<< כתובות פרק חמישי משנה א >>
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רקע מקראי ומדרשי
עריכההמקראות
עריכהאוכלי הפסח (ספר שמות)
עריכה- וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח:
- כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.
- וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף: וּמַלְתָּה אֹתוֹ? - אָז יֹאכַל בּוֹ.
- תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר - לֹא יֹאכַל בּוֹ...
- ...כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.
- וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַד'?
- הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר - וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ,
- וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ.
- תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם....
אוכלי הקדשים (ספר ויקרא)
עריכהלמי מותר לאכול קדשים? דיני זרים שאינם כוהנים, בני משפחה, ובני בית אצל כהנים
- וְכָל זָר - לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ,
- תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר - לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ.
- וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ, קִנְיַן כַּסְפּוֹ - הוּא יֹאכַל בּוֹ,
- וִילִיד בֵּיתוֹ - הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ.
- וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר,
- - הִוא - בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל.
- וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ?
- - וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל.
- וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.
קדושת מזון הכהנים (ספר במדבר)
עריכה- וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?
- - לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם...
- כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ.
- כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן,
- רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַד'? - לְךָ נְתַתִּים.
- בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם, אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַד'?
- - לְךָ יִהְיֶה! כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ.
מדרש "ספרי" על במדבר
עריכהספרי פרשה קי"ז
- "כל טהור בביתך יאכלנו" - למה נאמר?
- והלא כבר נאמר: "כל טהור בביתך יאכל אותו." ?
- ומה תלמוד לומר: "כל טהור בביתך יאכלנו"?
- להביא את בת ישראל המאורסת לכהן, שתהא אוכלת בתרומה.
- או אינו מדבר אלא בנשואה?
- כשהוא אומר "כל טהור בביתך יאכל אותו" - הרי נשואה אמורה!
- הא מה ת"ל "כל טהור בביתך יאכלנו"?
- להביא את בת ישראל המאורסת לכהן, שתהא אוכלת בתרומה.
- משמע מביא את הארוסה ומביא את תושב ושכיר?
- ומה אני מקיים מקרא "תושב ושכיר לא יאכל בו"?
- תושב ושכיר שאינו ברשותך, אבל תושב ושכיר שהוא ברשותך - יאכל בו?
- או משמע מוציא את תושב ושכיר, ומביא את ארוסה?
- ומה אני מקיים "כל טהור בביתך יאכל אותו"?
- - חוץ מתושב ושכיר? - או אף תושב ושכיר?
- תלמוד לומר עוד במקום אחר: "תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש",
- - בין ברשותך בין שאינו ברשותך!
כתובות פרק ה משנה א
עריכה|
כתובות דף נד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
הוספת והחסרת סכום הכתובה
עריכה- אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה
- אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה? יוסיף.
- נתארמלה נתאלמנה - במשנה הארצישראלית או נתגרשה - בין מן הארוסין בין מן הנשואין
- - גובה את הכל.
הלכה ב' במשנה הארצישראלית
- רבי אלעזר בן עזריה אומר:
- מן הנשואין - גובה את הכל.
- מן האירוסין - בתולה? גובה מאתים בלבד, ללא תוספת הכתובה, - ואלמנה? מנה בלבד, ללא תוספת הכתובה.
- שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה.
- רבי יהודה אומר:
- אם רצה? כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת התקבלתי ממך מנה.
- ולאלמנה? ...מנה - והיא כותבת התקבלתי ממך חמשים זוז.
- רבי מאיר אומר:
- כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות!
תלמוד בבלי על כתובות פרק ה משנה א
עריכהגמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
היתר תוספת כתובה
עריכהפשיטא שאם רצה, מוסיף.?!
מהו דתימא: "קיצותא עבדו רבנן, שלא לבייש את מי שאין לו!" ?
קמ"ל קא משמע לן - הוא משמיע לנו (שלא הגבילו את סכום הכתובה).
מעמד התוספת הרשומה
עריכה[אם רצה להוסיף כו']:
|
כתובות דף נה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
רצה לכתוב לה - לא קתני
אלא רצה להוסיף.
