ביאור:שמיטה בהר סיני - שמיטה ויובל כמצוות מרכזיות בברית סיני

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר" (ויקרא כה א)

מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה (ופרטותיה) ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני . (רש"י).

כל חומש ויקרא נאמר באוהל מועד, ורק פרשות בהר-בחוקותי המדברות על שמיטה ויובל נאמרו בהר סיני. גם הקללות שבפרשת בחוקותי נאמרו בהר סיני כפי שמשמע מפסוק כו, מו ומהפסוק האחרון בחומש.

עיון בפרשה מלמד על קשר הדוק לעשרת הדברות. בפרשת שמיטה המילה המנחה היא "שבת", ואנו למדים מכאן שהשמיטה היא פיתוח של "זכור את יום השבת" (שמות כ): אחת לשבע שנים האדמה שובתת, ואחת לשבע שבתות שנים באה השבת הגדולה - שנת היובל. בכל שבת ישנה מצווה על מנוחת עבד ואמה. יסוד מצוות השבת הוא חירות האדם, בשבת אין אדם שולט על אדם אחר וכולם שוים לפני אל חי. אך רעיון חירות האדם בא לידי ביטוי באופן השלם ביותר רק בשנת היובל בה כל אדם חוזר לשדהו, וכל אדמה חוזרת לבעליה, ולכל אדם יש אפשרות להתחיל מבראשית.

הנימוק להשבת קרקעות הוא: אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים. (ויקרא כה לח)

והנימוק לגאולת העבדים הוא: כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כה נה)

וביחד הם מזכירים את: אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. (שמות כ ב)

היציאה ממצרים, מבית עבדים, לא באה לתאר כמה גדולים מעשי ה', אלא לומר לך שה' הוציאנו מבית עבדים, ועל כן אל לנו להקים כאן בית עבדים חדש. עלינו לתת להם מנוחה, בשבת. אפשרות להשתחרר בשמיטה, ושחרור מוחלט לכולם ביובל.

אמור מעתה, אכן דווקא פרשה זו נאמרה בהר סיני, כי דוקא היא היישום לברית סיני. ולכן הפרתה גורמת לגירוש מארץ שה' הביא אותנו אליה:

וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם וְהֵם יִרְצוּ אֶת עֲו‍ֹנָם, יַעַן וּבְיַעַן, בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם.

וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם.

וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֹׁנִים, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם...

תגובת הלל הלפריןעריכה

לא הבנתי לפי המאמר למה נבחרה מצוות שמיטה, כיישום לברית סיני, ולא מצוות שבת ?

נראה לי שמצוות שמיטה נבחרה מסיבה נוספת : הר סיני נמצא בנפת סדום, ומשה מדגיש את המצווה החשובה ביותר כתרופה להתנהגות אנשי סדום, כברית סיני שהחלק החשוב בה הוא תיקון אנשי האזור. כנראה לעבדים מצוות שבת יותר חשובה ממצוות שמיטה, כי המצווה יותר תדירה. וכנראה אנשי סדום החזיקו עבדים ודאגו להם, אבל לסתם אנשים עניים הם לא דאגו. כמו שכתוב ( יחזקאל טז מט): " ויד עני ואביון לא החזיקה".

מקורותעריכה

  • אביה הכהן, הצופה, תשס"ח