ביאור:נדרים ד א - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
גמרא
עריכה- רב אחא בר יעקב אמר: כגון דנדר והוא בבית הקברות.
- הניחא למאן דאמר: לא חיילא עליה נזירות מאלתר; אלא למאן דאמר: מאלתר חיילא עליה, מי איכא בל תאחר? ועוד, האמר מר בר רב אשי: חיילא נזירות עליה מאלתר, וכי פליגי – לעניין מלקות פליגי.
- אפילו הכי קם ליה בבל תאחר, משום דקא מאחר נזירות דטהרה.
- אמר רב אשי: הואיל וכן, נזיר שטימא עצמו במזיד, עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה.
- רב אחא בריה דרב איקא אמר: עובר בבל תאחר תגלחתו. ולא מיבעיא למאן דאמר תגלחת מעכבת, אלא אפילו למאן דאמר תגלחת אינה מעכבת, מצוַת גילוח מיהא לא מיקיים.
- מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: עובר בבל תאחר קרבנותיו.
- ומן הכא נפקא ליה? מהתם נפקא ליה: "כי דרוש ידרשנו", אלו חטאות ואשמות (ראש השנה ה ב)!
- מהו דתימא, חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר.
- מאי חידוש? אילימא דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר, הרי חטאת חֵלֶב, שאין מתפיסה בנדר ועובר בבל תאחר!
- אלא מאי חידושיה? סלקא דעתך אמינא, הואיל ואם אמר: הריני נזיר אפילו מן חרצן – הוי נזיר לכל, אימא לא ליעבור עליה משום בל תאחר, קא משמע לן.
- הניחא למאן דאמר כי נזיר מן חרצן הוי נזיר לכל; אלא לרבי שמעון, דאמר: אין נזיר עד שיזיר מכולן, מאי איכא למימר?
- ועוד, האי חידוש לחומרא הוא!
- אלא מאי חידושיה? דסלקא דעתך אמינא הואיל ...המשך בעמוד הבא...
ר"ן
עריכה- כגון שנזר והוא בבית הקברות – שצריך לצאת מיד ולקבל עליו נזירות, וכי לא נפיק, קם ליה בבל תאחר.
- הניחא למאן דאמר לא חיילא נזירות עליה לאלתר – פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש בפרק ג' דנזיר (נזיר טז ב), דלרבי יוחנן, אי אכיל ושתי יין בבית הקברות – לקי, דחיילא עליה נזירות מיד; ולריש לקיש – לא חיילא עליה נזירות מיד, ולכי נפיק מבית הקברות צריך לחזור ולקבל.
- אלא למאן דאמר מאלתר חיילא עליה מאי איכא למימר – דכיוון דחיילא עליה נזירות, ליכא בל תאחר לעולם.
- חיילא עליה נזירות מאלתר – ולא צריך קבלה כי נפיק, ולעניין מלקות הוא דפליגי, אי לקי על אכילת ענבים בעודו בבית הקברות. וכיון דחל עליה נזירות ולא צריך קבלה, מאי בל תאחר איכא?
- דקא מאחר ליה לנזירות דטהרה – ומשום הכי קם ליה בבל תאחר.
- הואיל וכך – כלומר, כיוון דאמרת דאף על גב דחל עליה נזירות, כיוון דלא חייל עליה בטהרה איכא בל תאחר – אף נזיר טהור שטימא עצמו במזיד, עובר בבל תאחר ולקי.
- דאף על גב דכבר אזהריה רחמנא אטומאה בתרי לאווי, כדכתיב: "לא יטמא", וכתיב נמי: "על כל נפשות מת לא יבא", ואמר נמי: "והימים הראשונים יפלו", לאו למימרא שלא יהא עליו עונש אחר, אלא מילקא נמי לקי משום בל תאחר.
- תגלחת מעכבת - פלוגתא היא דרבי אליעזר ורבנן (נזיר מו א), דלרבי אליעזר, הא דכתיב: "ואחר ישתה הנזיר יין", היינו אחר כל המעשים כולן, דהיינו תגלחת והרצאת דמים; ולרבנן, מיד שהביא קרבנותיו מותר ביין.
- בל תאחר קרבנותיו – להך אוקימתא אינו עובר בבל תאחר אלא לאחר שלוש רגלים.
- אלו חטאות ואשמות – וקרבנות נזיר הרי הן בכלל.
- מהו דתימא – אי לאו היקישא דנדרים.
- דלא מתפיס לה לחטאת נזיר בנדר – דקילא, שאינו יכול להתפיסה בנדר; שאם אמר: "חטאת נזיר עלי", והוא אינו נזיר, לא אמר כלום. והואיל וקילא, סלקא דעתך אמינא לא ליקום עליה בבל תאחר.
- ופרכינן: הרי חטאת חלב – כלומר, כל החטאות, דהכי מיקרי כולהו, 'חטאת חֵלֶב', אית בהו הך קולא, ואפילו הכי קאי עלייהו בבל תאחר, והיקישא למה לי?
- אפילו מן חרצן הוי נזיר לכל – לכל דיני נזירות.
- ועוד חידוש לחומרא הוא – והיכי מייתית מיניה קולא דלא ליקום בבל תאחר?