הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שופר כמשל עריכה

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: שופר

מצביאים רבים השתמשו בשופרות בשעת מלחמה - בעיקר בתחילת מרד:

יהושע - בתחילת המרד בכנענים ביריחו, (יהושע ו ד): "וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת"( פירוט ; ראו עוד: השימוש בשופרות במלחמת יריחו / מלכה שוורץ ).
אהוד בן גרא - בתחילת המרד במואב, (שופטים ג כז): "וַיְהִי בְּבוֹאוֹ וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָהָר וְהוּא לִפְנֵיהֶם"
גדעון - בתחילת מרד במדין, (שופטים ז כ): "וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמאוֹלָם בַּלַּפִּדִים וּבְיַד יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לה' וּלְגִדְעוֹן".
שאול - בתחילת המרד בפלשתים, (שמואל א יג ג): "וַיַּךְ יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאוּל תָּקַע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ לֵאמֹר יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים".
אבשלום - בתחילת המרד בדוד, (שמואל ב טו י): "וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן"
שבע - בתחילת המרד בדוד, (שמואל ב כ א): "וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל".
יהוא - בתחילת המרד בבית אחאב, (מלכים ב ט יג): "וַיְמַהֲרוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו אֶל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ מָלַךְ יֵהוּא"

השופרות בפסוקים אלה ממלאים כמה תפקידים: פסיכולוגי (להפחיד את האויב), טקטי (לתאם בין המורדים), רוחני (לקשר את המלחמה לה'), וגם סמלי - השופר מסמל שיחרור ו"דרור", כמו השופר של היובל.

יואב בן צרויה השתמש בשופר כמה פעמים כאות לסיום מלחמה:

בסוף המלחמה באנשי שאול, (שמואל ב ב כח): "וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשּׁוֹפָר וַיַּעַמְדוּ כָּל הָעָם וְלֹא יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לְהִלָּחֵם"
בסוף המלחמה באבשלום, (שמואל ב יח טז): "וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל כִּי חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת הָעָם"
ובסוף המלחמה בשבע, (שמואל ב כ כב): "וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל כָּל הָעָם בְּחָכְמָתָהּ וַיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וַיַּשְׁלִכוּ אֶל יוֹאָב וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר וַיָּפֻצוּ מֵעַל הָעִיר אִישׁ לְאֹהָלָיו וְיוֹאָב שָׁב יְרוּשָׁלִַם אֶל הַמֶּלֶךְ"

גם כאן ייתכן שהשופר מסמל שיחרור - שיחרור ממלחמת האחים.

בדברי הנביאים, במיוחד בנבואות ירמיהו, השופר מקבל משמעות שלילית נוראה - הוא מסמל את המלחמה שבה יכבשו האויבים ויחריבו את הארץ:

(ירמיהו ד ה): "הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל ערי המבצר"
(ירמיהו ד יט): "מעי מעי אחולה קירות לבי המה לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה"
(ירמיהו ד כא): "עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר"
(ירמיהו ו א): "העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול"
(ירמיהו ו יז): "והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב"( פירוט )
(ירמיהו מב יד): "לאמר לא כי ארץ מצרים נבוא אשר לא נראה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא נרעב ושם נשב"
(ירמיהו נא כז): "שאו נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר"
כך גם בספר יחזקאל, תפקיד השופר הוא להזהיר מפני מלחמה, והוא מסמל את תפקידו של הנביא להזהיר את העם, (יחזקאל לג ג): "וראה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר והזהיר את העם"
(ישעיהו נח א): "קרא בגרון אל תחשך, כשופר הרם קולך, והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם"( פירוט )
(הושע ה ח): "תקעו שופר בגבעה, חצצרה ברמה, הריעו בית און, אחריך בנימין"
(הושע ח א): "אל חכך שפר כנשר על בית ה', יען עברו בריתי ועל תורתי פשעו"
(יואל ב א): "תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי, ירגזו כל ישבי הארץ כי בא יום ה' כי קרוב"
(יואל ב טו): "תקעו שופר בציון, קדשו צום קראו עצרה"
(עמוס ב ב): "ושלחתי אש במואב ואכלה ארמנות הקריות, ומת בשאון מואב בתרועה בקול שופר"
(עמוס ג ו): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו? אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה?"
(צפניה א טז): "יום שופר ותרועה על הערים הבצרות ועל הפנות הגבהות"

השופר מסמל מלחמה גם בספר איוב:

(איוב לט כד): "ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר"
(איוב לט כה): "בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה"

בספר נחמיה, השופר נועד לאזהרה מפני אויבים:

(נחמיה ד יב): "והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי"
(נחמיה ד יד): "במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו"

בחלק מהנבואות, השופר מסמל את התגלות ה' באחרית הימים:

(ישעיהו יח ג): "כל ישבי תבל ושכני ארץ כנשא נס הרים תראו וכתקע שופר תשמעו"
(ישעיהו כז יג): "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלם"( פירוט )
(זכריה ט יד): "וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו, ואדני ה' בשופר יתקע והלך בסערות תימן"

בספר תהלים, השופר מסמל את התגלות ה':

(תהלים מז ו): "עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר"
(תהלים פא ד): "תקעו בחדש שופר, בכסה ליום חגנו"
(תהלים צח ו): "בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'"
(תהלים קנ ג): "הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור"
בימי דוד, תקעו בשופרות כשהעלו את ארון ה' לעיר דוד, (שמואל ב ו טו): "ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון ה' בתרועה ובקול שופר".
בימי אסא, תקעו בשופר כאות לכריתת ברית שבועה עם ה', (דברי הימים ב טו יד): "וישבעו לה' בקול גדול ובתרועה ובחצצרות ובשופרות". ייתכן שהם עשו תענית ציבור ותקעו בשופרות, כמו הדין הנזכר במשנה.
וכמובן גם במעמד הר סיני, (שמות כ יד): "וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק"( פירוט ).

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שופר כמשל

מקורות עריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-01-04.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/jofr