ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/ירושלמי/שקלים/פרק א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

מהדורה מעומדת: תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק ראשון - באחד באדר

על פי הנוסח המתוקן באדיבות מכון התלמוד הירושלמי בירושלים, ובראשו הרב יהושע בוך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה שקלים פרק א הלכה א

מתניתין משנתנו (כלומר הגרסה שאנו (תלמידי הלל ורבי יהודה הנשיא) משננים על פה

באחד באדר - מַשְמִעִין על השקלים ועל הַכִּלאֲיִם.

ובחמשה עשר בו -

• קורין את המגילה בכרכים,
• ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים,
• ועושין כל צורכי הרבים,
• ומציינין על הקברות,
• ...ויוצאין אף על הכלאים.

גמרא שקלים פרק א הלכה א

באחד באדר משמעין כול'...

ולמה באחד באדר?

כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן, ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה, באחד בניסן.

ומר רבי שמואל בר רב יצחק: כתחילתה,

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

דכתב: סוף פר' מסעי "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, הוּקַם הַמִּשְׁכָּן",

ותני עלה:

ביום שהוקם המשכן: בו ביום נתרמה התרומה.

רבי טבי:

רבי יאשיה בשם כהנא:

פרשת פנחס וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם: תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַד'... זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ - לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה...
סוף פרשת בא ...הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים - רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה...

נאמר כאן: בפרשת פנחס "חדשי", ונאמר להלן: "חדשי".

מה "חדשי" שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן, אף "חדשי" שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן.

אמר רבי יונה: שבק רבי טבי ראשה ואמר סופא!

דל כן, כהדא דתני:

זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ - יכול תהא תורם בכל חודש וחודש?

תלמוד לומר: "בְּחָדְשׁוֹ - לְחָדְשֵׁי..." - בחודש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה.

יכול: באי זה חודש שירצה! -

נאמר כאן: "חדשי", ונאמר להלן: "חדשי".

- מה "חדשי" שנאמר להלן: אין מונין אלא מניסן,

- אף "חדשי" שנאמר כאן: אין מונין אלא מניסן.

משמיעין על השקלים ועל הכלאים

מהו משמעין משנתנו: באחד באדר - מַשְמִעִין על השקלים ועל הַכִּלאֲיִם?

רב הונא אמר: מכריזין, היך מה דאת אמר: "ויתנו קול ביהודה ובירושלם".

אדר ראשון ואדר שני

תמן תנינן:

אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. -

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

אף שימוע שקלים וכלאים ביניהן.

רבי חלבו, ורב חונה, רב בשם רבי חייה רבה:

הכל יוצאין מתכוונים לאדר שני בארבעה עשר, שהוא זמן קרייתה של מגילת אסתר.

אמר רבי יוסה:

וְיָאוֹת!

כלום אמרו משמעין על השקלים, לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן?!

אם אומר את באדר הראשון, עד כדון אית בשתא שיתין יומין!

כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים לא כדי שיהו הצמחין ניכרין?!

אם אומר את באדר הראשון, עד כדון אינון דקיקין!

רבי חזקיה שאל:

מעתה, בני בבל משמעין על שיקליהן מראשו של חודש:

- לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן,

ותיתרם תרומת הלישכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן?!

התיב רבי עולא קומי רבי מנא:

והא תנינן:

בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה:

בפרס הפסח, בפרס העצרת, בפרס החג!

אמר ליה רבי מנא לרבי עולא:

נימר: אילין דקריבין - בפרס הפסח, אילין דרחיקין - בפרס העצרת,

ואילין דרחיקין מינהון - בפרס החג!

אמר ליה: כולה כאחת היתה באה. ולמה אמרו בשלשה פרקים? - כדי לעשות פומפי לדבר.

רבי יהודה בר פזי בשם רבי: הן נקרא ולא נבהת?

לטובה - "כל נדיב לב";

לרעה - "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם".