מסייע ליה לר' איבו אמר רבי ינאי. דאמר ר' איבו:
אמר רבי ינאי: תנאי כתובה? ככתובה דמי.
נפקא מינה:
- למוכרת ולמוחלת, למורדת ולפוגמת,
- לתובעת ולעוברת על דת,
- לשבח לשבועה ולשביעית
- ולכותב כל נכסיו לבניו
- לגבות מן הקרקע, ומן הזיבורית.
- וכל זמן שהיא בבית אביה
- ולכתובת בנין דכרין
איתמר:
כתובת בנין דכרין -
פומבדיתא אמרי: לא טרפא ממשעבדי. "ירתון" תנן!
בני מתא מחסיא אמרי: טרפא ממשעבדי. "יסבון" תנן!
והלכתא? לא טרפא ממשעבדי. "ירתון" תנן.
מטלטלי -
- ואיתנהו בעינייהו? - בלא שבועה.
- ליתנהו בעינייהו?
פומבדיתא אמרי: בלא שבועה.
בני מתא מחסיא אמרי: בשבועה.
והלכתא? בלא שבועה.
ייחד לה ארעא -
בארבעה מצרנהא? בלא שבועה.
בחד מצרא?
פומבדיתא אמרי: בלא שבועה.
בני מתא מחסיא אמרי: בשבועה.
והלכתא? בלא שבועה.
אמר לעדים: "כתבו! וחתמו! והבו ליה!!"
קנו מיניה? לא צריך אימלוכי ביה.
לא קנו מיניה?
פומבדיתא אמרי: לא צריך אימלוכי ביה.
בני מתא מחסיא אמרי: צריך אימלוכי ביה.
והלכתא? צריך אימלוכי ביה.
תוספת כתובת אשה לפני בעילה
עריכהארוסה - מקור דעות ההלכה
עריכה|
רבי אלעזר בן עזריה אומר: |
ר' אלעזר בן עזריה וכו':
איתמר:
רב, ורבי נתן:
חד אמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
וחד אמר: אין הלכה כר' אלעזר בן עזריה.
|
כתובות דף נה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
תסתיים דר' נתן הוא דאמר הלכה כר' אלעזר בן עזריה,
דשמעינן ליה לרבי נתן דאזיל בתר אומדנא.
דאמר רבי נתן:
הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן, ובתרומת מעשר של דמאי.
ורב - לא אזיל בתר אומדנא?
והא איתמר:
מתנת שכיב מרע - שכתוב בה קנין:
בבי רב משמיה דרב אמרי: אַרְכְּבֵיהּ אַתְּרֵי רִכְשֵי הרכיב אותם על שני סוסים (עשה שתי פעולות סותרות)!
ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה!
בבי רב משמיה דרב אמרי: ארכביה אתרי רכשי -
הרי היא כמתנת בריא, והרי היא כמתנת שכיב מרע.
הרי היא כמתנת בריא: דאם עמד - אינו יכול לחזור בו.
הרי היא כמתנת שכיב מרע: שאם אמר "הלואתי לפלוני"? הלואתו - לפלוני.
ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה -
שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה!
|
כתובות דף נו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אלא: תרוייהו אזלי בתר אומדנא.
מאן דאמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריא, שאומדים את דעת כותב תוספת הכתובה, ומשערים שהתכוון לתוספת רק לאחר שישא אותה לאישה? - שפיר.
מאן דאמר אין הלכה? - הכא? נמי אומדן דעתא הוא: - משום איקרובי דעתא הוא.
והא? איקרבא ליה דעתא!!
ארוסה - ההלכה בפי האמוראים
עריכהיתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
אמר ליה: פוק קרי קראך לברא! אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
אמר רב נחמן ראש ישיבת נהרדעא: אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר בן עזריה!
ורב נחמן דידיה אמר: אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
ואע"ג דלט רב נחמן ואמר: כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה - הכי והכי תיהוי!
אפילו הכי: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.
והלכה למעשה: כרבי אלעזר בן עזריה.
תוספת כתובת נשואה שטרם נבעלה
עריכהבעי רבין: נכנסה לחופה ולא נבעלה - מהו?
חיבת חופה קונה? או חיבת ביאה קונה?
תא שמע: דתני רב יוסף:
...שלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון!
