ראש השנה ה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כפסח דמו קמ"ל מנהני מילי דתנו רבנן (דברים כג, כב) כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מנין נאמר כאן נדר ונאמר להלן (ויקרא ז, טז) אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו (דברים כג, כב) לה אלהיך אלו הדמין הערכין והחרמין וההקדשות (דברים כג, כב) לא תאחר לשלמו הוא ולא חילופיו (דברים כג, כב) כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים (דברים כג, ו) ה' אלהיך אלו צדקות ומעשרות ובכור (דברים כג, כב) מעמך זה לקט שכחה ופאה (דברים כג, כב) והיה בך חטא אולא בקרבנך חטא
אמר מר לא תאחר לשלמו הוא ולא חילופיו חילופי מאי אי חילופי עולה ושלמים מקרב קרבי אי חילופי חטאת למיתה אזלא אלא מאי חילופיו חילופי תודה דתני רבי חייא בתודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חברתה אין לה תקנה היכי ליעביד ליקרבה וליקריב לחם בהדה דלמא תמורה היא ליקרבה בלא לחם דלמא תודה היא והא כיון דלאו בת הקרבה היא קרא למעוטי למה לי אמר רב ששת לעולם למעוטי חילופי עולה ושלמים והכא במאי עסקינן גכגון שעברו עליו שני רגלים והומם וחיללו על אחר ועבר עליו רגל אחד סלקא דעתך אמינא הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעברו עליו ג' רגלים דמי קמ"ל ולרבי מאיר דאמר כיון שעבר עליו רגל א' עובר בבל תאחר מאי איכא למימר אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהומם בתוך הרגל וחיללו ועבר עליו הרגל סלקא דעתך אמינא הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעבר עליה כוליה רגל דמי קמ"ל והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא והא מהכא נפקא מדאחרים נפקא דתניא אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסל תלמוד לומר (דברים יד, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה דאף בכור אינו נפסל משנה לחברתה איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי בכור דלאו בר הרצאה הוא אבל קדשים דבני הרצאה נינהו אימא לא לירצו קא משמע לן ואכתי
רש"י
עריכה
כפסח דמו - וברגל ראשון יעבור עליהן:
מנא הני מילי - דאכל הנך דתניא במתניתא לעיל איכא בל תאחר:
נדר - הרי עלי:
נדבה - הרי זו:
נאמר להלן נדר - ואם נדר או נדבה וגו':
אלו הדמין והערכין כו' - שהן קדשי בדק הבית וכולן לה' ואין לכהנים בהן כלום:
הוא ולא חילופיו - עליו אתה עובר ולא על חילופיו ולקמיה מפרש לה:
אלו חטאות ואשמות - שהן נדרשין ממך שהרי חובה הם מוטלין עליך:
ועולות ושלמים - כגון עולת ראיה ושלמי חגיגה שהן חובה דאלו דנדר ונדבה ברישא דקרא כתיבי וה"ה נמי לבכור ולמעשר ופסח שהן חובה:
ה' אלהיך אלו צדקות ומעשרות - דהא קרא יתירא הוא דהוה ליה למכתב כי דרוש ידרשנו וכבר ה' כתוב למעלה במקרא נדרוש ביה לאתויי צדקות ומעשרות שכתוב בהן שם זה ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך (דברים כד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך (שם יד):