לטובה - "ויוצא משה את העם" מעמד הר סיני, פרשת יתרו,

לרעה - "ותקרבון אלי כולכם"ואתחנן.

לטובה - "אז ישיר משה ובני ישראל" שירת הים, בשלח

לרעה - "וישָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ" ותשא כל העדה... קרח

אמר רבי חייא בר בא: "אכן השכימו השחיתו" - כל השחתה שהיו עושין, בהשכמה היו עושין אותה. -

אמר רבי בא בר אחא: אין את יכול לעמוד על אופי של אומה הזאת. נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין. -

תנה רבי יוסה בן חנינה הדא מתניתא: "ועשית כפורת זהב טהור" - יבוא זהב של כפרת ויכפר על זהבו של עגל.

רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: שלש תרומות נאמרו בפרשה הזאת:

תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן.

• "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" - זו תרומת אדנים;
• "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" - זו תרומת שקלים;
• "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם" - זו תרומת המשכן.
• תרומת המשכן למשכן, מה שירצו יעשו.
• תרומת שקלים לקרבן, מה שירצו יעשו, כדי שתהא יד כולן שווה.
• תרומת אדנים לאדנים, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".

אמר רבי אבון: אף בפרשה הזאת נאמר בה שלש תרומות.

"בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים". -

לא כן - אמר רבי חלבו:

רב חונה, רב בשם רבי חייה רבה: הכל יוצאין בארבעה עשר, שהוא זמן קריאתה?!

לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות באדר השני.

רבי יוסה ורבי אחא הוון יתיבין.

אמר רבי יוסה לרבי אחא: לא מסתברא לשעבר אלא לבא!?

והא תני:

מקום שנהגו לקרותה שני ימים, קורין אותה שני ימים. ?

אמר ליה: אוף אנא סבר כן.

אמר רבי מנא: ויאות!

אילו משקרייה בארבעה עשר, חוזר וקרייא בחמשה עשר, שמא אין שומעין לו?

אם אומר את כן, נמצאת עוקר זמן כרכין בידיך.

רבן שמעון בן גמליאל - הספד ותענית בלבד

תני:

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

מצות נוהגות באדר שני - אינן נוהגות באדר הראשון,

חוץ מן הספד ומן התענית, שהן שוין בזה ובזה.

רבי בא: רבי ירמיה בשם רב:

רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי:

הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

רבי חונה, רבה דציפורין - אמר:

הנהיג רבי חנינה בציפורין כהדא דרבן שמעון בן גמליאל.

לא אמר אלא הנהיג, הא להלכה - לא!

המשך הברייתא של רבן שמעון בן גמליאל

אבל לעניין שטרות:

כותבין אדר הראשון ואדר השני, אלא שכותבין אדר השני תיניין.

רבי יודה אומר: אדר השני כותב [תי'ו] - ודיו.

משנתנו: מתקנין את הדרכין... קברות... כלאיים

מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים, ועושין כל צורכי הרבים. -

אילו הן צורכי הרבים?

דנין דיני ממונות ודיני נפשות, דיני מכות,

ופודין ערכין וחרמין והקדישות,

ומשקין את הסוטה, ושורפין את הפרה,

ועורפין עגלה ערופה, ורוצעין עבד עברי, ומטהרין את המצורע.

ומפרקין את המנעל מעל גבי האימום, ואין מחזירין אותו.

ומציינין על הקברות

לא כבר ציינו מאדר?

תיפתר: שירד שטף של גשמים ושטפו.

ויוצאין אף על הכלאים

לא כבר יצאו באדר?

תיפתר, שהיתה השנה אפילה ואין הצמחין ניכרין.

ציוני קברים

מניין לציון?

רבי ברכיה: רבי יעקב בר בת יעקב, בשם רבי חונייא דברת חוורן:

רבי יוסה אמרי לה: רבי יעקב בר אחא בשם רבי חונייא דברת חוורן:

רבי חזקיה: רבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דבית חוורן, בשם רבי חונייא דבית חוורן:

וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע: בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ, וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה, וְ"טָמֵא! טָמֵא!" יִקְרָא. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא, - טָמֵא הוּא, בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. תחילת פרשת תזריע (סוף טומאות האדם, לפני טומאות הבגד והכלים)

"טָמֵא! בפסוק: וטמא... טָמֵא! יקרא" - כדי שתהא הטומאה קוראה לך בפיה ואומרת לך: פרוש!