אי אמרת בשלמא: חיבת חופה קונה? היינו דאמר: "לילה הראשון"!
אלא אי אמרת: חיבת ביאה קונה?
ביאה - בלילה הראשון איתא, מכאן ואילך - ליתא.
ואלא מאי? חופה?! חופה - בלילה איתא, ביממא - ליתא!
ולטעמיך: ביאה - בלילה איתא, ביממא ליתא?
הא אמר רבא: אם היה בבית אפל מותר!
הא? לא קשיא! אורח ארעא קא משמע לן: דביאה - בלילה.
אלא חופה קשיא!!
חופה? נמי לא קשיא!
כיון דסתם חופה לביאה קיימא, אורח ארעא קא משמע לן דבלילה בעי.
תוספת כתובת נידה בליל הכלולות
עריכהרב אשי: נכנסה לחופה ופירסה נידה - מהו?
אם תימצי לומר חיבת חופה קונה?
חופה - דחזיא לביאה? אבל חופה דלא חזיא לביאה לא?
או דלמא לא שנא?
תיקו.
ספח הכתובה
עריכה|
רבי יהודה אומר: |
רבי יהודה אומר רצה כותב לבתולה וכו':
וסבר רבי יהודה דכותבין שובר? והתנן:
מי שפרע מקצת חובו?
רבי יהודה אומר: יחליף.
רבי יוסי אומר: יכתוב לו שובר.
אמר רבי ירמיה: כששוברתה מתוכה.
אביי אמר:
אפילו תימא בשאין שוברתה מתוכה!
בשלמא: התם? ודאי פרעיה, - דלמא מירכס תברתא, ומפיק ליה לשטרא, והדר גבי זימנא אחרינא!
הכא? ודאי יהב לה! מילתא בעלמא היא! דאמרה ליה:
אי נטריה? - נטריה! אי לא נטריה? - איהו הוא דאפסיד אנפשיה!
בשלמא אביי לא אמר כרבי ירמיה: לא קתני "שוברתה מתוכה".
אלא ר' ירמיה? מ"ט לא אמר כאביי?
גזירה: שובר דהכא - אטו שובר דעלמא.
טעמא דכתבה ליה. אבל על פה - לא.
אמאי?! דבר שבממון הוא,
ושמעינן ליה לר' יהודה דאמר: דבר שבממון תנאו קיים! דתניא:
האומר לאשה הרי את מקודשת לי
על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה
- הרי זו מקודשת, ותנאו בטל. דברי רבי מאיר
ר' יהודה אומר: בדבר שבממון? תנאו קיים!!
|
כתובות דף נו עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
קסבר רבי יהודה כתובה - דרבנן. וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
הרי פירות דרבנן - ולא עבדו להו רבנן חיזוק?! דתנן:
רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות
עד שיכתוב לה: דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם.
וקיימא לן: מאי כותב? אומר!
אמר אביי:
לכל יש כתובה, ולא לכל יש פירות.
מילתא דשכיחא? עבדו בה רבנן חיזוק.
מילתא דלא שכיחא? לא עבדו בה רבנן חיזוק.
הרי חמרים דשכיחי, ולא עבדו לה רבנן חיזוק? דתנן:
החמרין שנכנסו לעיר - ואמר אחד מהן:
שלי חדש ושל חברי ישן!
שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן! - אין נאמנים
רבי יהודה אומר: נאמנים.
אמר אביי:
ודאי דדבריהם? - עבדו רבנן חיזוק.
ספק דדבריהם? לא עבדו רבנן חיזוק.
רבא אמר: בדמאי הקילו!
כתובה מופחתת
עריכהכתובה מופחתת על תנאי
עריכהר' מאיר אומר כל הפוחת וכו':
כל הפוחת - אפי' בתנאה? אלמא קסבר תנאו בטל, ואית לה.
וכיון דאמר לה לית ליך אלא מנה - לא סמכא דעתה.
והויא לה בעילתו בעילת זנות.
והא שמעינן ליה לרבי מאיר דאמר:
כל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל!
הא בדרבנן תנאו קיים!! ?
קסבר ר' מאיר כתובה דאורייתא.
