ביאור:תוספתא/זבחים/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת זבחים פרק רביעי

קרבן בלי בשר

(א)
רבי אליעזר אומר: אם אין דם - אין בשר; אף על פי שאין בשר - יש דם

ראו ספרי דברים עח. ר' אליעזר לומד מהביטוי שעל הכהן לזרוק גם את הבשר על המזבח, אבל עליו לעמוד במקום ולא לזרוק את הבשר ממרחק; וראו ספרא נדבה פרשה ד.

רבי יהושע אומר: אם אין דם - אין בשר; אם אין בשר - אין דם.
כיצד? נטמא הדם, או שנשפך, או שיצא חוץ לקלעים - הבשר תעובר צורתו, ויצא לבית השרפה
ניטל בשר, או שנפסל, או שיצא חוץ לקלעים - הבשר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה
נטמא בשר, או שנפסל, או שיצא חוץ לקלעים
ר"א אומר: יזרוק את הדם; ר' יהושע אומר: לא יזרוק
אם זרק את הדם, בין בשוגג בין במזיד, מודה ר' יהושע שהורצה.
רבי יהושע אומר: הרי הוא אומר (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם
אם אין דם אין בשר, אם אין בשר אין דם
אמר לו רבי אליעזר: הרי הוא אומר (שם) ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך אע"פ שאין הבשר!
מה אני מקיים "הבשר והדם"? מקיש בשר לדם: מה הדם בזריקה אף הבשר.
יכול יהא זורק ודובק? ת"ל (ויקרא א יב) וערך הכהן אותם. זורק ועורך, לא זורק ודובק.

(ב)

רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר וכזית חלב - זורק את הדם עליו.

כחצי זית בשר כחצי זית חלב - אין זורק את הדם עליו

ראו פסחים ז, ה, לעניין ההבדל בין פסח לשאר המוקדשים. עולה יוצאת מן הכלל מהצד השני, וניתן לזרוק את הדם אפילו אם נשארה רק תערובת של בשר וחלב.
המנחה הוא כינוי למאפה המתלווה לקרבן. הוא לבדו אינו מספיק.

ובעולה, אם נשתייר ממנו כחצי זית בשר כחצי זית חלב - זורק את הדם עליו
מפני שכולה ראויה להקטרה
ובמנחה, אם לא נשתייר מן הזבח כזית בשר וכזית חלב, אפילו כל המנחה כולה קיימת
אין זורק את הדם עליה
ובפסח, אם יש כזית לכל אחד ואחד - יזרוק ואם לאו - לא יזרוק.
רבי יהושע אומר: כל הזבחים שבתורה, ניטל הבשר והחלבים קיימים - זורק את הדם על החלבים
ניטל החלב והבשר קיים - זורק את הדם על הבשר
אבל בפסח אינו כן. אע"פ שניטל בשר וחלב קיים - אין זורק את הדם על החלב
שלא בא מתחלתו אלא לאכילה
נטמאו חלבים והבשר קיים - אם יש כזית לכל אחד ואחד יזרוק, ואם לאו לא יזרוק.

בשר או דם שיצא מחוץ לקלעים

שחט בשתיקה, ויצא חוץ לקלעים, וזרקו בשתיקה - הרי זה כמות שהיה

ראו מעילה פרק א.
לעניין הציץ ראו משנה ח, יב. ר' עקיבא טוען שהציץ מרצה גם על הבשר היוצא מן הקלעים (אבל לא על הדם היוצא), ולכן אם ניתן לאכלו - עדיין מועלים בו.
בשתי הסוגיות, של זריקת הדם כשנטמא הבשר ושל המעילה בבשר, יש השפעה של האכילה על קדושת הבשר.

מועלין בבשר קדשי קדשים, ואין מועלין באימורי קדשים קלים
ואין חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא
נטמא הדם וזרקו בשתיקה - אין מועלין בבשר קדשי קדשים, אבל מועלין באימורי קדשים קלים
וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא
שהציץ מרצה על הטמא, ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא.
שחט בשתיקה, ויצא הבשר חוץ לקלעים, וזרק את הדם בשתיקה
רבי אליעזר אומר: הרי זה כמות שהיה
מועלין בבשר קדשי קדשים, ואין מועלין באימורי קדשים קלים, ואין חייבין עליהן משום נותר וטמא
ר' עקיבה אומר: הרצה הציץ על היוצא
אין מועלין בבשר קדשי קדשים, אבל מועלין באימורי קדשים קלים
וחייבים עליהן משום נותר ומשום טמא.
נטמא בשר וזרק את הדם בשתיקה - הכל מודים שאין מועלין בבשר קדשי קדשים
אבל מועלין באימורי קדשים קלים וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא
שהציץ מרצה על הטמאים ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא.

