרא יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר
אי זה הוא דם הנפש? כל זמן שמקלח, ודם התמצית - כל שאינו מקלח
חתך את הראש בבת אחת, קיבל מן הראש – פסול; מן הגוף - כשר
נתערב בדם פסולין - ישפך לאמה
ובדם התמצית - אומר לו שלא יתן, ואם נתן רואין אותו כאילו הוא במים
אם בטלו מראיו פסול, ואם לאו כשר
רבי אליעזר מכשיר בדם התמצית.

(ז)

נתערב ברובע ובנרבע, במוקצה ובנעבד, באתנן במחיר, ובכלאים ובטרפה ויוצא דופן

בין כוס בכוס, ובין בבלול שנתערבו - ישפך לאמה


ראו משנה ח, ח, כר' יהודה כאן, וראו הלכה ה לעיל.



כוס אחד במאה כוסות, רבי אליעזר אומר: אם קרב כוס אחד - יקרבו כל הכוסות
וחכמים אומרים: אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן - ישפך לאמה
א"ר יהודה: לא נחלק רבי אליעזר על דם עולה שנתערב בדם זבחים, שיקרבו
על שנתערב ברובע ובנרבע במוקצה ובנעבד באתנן ובמחיר
בין כוס בכוסות, ובין בבלול, או שנתערב דם בעל מום בבלול
אפילו כוס א' במאה כוסות - ישפך לאמה
על מה נחלקו? על שנתערב דם בעל מום בתמים
שר' אליעזר אומר: יקרבו, ורואה אני את דם בעל מום בתמים כאילו הן מים; וחכ"א: ישפך לאמה.

(ח)
הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה - ר"א אומר: ינתנו למעלה; וחכ"א: ישפכו לאמה


ראו משנה ח, ט. שם קובעים שאם לא נמלך ונתן כשר, וכאן מבחינים בין נתן למעלה לנתן למטה.



נתן למטה ולא נמלך, ר' אליעזר אומר: יתן למעלה; וחכ"א: ישפך לאמה, והתחתונים עלו לו
נתן למעלה ולא נמלך - אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה, אלו ואלו לא עלו לו. לדעת חכמים.

(ט)

חטאת יחיד שנתערבה זו בזו, חטאת ציבור שנתערבה זו בזו, חטאת יחיד וציבור שנתערבו זו בזו

וכן בתודות, וכן בעולות, וכן בשלמים - נותן ארבע מתנות מכל אחת ואחת


זו דוגמא טובה ל"נתערבו מתן ארבע במתן ארבע", ראו משנה ח, י. כאן נוספת ההבחנה בין נתערבו חיים לנתערבו שחוטים.



ואם נתן ארבע מתנות מכולן מהתערובת - יצא
במה דברים אמורים? בזמן שנתערבו חיין
אבל בזמן שנתערבו שחוטין - נותן ארבע מתנות מכולן, ואם נתן מתנה אחת מכולן - יצא
רבי אומר: רואין את המתנה, שאם תחלק ויש בה מתנה לכל אחת ואחת.

(י)
הניתנין במתנה אחת שנתערבה בניתנין במתנה אחת - ינתנו במתנה אחת.


ראו משנה ח, י, ובהערות שם.



מתן ארבע במתן ארבע - ינתנו במתן ארבע.
מתן ארבע במתנה אחת, רבי אליעזר אומר: ינתנו מתן ארבע; ר' יהושע אומר: ינתנו מתנה אחת
אמר רבי אליעזר: הרי הוא עובר על בל תגרע! אמר רבי יהושע: הרי הוא עובר על בל תוסיף!
אמר רבי אליעזר: לא נאמר בל תוסיף, אלא כשהוא בעצמו, ומוסיף אתה עליו כשהוא עם אחרים
אמר רבי יהושע: לא נאמר בל תגרע, אלא כשהוא בעצמו, וגורע אתה הימנו כשהוא עם אחרים
אמר לו רבי אליעזר: עדיין דבר שקול. מי מכריע?
אמר לו רבי יהושע: אני אכריע! כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על לא תעשה - והרי הוא בידי
כשאני מניחה כמות שהיא נמצאתי עובר לא תעשה - ואינה בידי.

(יא)
הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ - ישפך לאמה


ראו משנה ח, יא, כדעת חכמים.