כתובה מופחתת - ברייתא
עריכהתניא:
רבי מאיר אומר:
כל הפוחת לבתולה ממאתים, ולאלמנה ממנה? - הרי זו בעילת זנות!
רבי יוסי אומר: רשאי.
רבי יהודה אומר: רצה?
- כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה.
- ולאלמנה ...מנה, והיא כותבת לו התקבלתי ממך חמשים זוז.
וסבר רבי יוסי: רשאי?! ורמינהי:
אין עושין כתובת אשה מטלטלין - מפני תיקון העולם.
אמר רבי יוסי: וכי מה תיקון העולם יש בזו? והלא אין קצובין, ופוחתין?!
תנא קמא נמי אין עושין קאמר. אלא לאו הכי קאמר?
במה דברים אמורים בשלא קבל עליו אחריות.
אבל קבל עליו אחריות - עושין.
ואתא רבי יוסי למימר: כי קיבל עליו אחריות - אמאי עושין?! והלא אין קצובין, ופוחתין!!
השתא: ומה התם? דדלמא פחתי - חייש רבי יוסי.
הכא? דודאי קא פחתה, לא כל שכן?!
הכי? השתא התם? - לא ידעה דתחיל.
הכא? ידעה וקא מחלה!
אבדן הכתובה
עריכה|
כתובות דף נז עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא. אירכס כתובתה.
אתו לקמיה דרב יוסף. אמר להו: הכי אמר רב יהודה:
אמר שמואל:
זו דברי ר' מאיר.
אבל חכמים אומרים:
משהא אדם את אשתו - שתים ושלש שנים בלא כתובה!
אמר ליה אביי: והא אמר רב נחמן:
אמר שמואל: הלכה כרבי מאיר בגזירותיו!
- אי הכי? זיל כתוב לה!!
נשוי בלא כתובה
עריכה|
נראה מגרסת התלמוד כאן, שרב דימי מוסר דברים בעניין הברייתא בה רבי מאיר אמר: הפוחת - בעילת זנות. רבי יוסי אמר: רשאי. רבי יהודה מלמד שיטת הערמה על החוק. אגב, החוק הרומי קובע שהנשאת בלא כתובה היא במעמד פילגש. |
כי אתא רב דימי, אמר רבי שמעון בן פזי:
אמר רבי יהושע בן לוי, משום בר קפרא:
מחלוקת בתחלה,
אבל בסוף? לדברי הכל אינה מוחלת!
ורבי יוחנן אמר: בין בזו ובין בזו - מחלוקת!
רבי אבהו על עדות רבי יוחנן - גרסה א
עריכהאמר רבי אבהו:
לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן:
דאנא אני, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי!
מאי בתחלה דקאמר רבי יהושע בן לוי? תחלת חופה!
ומאי סוף? סוף ביאה!
וכי קאמינא אנא אני, רבי יוחנן: בין בזו ובין בזו - מחלוקת?
- תחלת חופה וסוף חופה - דהיא תחילת ביאה.
גרסה ב לפרשנות רבי אבהו
עריכהכי אתא רבין, אמר רבי שמעון בן פזי:
אמר רבי יהושע בן לוי, משום בר קפרא:
מחלוקת לבסוף אבל בתחלה? דברי הכל מוחלת.
ורבי יוחנן אמר: בין בזו ובין בזו מחלוקת.
אמר רבי אבהו:
לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן,
דאנא ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי!
מאי לבסוף דאמר רבי יהושע בן לוי? סוף חופה.
ומאי תחלה? תחלת חופה.
וכי קאמינא אנא בין בזו בין בזו מחלוקת?
תחלת ביאה וסוף ביאה.
דעה שלישית - רב פפא
עריכהאמר רב פפא: אי לאו דאמר רבי אבהו,
לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן,
דאנא ורבי יהושע בן לוי לא פלגינן אהדדי!
הוה אמינא רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי פליגי.
רב דימי ורבין לא פליגי.
מאי סוף דקאמר רבין? סוף חופה.
ומאי תחלה דקאמר רב דימי? תחלת ביאה.
מאי קמ"ל?
הא קמ"ל דפליגי תרי אמוראי אטעמא דנפשייהו
ולא פליגי תרי אמוראי אליבא דחד אמורא.