מעמך זה לקט שכחה ופאה - שהן חלקו של עני דכתיב ביה את העני עמך (שמות כב):
ולא בקרבנך חטא - אין הקרבן נפסל בכך:
חילופי עולה - כגון אבדה והפריש אחרת תחתיה נמצאת הראשונה ונתכפר בה:
מקרב קרבי - וכיון דקרבה הרי היא קרבן לעצמה ולשלמו קרינא ביה:
חילופי חטאת - שכיפרו בעליה מחמש חטאות המתות היא ופשיטא דלא עבר עליה בבל תאחר:
חילופי תודה - וכגון שנתערבה בראשונה וקי"ל על זבח התודה חלות התודה טעונה לחם ולא חליפתה ולא תמורתה טעונין לחם. ומתה אחת מהן. שאם היו שתיהן קיימות מביאן ומביא ארבעים חלות כמשפט התודה ואומר הרי הלחם הזה לשם אותה שהיא תודה ושחיטת התודה תקדש ארבעים כמשפטה אבל מתה אין לחברתה תקנה (והיכי) ממעט קרא מבל תאחר. וחללו על אחר. אמר זה תחת זה ובעל מום יוצא לחולין:
סלקא דעתך כו' - והכי קאמר קרא אם על האחד עבר זמן איחור חייב ולא שיצטרפו הוא וחילופיו לג' רגלים:
שעברה שנתו - מצותו בתוך שנתו שנאמר (דברים טו) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה:
כפסולי המוקדשים - כבעל מום:
ויפסל - הואיל ועבר עליו ואיחרו שהרי אין שנה בלא שלשה רגלים ברוב שנים:
מקיש בכור למעשר - במעשר דגן קא משתעי קרא:
מה מעשר אינו נפסל כו' - דכתיב (שם יד) מקצה שלש שנים וגו' אם שהה מעשרותיו שנה ראשונה ושניה:
הרצאה - אם לכפרה אם לדורון:
אימא לא לירצו - מאחר שהביאן בעבירה:
תוספות
עריכהשנתו וזמנו וחד לעברה שנתו ולא זמנו וחד ללא עברה לא שנתו ולא זמנו ומיהו ההוא נמי יש ליישב דאיירי במותר הפסח שדרך התנאים שמסמיכין אחד קרא אע"ג דנפקי מתרי קראי כדאשכחן בפרק אלו מציאות (ב"מ ד' ל) גבי והתעלמת מהם דדריש מיניה כהן והוא בבית הקברות זקן ואינו לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה משל חבירו אע"ג דנפקי מתרי קראי דלא אתי קרא אלא לחד כדמסיק התם וכן פ"ק דחגיגה (דף ד.) רגלים פרט לבעלי קבין והאי קרא גופיה דאם כשב דרשינן ליה בפרק מי שהיה טמא (פסחים צו: ושם) לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שקרבה שלמים ומוקי לה בנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה וקרא אסמכתא בעלמא דפשיטא היא ולא צריכא קרא:
ונאמר להלן אם נדר או נדבה. הוה מצי לאתויי מהאי עניינא גופיה דכתיב ביה (דברים כג) כאשר נדרת נדבה:
ערכין וחרמין והקדשות. בכולהו כתיב לה' גבי ערכין כתיב בערכך נפשות לה' (ויקרא כז) ובחרמין כתיב (שם) קדש קדשים הוא לה' וגבי חרמי כהן נמי דריש ליה בבכורות בר"פ כל פסולי המוקדשים (ד' לב.) ובהקדשות כתיב (שם) איש כי יקדיש את ביתו קדש לה' וא"ת מהאי טעמא נמי תיפוק ליה חטאת ואשם ועולה ושלמים כדדרשינן נמי לקמן בשמעתין מדכתיב לה' אלהיך בקרא דמוצא שפתיך תשמור וי"ל [דלקמן דאית ליה קרא אחרינא לקדשי בדק הבית מאשר דברת מוקי ליה קרא דלה' אלהיך לחטאות ואשמות דמסתבר אבל הכא] אי לאו דכתיב דרוש ידרשנו בחטאת ואשם הוה מוקמינן בהו האי קרא ולא הוה שמעינן ערכין חרמין והקדשות [וליכא למלפינהו נמי מדרוש ידרשנו דלא משמע אלא שבא על חטא]:
אלו חטאות ואשמות. שהן נדרשין ממך שהרי הם מוטלין חובה עליך ועולות ושלמים כגון עולת ראיה ושלמי חגיגה שהם חובה דאלו נדרים ונדבות מכי תדור נדר נפקי ותימה שלמי חגיגה וראיה זמנא קביעא להו דעבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו וא"כ אם אקרביה אקרביה וכו' כדאקשינן לעיל גבי פסח וי"ל דמ"מ היכא דהופרשו ולא הקריבם קאי עלייהו בבל תאחר כיון שלא נפסלו בכך וי"מ דנפקא להו חטאת מדכתיב לשון דרישה גבי חטאת דכתיב (ויקרא י) דרש דרש משה ואשם עולה ושלמים דאיתקוש בהיקישא דזאת התורה בסוף התודה (מנחות דף פב: ושם) ולא יתכן דא"כ נדרים ונדבות נמי ובכור ומעשר ופסח נמי תיפוק מהתם דכולהו איתקוש:
ומעשרות ובכור. מעשר ובכור מכי דרוש ידרשנו לא נפקא דלא דמי חיובא דידהו לחיובא דחטאת ואשם דאי לית ליה בכור ומעשר לא מיחייב בהו ופסח לא גרסינן הכא דאי בשלמי פסח כרב ששת מהיכא דנפקא שלמים נפקא להו ומיהו יש לחלק:
אי חליפי חטאת למיתה אזלא. ואי חליפי אשם לרעייה אזלא דקי"ל (נזיר כה:) כל שבחטאת מתה באשם רועה ולר"ת דמפרש דמן הדין באשם קרב עולה א"כ מקרב קרבי:
שהומם בתוך הרגל. ואין בל תאחר אלא בכל הרגל:
מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה. פירש בקונטרס דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך אם שהה מעשרות שנה ראשונה ושניה ואפילו למאי דפרישית לעיל דאיכא בבל תאחר במעשר שהופרש ולא נתנו וקרא דשנת הביעור אצטריך לאותו שלא הופרש מ"מ בכולהו משתעי קרא דמתבער וקצת תימה בכולה שמעתין מהיכא תיתי לן דנפסל דאיצטריך קרא דאינו נפסל וכן אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה למה לי:
קדשים דבני הרצאה נינהו. דעולה מכפרת על חייבי עשה כדאמרינן בפרק קמא דזבחים (דף ז: ושם):
עין משפט ונר מצוה
עריכהיח א מיי' פי"ד מהל' מעשה הקרבנות הלכה ט"ו, סמג לאוין שלא:
יט ב מיי' פי"ב מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ג:
ראשונים נוספים
ורב ששת אמר מאי פסח שלמי פסח כו'. ופשוטה היא מנהני מילי מי שידור ולא ישלם עובר בבל תאחר שנאמר כי תדור נדר וכתוב אחר אומר ואם נדר או נדבה מה זה הנדר נדבה עמו אף זה הנדר נדבה עמו. והוה ליה לקרא למכתב כי תדור נדר ודיו למה ליה למכתב לה' אלהיך. אלא כל דבר שיתן אדם לה' לרבות הדמין כגון אם יאמר אדם דמי עלי חייב לשלם דמי שווין. אבל אם יאמר אדם ערכי עלי בין נאה בין כעור מעריכין אותו כפי שניו כדכתיב מבן עשרים ועד בן ששים ערכו של זכר נ' שקל כסף בשקל הקדש. והחרמין כדכתיב אך כל חרם אשר יחרים וגו'. וההקדשות כמשמען.
לא תאחר לשלמו הוא הנדר עצמו ולא חליפיו כלומר אינו עובר בחליפין ואוקימנה חליפי עולה ושלמים. וכגון שנדר עולה או שלמים והפרישן קודם חג המצות ועברו חג המצות וחג השבועו' ולא הקריבן. ואחר חג השבועות נפל בהן מום וחיללן על אחרים ואמר אלו חליפי אלו. ועבר חג הסוכות ולא הקריב אלו שהעמידן תחת הבעלי מום. והייתי אומ' מאחר שאלו מכח הראשונים הם באים כמי שעברו עליהן ג' רגלים דמו וליחייבו בבל תאחר קמ"ל. כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות עולה ושלמים.