נתן בחוץ ולא נמלך - יחזור ויתן בפנים, והחיצונים עלו לו
בחוץ ובפנים ולא נמלך - אלו ואלו עלו לו
בפנים ובחוץ ולא נמלך - אלו ואלו עלו לו
חוץ משנתערבו בחטאת, מפני שחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה
ר' אליעזר אומר אף האשם, שנאמר כחטאת כאשם.

דם שיצא מקצתו או נכנס מקצתועריכה

(יב)

חטאת שקבל דמה בשני כוסות, נטמא אחד מהן או שנשפך, או שיצא חוץ לקלעים

או שנתנו למטה - הרי חברו כשר


ראו משנה ח, יב. וראו ספרא צו פרק ח, שם לומדים חכמים מהפסוק (ויקרא ו כג) "וכל חטאת אשר יובא מדמה...", והפסוק המצוטט כאן מובא כראיה לר' יוסי הגלילי, המכשיר את הדם שנשאר בחוץ.
בסוף הברייתא לומדים חכמים שבשר שמקצתו יצא מהקלעים פסול כולו, כדרשה על הפסוק משמות, וראו מכילתא דרשב"י לשמות כב ל: מנין לבשר קדשים שיצא חוץ לקלעים, ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלם, ובשר פסח שיצא חוץ לחבורה, שהן בלא תעשה? ת"ל ובשר בשדה.



ק"ו לפנימים, שאם נכנס אחד מהן לפנים - לא יהא חברו פסול
והדין נותן: ומה אם במקום שמחשבה פוסלת, בחוץ, לא פסל הדם שבחוץ את הדם שבפנים.
מקום שאין מחשבה פוסלת, בפנים, אינו דין שלא יפסול הדם שבפנים את הדם בחוץ?!
ת"ל (ויקרא ט יח) "הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה"
נכנס לפנים – כשר; יצא לחוץ - פסול.
בשר הקדש שיצא לחוץ – פסול כולו; והדין נותן שיהא כשר:
שלא פסל דם שבחוץ את הדם שבפנים - אינו דין שלא יפסול בשר שבחוץ את הבשר שבפנים?!
ת"ל (שמות כב ל) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וגו'.

(יג)
נכנס לפנים - חברו פסול. יצא לחוץ - חברו כשר


אם חלק מהדם נכנס להיכל – הבשר פסול (לדעת חכמים בהלכה יב). אם חלק ממנו יצא מהקלעים – הבשר כשר.
אם קבלו את הדם כראוי – הבשר כשר. אם לא – הבשר פסול. וראו לעיל א, ה. לעניין פרכסה ראו לעיל ו, ב.
אם הבהמה או העוף נכנסו לרגע פנימה לפני שנשחטו, והחזיר אותם – כשרים.



קבל הכהן, קבל הכשר, קיבל בימינו, קיבל בכלי קודש - חברו כשר, שזה ראוי ליקרב בפנים
קבל הזר, קבל הפסול, קבל בשמאלו, קבל בכלי חול - חברו פסול, שאין זה ראוי ליקרב בפנים
פירכסה ליקרב בפנים והחזירה – כשרה. חטאת העוף שפירכסה לפנים והחזירה - כשרה.

(יד)
חטאת שקבל דמה בארבעה כוסות, אם נתן מכולן על ארבע קרנות - כולן נשפכין ליסוד


ראב"ש שופך ליסוד את כל דם הנפש, גם אם רק מאחת הכוסות נתנו דם על קרנות המזבח. ת"ק מחייב לשפוך ליסוד רק את הכוס שנתנו על הקרנות.
המחלוקת משמעותית לעניין הכיבוס – ראו משנה יא, ג: רק דם הראוי להזיה חייב כיבוס, כלומר רק דם שנשפך ליסוד.



ואם לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע - הוא נשפך ליסוד, והן נשפכין לאמה
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע - כולן נשפכין ליסוד
זה הוא כללו של דבר: כל הנשפך ליסוד - דמו טעון כיבוס
ומחשבה פוסלת בו משום פגול והמעלה אותו בחוץ חייב.
כל הנשפך לאמה - אין דמו טעון כיבוס
ואין מחשבה פוסלת בו משום פגול והמעלה אותו בחוץ פטור.