רבי אילא בשם רבי שמואל בר נחמן:

וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ, וְרָאָה עֶצֶם אָדָם - וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן, עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים אֶל גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג נבואת יחזקאל, מפלת גוג ומגוג

עֶצֶם אָדָם - וּבָנָה אֶצְלוֹ... - מיכן שמציינין על העצמות.

אָדָם - מיכן שמציינין על השזרה אולי צריך להיות: השדרה ועל הגולגולת.

וּבָנָה - מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה.

אם אומר את: על גבי אבן תלושה, אף היא הולכת ומטמא במקום אחר.

אֶצְלוֹ - למקום טהרה.

צִיּוּן -

מיכן לציון ומצא אבן אחת מצויינת:

אף על פי שאין מקיימין כן, המאהיל עליה - טמא,

- אני אומר: מת מצויין, והיה נתון תחתיה.

היו שתים: המאהיל עליהן - טהור, וביניהן - טמא.

אם היה חורש בנתיים - הרי הן כיחידיות: ביניהן - טהור, וסביבותיהן - טמא.

ציון על הבשר

תני:

אין מציינין על הבשר, שמא נתאכל הבשר.

רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא: ולא נמצא מטמא טהרות למפרע?!

אמר ליה: מוטב שיתקלקלו בו לשעה, ואל יתקלקלו בו לעולם.

משנה שקלים פרק א הלכה ב

מתניתין

אמר רבי יהודה:

בראשונה - היו עוקרין, ומשליכין לפניהן.

משרבו עוברי עבירה - היו משליכין לדרכים...

התקינו שיהו מפקירין את כל השדה.

גמרא שקלים פרק א הלכה ב

גמרא

אמר רבי יהודה כו':

תני:

אמר רבי יהודה:

בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן,

והיו שמחים שתי שמחות:

אחת שהיו מנכשין שדותיהן,

וא' שהיו נהנין מן הכלאים.

משרבו עוברי עבירה היו משליכין על הדרכים...

אף על פי כן - היו שמחים שהיו מנכשין שדותיהן.

התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה.

הפקר בית דין

מניין שהפקר בית דין - הפקר?

דכתיב {עזרא י-ח} וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים

יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה

מניין שהיא פטורה מן המעשרות?

רבי יונתן בריה דרב יצחק בר אחא - שמע לה מן הדא:

אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית,

ואם עיברוה - הרי זו מעוברת.

וחודש א' שהוא מוסיף - לא פטור ממעשרות הוא עד כדון שביעית.

מוצאי שביעית מאי?

אמר רבי בון: שלא לרבות באיסור חדש.

ר' זעירא בשם ר' אלעזר:

הדא דאת אמר - עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ.

אבל - משהתיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ:

היא שביעית, היא של שאר שני שבוע.

עיבור שנת שביעית

תני: אין מעברין וכו':

אמר רבי מנא: הדא דאת אמר - בראשונה שהיו השנים כתקנן.

אבל עכשיו שאין השנים כתקנן - היא שביעית, היא שאר שני שבוע.

תני:

של בית רבן גמליאל עיברוה במוצאי שביעית - מיד.

אמר רבי אבון: אין מן הדא? לית את שמע מינה כלום:

{דברים טז-א} שמור את חדש האביב - שומריהו שיביאו בחידושו.

והיידא אמר' - דא גדיש שלא לוקט תחתיו

כל הנוגעות בארץ הרי הן (זה) של עניים ואר אמי

ואמר רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש: דבית שמי היא.

ואמר ליה רבי יוסי:

שמענו שהוא פטור ממעשרות?! דברי הכל משום קנס.

וכבית הלל עניים מעשרין ואוכלין.