ביאור:תוספתא/אהלות/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת אהלות פרק שמיני

טומאת האהל הנטוי

(א)
כזית מן המת על הרדד או על גביו על אהל המרודד לארץ - טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת

ראו משנה ז, ב.

טומאה בתוכו - הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה, מאחריו טמא טומאת ערב
טומאה מאחריו - הנוגע בו מאחריו טמא טומאת שבעה, ומתוכו טמא טומאת ערב
והנכנס לתוכו טהור.
כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחריו - הנוגע בו בין מתוכו ובין מאחריו טמא טומאת ערב
והאהל עצמו טמא טומאת שבעה. אמר ר' נתן: אם מציל הוא ע"י אחרים - ק"ו עצמו!

(ב)
אהל שהיה נטוי על גבי ארבעה שפודין של מתכת

לדברי ר' שמעון ראו משנה ז, ב. לדברי ר' יעקב ראו משנה ו, א. ר' יוסי טוען שאין צריך אהל ממש, אלא כיסוי כלשהו שאינו מקבל טומאה – מציל ממנה, כמו המחצלת בהלכה ג.

.

ר' יעקב אומר: אינו מציל, מפני שדבר טמא מעמידו; ור' יוסי אומר: מציל.
נטוי על גבי קנים דוקרנין - ר' יוסי אומר: מציל
ור"ש אומר: אינו מציל, עד שיהא נטוי כנטיית האהל.

(ג)
סדין שתפרו ונתנו על גבי עריסה, אם אין בינו לארץ פותח טפח - ה"ז מציל

הסדין המחובר לעריסה מקבל טומאה ולכן אינו מציל גם לשיטת ר' יוסי; אבל אם הוא עומד בעצמו – מציל, ראו משנה ו, ב, וכן משנה ח, א.
מדובר במחצלת שאינה מקבלת טומאה, ראו כלים כ, ז. היא גם אינה מטמאת טומאת אהלים, ראו שבת ב, ג, ולכן כאן גם ר' יעקב מודה שהיא מצילה.

בד"א? בזמן שאם תנטל עריסה - וסדין עומד
אבל אם תנטל עריסה - וסדין נופל
אע"פ שתפרו, ואע"פ שאינו מסולק מן הארץ אלא כל שהוא
ה"ז אינו מציל
ואם היתה מחצלת אהל, אע"פ שלא תפרה, ולא חשב עליה
אם אין בינה לארץ פותח טפח - הרי זו מצלת.
ואם יש בינה לארץ פותח טפח - אינה מצלת.

טומאה בבית ופתחיו

(ד)
המת בבית, ולו פתחים הרבה, כולן נעולין - כולן טמאין

ראו משנה ז, ג.
לעניין החלונות – מדובר שאין בהם פותח טפח, ראו משנה יג, א.

נפתח אחד מהן - אע"פ שלא חישב עליו - טיהר את כולן
היו בו חלונות הרבה, וכולן מגופות - כולן טהורות
נפתחו - כולן טמאות, ולא הצילו על פתחים.
פתח קטן בתוך פשפש ליד פתח גדול, המאהיל על גבי שניהן - טמא
חישב להוציאו בקטן - טיהר הקטן את הגדול
היו שניהן מתאימין שער הכולל שתי דלתות - המאהיל על גבי שניהם טמא
חישב להוציאו באחד מהן - הרי חבירו טהור.
היה לו פתח אחד לצפון ופתח אחד לדרום, וחישב להוציאו בצפונו
אח"כ באו אחיו או קרוביו ואמרו: אין מוציאין אותו אלא בדרומו
טיהר דרומי את הצפוני, ובלבד שלא יערים
ואם הערים - הרי אלו טמאין.

(ה)
בתים הפתוחין לאכסדרה, והמת באחד מהן

בית שער הוא האכסדרה המשותפת לכל הבתים. החצר היא של בית המת, ואם אפשר לצאת לרה"ר בלי לעבור באכסדרה – היא והבתים הפתוחים אליה טהורים.
לעניין הפותח בתחילה וכו' ראו משנה ז, ג.

אם היה דרכו של מת לצאת בחצר – בית שער אכסדרה והבתים טהורין
אם לאו - בית שער טמא והבתים טהורים
החדר שלפנים מן הבית מוגף, ונכנסה טומאה לפנימי דרך החלון החיצון - טהור
מפני שטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה.
ר' יהודה אומר: הפותח בתחלה, ב"ש אומרים: כשיפתח ארבעה טפחים, וב"ה אומרים: כשיתחיל
הפותח סתום, ב"ש אומרים: כשיתחיל, וב"ה אומרים: כשיחשוב.

טומאת הנפל

(ו)
אין לנפלין פתיחת הקבר עד שעגלו ראש, כפיקה של שתי, דברי ר"מ

ראו משנה ז, ד.
ר' יוסי הוא החולק עם ר' מאיר באהלות ז, ה. לדעתו טימא העובר המת את אחיו ברחם, ור' מאיר חולק עליו.

ר' יהודה אומר: כפיקה של ערב. ר"א בר' צדוק אומר: משיעשו קפופיס.
אמר ר' יוסי: אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד
אני אומר להן שדרך הטומאה, דרכה לצאת ואין דרכה ליכנס
והם אמרו לי אין לו לולד טומאה - עד שיצא לאויר העולם.