לה' אלהיך אלו צדקות ומעשר' בכור ומעשר ופסח. מעמך זה לקט שכחה ופאה. והיה בך חטא בך חטא ולא בקרבנך חטא. כלומר הקרבן המאוחר זמן כשר הוא. ואקשינן האי סברא מדאחרי' נפקא דתניא יכול יהא בכור שעברה שנתו פסול כפסולי המוקדשים ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו'.
מקיש בכור למעשר כו' מה מעשר אינו נפסל. כלומר כיון דכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה אם עיבר שנתו נפסל מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור נמי אינו נפסל משנה לחברתה ופרקינן [סד"א] ה"מ שאינו נפסל מאוחר זמן בכור דלא בר הרצאה הוא אבל קדשים כגון עולות וחטאות וכיוצא בהן דבני הרצאה נינהו אימא לא לירצו קמ"ל בך חטא ולא בקרבנך חטא ואכתי מאחר נדרו שהוא כשר ומרצה מדבן עזאי נפקא דתניא בן עזאי אומר כתיב אם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה וכתיב ביה המקריב אותו אותו בלא ירצה.
נאמר כאן נדר ונאמר להלן נדר. מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו: ואם תאמר היקישא למה לן? נדבה בהדיא כתיב דכתיב "כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה" ואמרינן לקמן נדבה כמשמעה. יש לומר דההוא באפרשיה ולא אקרביה דהכין מוקמינן ליה לקמן, והכא דאמר ולא אפרשיה, ובנדר כעין נדבה קאמר כגון דאמר "הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה" דהכין אוקימנאלה לקמן. ותרוויהו איטריכין כדאמרינן לקמן כנ"ל.
עולות ושלמים: פרש"י ז"ל עולת ראיה ושלמי חגיגה שהן חובה עליו. וטעמא דמלתא דאי עולה ושלמים דעלמא דאי עולה ושלמים דעלמא שהם באים בנדר או בנדבה - מ-"כי תדור נדר" נפקי. אי נמי מדכתיב "דרוש ידרשנו" דמשמע שהוא מחוייב בהו ונדרשין מעמו.
ומכל מקום איכא למידק בעולת ראיה ושלמי חגיגה זימנא קביעא להו, דאילו עבר הרגל ולא חג- אינו חייב באחריותו. והילכך אי אקרביה - אקרביה, ואי לא - אידחי ליה, כדאקשינן לעיל גבי פסח. ויש לומר דנפקא מינה לדאפרישה ולא אקרביה דקא עבר עליה. ואכתי לא ניחא לי דהא מרבינן נמי מקרא ד-"מוצא שפתיך" ואוקימנא לקמן "חד דאמר ולא אפרשיה, חד דאפרשיה ולא אקרביה". וי"ל דההוא בעולת נדבה ושלמי נדבה דהא מ-"כאשר נדרת" דרשינן להו.
הא דאמרינן כגון שהומם בתוך הרגל וחללו על אחר ועבר כל הרגל - שמעינן דכוליה רגל בעינן. וחצי הרגל, בין בתחלתו בין בסופו, אינו כרגל לעבור עליו, ואפילו לדידן; דמדר' מאיר נשמע לרבנן. ומיהו לרבנן אם הקדישו בתוך חג המצות בחציו, לכשיגיע חג המצות אחר- בחציו עבר עליו, דחצאין מצטרפין. וכדמוכח בהדיא לקמן מדתניא "רגלים בלא שנה, שנה בלא רגלים"; ואהדרינן בתר שנה בלא רגלים ולא משכח ליה אלא אליבא דמאן דאמר כסדרן בעינן להו. ואם איתא - אפילו לתנא קמא דבעי שלשה רגלים ואפילו לר' אלעזר בר' שמעון דלא בעי אלא חד הסוכות משכחת לה וכגון דאקדשיה באמצע חג הסוכות כדי מטי חצי חג הסוכות - שנה איכא, רגלים ליכא.
מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה: פירוש, דכתיב "מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך". ואף על גב דפרישית לעיל דההוא בדלא אפרשיה, מכל מקום אף על גב דקרא בביעור לא איצטריך אלא לדלא אפרשיה, אפילו הכי אפרשיה לא נפיק מכללא, דקרא בכולהו קאמר, אלא דלא איצטריך עיקריה אלא משום דלא אפרשיה.
סלקא דעתך אמינא הני מילי בכור דלאו בר הרצאה הוא: וקשיא לי והא בההוא קרא שאר קרבנות נמי כתיבי ביה דכתיב "וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך ותרומת ידיך" - אלמא כולהו איתקש למעשר דגן. ויש לומר דכיון דאשכחן אידך דרשא דבן עזאי דמרבה להו בהדיא, ניחא ליה טפי לאקשויי מינה דאי מהא דאחריני הוה מצי לדחויי דדילמא לא איתקש אלא בכור דסמיך ליה כנ"ל.
נדבה מנין וכו': וק"ל למה לן כולי האי תיפוק לי' דהכא כתיב נדבה בקרא דמוצא שפתיך וי"ל (דהאוקימנא) [דהאי אוקימנא] בנדבה הבאה בדרך נדר כגון דאמר ולא הפריש והכא מרבינן לה לנדבה ממש דאמר הרי זו וכעין נדר ואיברא דלההוא דלקמן סגי לן לגמרי ומיהו כיון דאפשר למדרש ולברורי מלתא טפי דרשי' הלכך תלתא איכא בנדבה הא דבסמוך כדאמר ולא אפריש ושאמר נדבה בלשון נדר שלא באחריות וגבי קרא דוהבאתם שמה דכתיב ונדבותיכם בדאפריש ולא אקריב דהכי אוקימנא לקמן והכא מרבינן נדבה כעין נדר דאמר הרי זו ועלי אחריות:
כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות וכו': פי' דבהו שייך דרישה דהוה קדשי מזבח וחמירי:
ועולות ושלמים דקאמר: פרש"י שהם עולת ראיה ושלמי חגיגה פי' שבאין לחובה פי' לפירושו דאלו הבאין בנדר ונדבה הא כיילינהו בכלל נדר ונדבה וא"ת אי בעולת ראי' ושלמי חגיגה היכי שייכי רגלים דהא זמנא קביע ליה ואם עבר הרגל ולא חג עליו נאמר מעוות לא יוכל וכו' וי"ל דמיירי כגון דאפריש ליה סתם לעולת ראייתו ושלמי חגיגתו ולא אקרביה דקעבר עליה בג' רגלים דהאי ודאי בר מקרב בכל רגל ורגל הוא. ואיכא דמקשי דהא מרבינן להו נמי מקרא דמוצא שפתיך תשמור ועשית דאוקימנא לקמן בדאפרשיה ולא אקרביה ולאו מלתא היא דהתם בעולות ושלמי נדבה איירי דמכאשר נדרת לה' אלהיך דרשי' ליה:
לה' אלהיך אלו הדמים והערכין והחרמין: ומדקא מרבי להו מהכא משמע דס"ל סתם חרמים לגבוה. א"נ בשפי' כן שיהיו לגבוה:
ה' אלהיך אלו צדקות בכורות ומעשרות: בכור ומעשר ופסח פי' דבכולהו כתיב בהו שם וקילי מאידך דלעיל ולהכי חשבינן להו בתראי:
חלופי דמאן אי חלופי עולה: פי' שהפריש עולתו ואבדה והפריש אחרת ונמצאת שלו ונתכפר בה מקרב קרבה פי' וכיון דבת הקרבה היא אמאי לית בח בל תאחר כשאר קרבנות ואי חלופי חטאת למיתה אזלא פי' דהא מה' חטאות המתות בכפה היא חטאת שנתכפרו (בעלי הדין) [בעליהן] בה או בחליפיה וכיון דלא חזיא להקרבה היכי שייך בה בל תאחר:
כגון שהומם בתוך הרגל וכו': ושמעינן דלר"מ חצי רגל אינו ככל הרגל ומינה נשמע לרבנן שאינו עובר בב' רגלים וחצי עד דעברי ג' שלמים. וה"נ משמע בגמרא י"ט דאמרינן אין מקריבין תודה בפסח מפני חמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא י"ט אלא בחג ואלו בחג היינו חולו של מועד והא קא עבר מקצת הרגל וה"ל ג' רגלים אלא ודאי דלא חשיב ככולי רגל וכדכתבינן התם:
סד"א ה"מ בכור וכו': וא"ת דהא בדהוא קרא גופי' כתיב קדשים וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך וי"ל דאפ"ה הוה אמרי' דלא אתקיש למעשר אלא בכור דדמי ליה דלא הוה בר הרצאה ולא קדשים (ולא) [דלא] דמי למעשר הילכך טפי עדיף לן למפרך מאידך דבן עזאי:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/ראש השנה (עריכה)
אלו חטאות ואשמים עולות ושלמים פי' המורה עולות ראייה ושלמי חגיגה וא"ת היאך קבע שלש רגלים למצותן ברגל הראשון שהקריבן כגון שהפרישן ואבדן והקריב אחרים תחתיהן ונמצאו שלא יאחרם יותר מג' רגלים:
תודה שנתערבה בחברתה ומתה אחת מהן חברתה אין לה תקנה פירש אין להעמידה בתודת חובה אלא בתודת נדבה תודת חובה מאי היא כגון שאמר הרי עלי תודה שאם הפרישה ואבדה חייב באחריותה א"נ כגון שהי' מארבעה הצריכין להודות דכתיב בהו ויזבחו זבחי תודה וכיון דהוא חייב באחריותה אם מתה חייב להביא אחרת תחתיה וכיון שהוא חייב להביא אחרת תחתי' אמאי אמרי' דחברתה אין לה תקנה יביא אחרת ויתנה ויאמר אם אותה שמתה היתה תודתי ה"ז תודה תחתי' ויביא עמה לחם ואותה שנשארה הוא תמורה ותקרב בלא לחם ואם אותה שמתה היתה התמורה ה"ז שלמים והלחם הזה יהי' לתודה הראשונה ולמה אומר חברתה אין לה תקנה ואמרי' בפ' התודה אמר רבא זו תודה וזו לחמה אבד הלחם מביא לחם אחר אבדה תודה אין מביא תודה אחרת מ"ט לחם גלל תודה ואין תודה גלל לחם וכי תימא ה"נ כגון דאפריש לחם בהדי תודה קמייתא שכשמתה אינו יכול להביא תודה אחרת עם אותו הלחם משום דקאמר זו תודה וזו לחמה ומש"ה קאמר אין לה תקנה הא לאו מילתא הוא דכל זמן שלא נשחטה התודה אין הלחם קדוש קדושת הגוף אלא קדושת דמים ובר פדיון הוא כדאמרי' בפ"ק דפסחים בה' דשתי חלות של תודה פסולות וכיון דבר פדיון הוא הדמים שהי' צריך ליתן בלחם אחר יפדה בהם הלחם הזה ויפלו אותם הדמים לנדבה ולעולם יביא תודה אחרת ויתנה ואמאי חברתה אין לה תקנה הילכך אין להעמידה אלא בתודת נדבה כגון דאמר ה"ז נדבה שמשעה שהפרישה אינו חייב באחריות' והפריש תודתו ולחמה והמיר בה ומתה אחת מהן ואלו הי' רוצה להביא אחרת הי' מביא ומתני' כדפרישי' אלא כיון שהיתה נדבה ואינו חייב באחריותה אינו רוצה להפריש אחרת תחתי' ומש"ה אין לה תקנה: עיין בפרק התודה שמדקדק עליה התלמוד הרבה ואינה מעמידה בתודת חובה אלא בתודת נדבה כדפרישית אבל מיהו כשמתנה בתודת חובה אינו מתנה בשלמי' כדכתבית מפני שמביא קדשים לבית הפסול שאין התודה נאכלת לשני ימים ולילה אחת:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה