ביאור:מעומד/מקרא/פרשנות/ראשונים/רמבן/תורה/בראשית/וירא

רמב"ן על סדר וירא - מהדורה מעומדת ומבוארת

ראו מקראות ומדרשים להבנת הרקע

רמב"ן על סדר וירא: סדום ועמורה

רמב"ן: "כי ידעתיו"

"כי ידעתיו למען אשר יצוה" -

לשון רש"י: ארי ידעתיניה כתרגומו. לשון חבה, כמו מודע לאישה (רות ב א), ואדעך (שמות לג יז).
אמנם: עיקר כולם לשון ידיעה - שהמחבב את האדם ומקרבו אצלו יודעו ומכירו.

ואם תפרשהו: יודע אני בו שיצוה את בניו,
אין "למען" נופל על הלשון.

ויתכן שיהיה "ידעתיו" - גדלתיו ורוממתיו
בעבור אשר יצוה את בניו אחריו לעשות את הישר לפני.
ולכך אשימנו לגוי גדול ועצום שיעבדוני.
וכמוהו - "ידעתיך בשם" (שמות לג יב), מה אדם ותדעהו (תהלים קמד ג).

או יאמר: "ידעתיו שיצוה"
וכן: למען ינוח שורך וחמורך (שמות כג יב) - שינוח.

והנכון בעיני: שהיא ידיעה בו ממש.
ירמוז כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים.
וגם בני האדם מונחים בו למקרים, עד בא עת פקודתם.
אבל בחסידיו ישום אליו לבו - לדעת אותו בפרט, להיות שמירתו דבקה בו תמיד לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל.
כטעם: לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז).

ובאו מזה פסוקים רבים - כדכתיב (תהלים לג יח) הנה עין ה' אל יראיו... וזולת זה כלומר: וכדומה.

רמב"ן: "המכסה אני מאברהם?" דברי הקב"ה אל לבו, או לאברהם?

"ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה" -
לשון רש"י:
ויאמר ה' אל אברהם כנראה טעות בציטוט של הרמב"ן...:
שעשה כאשר אמר - שלא יכסה ממנו.

ואמר רבי אברהם כי נכנס פסוק "...ויפנו משם האנשים" בנתים,
להודיע כי בעת שבאו לסדום אז אמר השם לאברהם "זעקת סדום ועמורה כי רבה",
וכן דעת כל המפרשים, כי עם אברהם ידבר.
ולפי זה הנכון בפסוק "ויפנו משם האנשים..." לומר
כי כאשר אמר השם לאברהם בנסוע האנשים ממנו: "זעקת סדום ועמורה כי רבה"
עמד אברהם בתפלה ותחנה לפניו, למחול להם, ולתת לו רשות לדבר.

והאריך בתפלתו עד שבאו האנשים סדומה.
ואז נגש אברהם ואמר "האף תספה..."

או יהיה פירושו: ששב לבאר "עודנו עומד לפני ה'" כי נגש אברהם ואמר "האף תספה...".
והנה האריך בתחינה לפניו בכל פעם לאמר "אל יחר אף ה'"
והיה עוד מכוין דעתו בכל פעם לנבואה עד ששמע תשובה לדבריו מפיו של הקדוש ברוך הוא
והאריכו כל היום בזה וילך ה' בערב כאשר כלה לדבר אל אברהם
ובאו שני המלאכים סדומה.

רמב"ן: זעקת סדום ועמורה

"זעקת סדום ועמורה" - היא זעקת עשוקים - יזעקו וישועו מזרוע רשעתם!
והיה ראוי שיאמר הכתוב: "זעקת סדום ועמורה שמעתי כי רבה",
או שיאמר: "זעקת סדום ועמורה רבה וחטאתם כבדה מאד".

אבל ענין הכתוב:
זעקת סדום ועמורה וחטאתם - שגדלו מאד,
ארד ואראה אם כלם חטאו בהם,
ואם לא? אדעה מי החוטאים.

רמב"ן: ארדה נא ואראה

וענין הירידה והראיה:

על דרך הפשט הדרש והרמז - פירושי אחרים

אמר רש"י :
בדרך הדרש: לימד שלא יִפְסְקוּ דיני נפשות אלא בראיה.
ועל דרך הפשט:
מפני שרצה הקב"ה לגלות לאברהם עניין סדום, ולהודיעו כי אין בהם עושה טוב,
אמר אליו: "זעקת סדום ועמורה כי רבה! ארד לראות..."
כלומר: באתי לשפוט.
- אם חטאו? אעשה בהם כלה.
- ואם לא? אדעה מה אעשה בהם, ופקדתי בשבט פשעם, ובנגעים עַוֹּנָם.
הודיעוֹ: כי אין עוד נגמר דינם, וכי עתה יפקוד עונם וישפוט אותם.
וזה כלשון:
ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם - לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל, דֹּרֵשׁ אֶת Lהִים.
הַכֹּל סָר, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ... (אֵין עֹשֵׂה טוֹב, אֵין גַּם אֶחָד). (תהלים 14)

ורבי אברהם אמר בו סוד: מ"ילדי נכרים יספיקו בו..."

על דרך האמת

אחרי הסנה, פרשת שמות: ...וַיִּשְׁמַע Lהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכֹּר Lהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב וַיַּרְא Lהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל -

וַיֵּדַע Lלֹהִים.

הסבר סוף דברי הרמב"ן: "כדרך וידע Lהים" - כאן הרמב"ן מסביר שה' יוצא ממקומו.
הוא יוצא מֵהַדִּין, מן הצעקה (של העשוקים) שתובעת משפט אמת ועונש מוחלט,
והולך אל הרחמים, אל יחסי האהבה שבין בני הזוג, אל הפריון שמוליד ילדים. כמו "והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד בן". וכך מוסברת סוף הפיסקה בספר שמות אחרי הסנה: וישמע Lהים את בני ישראל, וידע Lהים. אהב אותם וריחם עליהם. וכך גם כאן בסדום: אבדוק האם כצעקתה מגיע לה? ואם לא? אם יש דרך כלשהי לעקוף את הצעקה ולהכניס לפה גם רחמים על הרישעה והרֶשָׁע? - אֵדָעָה, אני אדע, אכניס לכאן את האהבה המפרה והטובה, אכניס לכאן את מידת הרחם והרחמים, את ידיעת הזיווג והשיתוף.

ואני ארמוז לך דעת מקבלי האמת:
דרשו רבותינו (ירושלמי תענית פ"ב) בפסוק כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳותֵי אָרֶץ: (מיכה 1)
יוצא ובא לו ממדה למדה: יוצא ממדת רחמים ובא לו למדת הדין
וכן הענין הזה:
ויאמר ה' אל לבו: זעקת סדום ועמורה כי רבה...
ארד ממדת רחמים אל מדת הדין
ואראה ברחמים, אם כצעקתה הבאה אלי במדת הדין - עשו כלה
ואם לא? אדעה, וארחם, כדרך: ראו אחרי הסנה לעיל וידע Lהים.

ואחר שסיפר הכתוב דעת העליון, חזר אל הענין הראשון:
וסיפר במעשה כי האנשים אשר השקיפו על פני סדום ללכת שמה, ושלחם אברהם, - הגיעו שמה.
ואברהם... מעת הפרדם ממנו ועד הגיעם שם, עודנו עומד לפניו.
כי קְרָאוֹ - והגיד לו כי המלאכים הם השלוחים האלה להשחית המקום, כאשר אמר.

ולא הוצרך לפרש מתי עמד לפניו, כי מעת שאמר: "המכסה אני מאברהם?" נודע שהגיד לו.
‎‎‎‎

הערות והסברים

• ראו /רקע - מקראות ומדרשים להבנת הרקע
• ראו /פירוש הפרישות - הסבר דברי הרמבן על הידיעה והביטויים: אדעה, וידע.
• ראו /צעקה ביאה וידיעה - הסבר הפניות הדדיות של הרמבן בין יציאת מצרים וסיפור סדום
• ראו /זהר ורמב"ן - על דברים ברמב"ן המובאים בספר הזוהר.