(ג)
שחט בשתיקה, ויצא הדם חוץ לקלעים, וזרקו חוץ לזמנו

המשך המחלוקת בין ר' אליעזר לר' עקיבא, כאשר זרק את הדם חוץ לזמנו.

או ששחט חוץ לזמנו, ויצא הדם חוץ לקלעים, וזרקו חוץ לזמנו
הרי הוא כמות שהיה: מועלין בבשר קדשי קדשים ואין מועלין באימורי קדשים קלים
ואין חייבין עליו משום פגול.
נטמא הדם, וזרקו חוץ לזמנו - עדיין מועלין בבשר קדשי קדשים
ואין מועלין באימורי קדשים קלים, אבל חייבין עליו משום פיגול
שהציץ מרצה על הטמא, ואין מרצה לא על הלן ולא על היוצא.
שחט בשתיקה, ויצא בשר חוץ לקלעים, וזרק את הדם חוץ לזמנו
או ששחט חוץ לזמנו, ויצא בשר חוץ לקלעים, וזרק את הדם בשתיקה
או ששחט חוץ לזמנו
רבי אליעזר אומר: הרי זה כמות שהיה. מועלין בבשר קדשי קדשים
ואין מועלין בבשר קדשים קלים, ואין חייבין עליהם משום פגול
ר"ע אומר הרצה הציץ על היוצא
עדיין מועלין בבשר קדשים קלים, ואין חייבין עליהם משום פגול.
נטמא הבשר, וזרק את הדם חוץ לזמנו - הכל מודים שעדיין מועלין בבשר קדשי קדשים
ואין מועלין באימורי קדשים קלים, אבל חייבין עליהן משום פגול
שהציץ מרצה על הטמאים, ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא.

(ד)

הזאות החטאת ומשמעותן לעניין הפיגול

ר' אליעזר בן יעקב אומר דבר אחד מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה

ראו משנה ד, א, ותוספתא עדיות ב, ו.
הפסח והחטאת הם קרבנות מיוחדים בכמה מובנים, ולכן הפרק עוסק בשניהם.
בסוף הברייתא חולקים ר' מאיר וחכמים האם יתכן פיגול בהזאות על מזבח הזהב. המחלוקת היא תיאורטית לגמרי, כי קשה להאמין שהכהן פיגל בהזאות כאלו.

ב"ש אומרים: שתי מתנות שתי הזאות דם מכשירות ומפגלות בחטאת, ומתנה אחת בכל הזבחים
ב"ה אומרים: אחד חטאת ואחד כל הזבחים, מתנה אחת מכשרת ומפגלת
כיצד? נתן אחת בשחיטתה ונשפך הדם - בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.
שתים בשתיקה, ונשפך הדם - הכל מודים שהוא כשר.
אחת חוץ לזמנו, ונשפך הדם - ב"ש אומרים פסול ואין בו כרת
בית הלל אומרים פגול, וחייבין עליו כרת.
שתים חוץ לזמנו, ונשפך הדם - הכל מודים שפגול.
אחת חוץ לזמנו ואחת חוץ למקומו - בית שמאי אומרים: פסול ואין בו כרת
ב"ה אומרים: פגול וחייבין עליו כרת.
במה דברים אמורים? בחטאת
אבל בשאר כל הזבחים - נתן אחת בשתיקה, ונשפך הדם - הכל מודים שהוא כשר
אחת חוץ לזמנו ונשפך הדם - הכל מודים שהוא פגול
אחת חוץ לזמנו ואחת חוץ למקומו, ונשפך הדם - פסול ואין בו כרת
במה דברים אמורים? בזריקה. אבל בשחיטה בקבול ובהילוך,
בין שחישב על הראשונה בין שחישב על האחרונה, אפילו על שירי הדם
חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת; חוץ לזמנו - פגול וחייבין עליו כרת
בד"א? בדמים הניתנין בחוץ, על מזבח החיצון
אבל דמים הניתנין בפנים, על מזבח הפנימי
כגון ארבעים ושמונה של יום הכפורים, ואחת עשרה של פר העדה, ואחת עשרה של פר כהן משיח
בין בשחיטה בין בקבול בין בהלוך
בין שהוא חשב על הראשונה בין שחשב על האחרונה
אפילו על אחת מהן חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת; חוץ לזמנו – פגול, וחייבין עליו כרת
דברי רבי מאיר. וחכ"א: אין פגול בפנים.