ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק כד
פרק כד עריכה
פסוק א עריכה
הדרשה מזהה את האירועים בפרק כד עם אלו שתוארו לעיל בפרקים יט-כ, וטוענת שמשה עלה להר לאחר שצווה לעשות כך; וראו לעיל יט ג |
"ואל משה אמר עלה אל ה'" זו היא שאמרנו "ומשה עלה אל האלקים" (שמות יט, ג)
יכול מעצמו? תלמוד לומר "ואל משה אמר עלה אל ה'"! מלמד שלא עלה אלא על פי שכינה
יכול זה ענין בפני עצמו ולהלן ענין בפני עצמו?
תלמוד לומר "עלה אל ה' אתה ואהרן" ולהלן הוא אומר "ועלית אתה ואהרן עמך" (שמות יט, כד).
"והשתחויתם מרחוק" ולהלן "ויעמד העם מרחוק" (שמות כ, יח).
"ונגש משה לבדו" ולהלן "ומשה נגש אל הערפל" (שם)
הוי אומר שניהם ענין אחד. למה נשנה? להשלים ענינו.
פסוק ג עריכה
המצוות המפורטות בפרקים כא-כג (כל המשפטים) ניתנו יחד עם עשר הדיברות (דברי ה'), ואינם ניתנים להפרדה, וראו דברי ר' אלעזר בן פרטא במכילתא בחדש סוף ב, שם מכונים המשפטים "עונשין". |
"ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים", מקיש דינין לדיברות: מה דיברות, מסיני - כך הדינין, מסיני.
"ויען כל העם קול אחד" - שלא נטלו עצה זה מזה. "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", שהקדימו עשייה לשמיעה
שכל השומע ואין בדעתו לעשות נוח לו שלא נברא.
פסוק ד עריכה
ראו מכילתא בחדש ג לפס' י. שם מתארכים את הברית המופיעה כאן ליום ה בסיוון ולא ליום מתן תורה עצמו (ו בסיוון); וראו שם את דברי ר' יוסי בר' יהודה, כמו אצלנו. |
"ויכתב משה את כל דברי ה'" - אלו דברים שקדמו למתן תורה.
"וישכם בבקר" זה יום הששי: נאמר כן "בבקר" ונאמר להלן "בהיות הבקר" (שמות יט, טז)
איני יודע אם דיברות קדמו לקרבנות, או קרבנות קדמו לדיברות?
תלמוד לומר "וישכם בבקר ויבן מזבח" ולהלן הוא אומר "בהיות הבקר" (שם)
מלמד שקדמו קרבנות לדיברות! "ויבן מזבח" - לעבודה. "ושתים עשרה מצבה" - כנגד שנים עשר שבטים.
פסוק ה עריכה
בשלב זה היו הבכורים מכל העם ככוהנים, והם הקריבו את העולות שנתרמו ע"י כל העם. |
"וישלח את נערי בני ישראל" - אלו הבכורים. "ויעלו עלות" - על ידי כל ישראל הקריבום!
פסוק ו עריכה
חצי הדם - בדיוק, בדרך נס הצליח משה לחלק את הדם לשני חלקים שוים, והשוו מכילתא פסחא יג. |
"ויקח משה חצי הדם" מלמד שנחלק הדם מאיליו. "וישם באגנות" מלמד שהעולה טעונה כלי.
אין לי אלא עולת סיני; לדורות מנין? תלמוד לומר "עלת תמיד העשויה בהר סיני" (במדבר כח, ו)
מקיש עולת תמיד לעולת סיני: מה עולת סיני, טעונה כלי - אף עולת דורות, טעונה כלי.
אין לי אלא עולה; חטאת ואשם ושלמים מנין? תלמוד לומר "זאת התורה לעולה
למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים" (ויקרא ז, לז) תורה אחת לכולן.
פסוק ז עריכה
"ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם" - מתחלת הספר ועד כאן. "ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"
לפי שהקדימו בתחלה עשייה, אמר להן משה: וכי אפשר לעשייה בלא שמיעה? שמיעה מביאה לידי עשייה!
חזרו ואמרו נעשה ונשמע: נעשה מה שנשמע! מלמד שקיבלו עליהם עשייה ושמיעה קודם מתן תורה!
וכן הוא אומר "אזנים כרית לי עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי" (תהלים מ', ז'-ח')
פסוק ט עריכה
השוו מכילתא בחדש ד לפס' כד. למעשה לטענת הדרשן נדב ואביהו ושבעים הזקנים לא עלו על ההר, אלא ראו את המקום (הקב"ה) מרחוק, בדומה לאברהם לקראת העקידה. אחד ההבדלים בין הסיפור בפרק כד לזה שבפרקים יט-כ הוא בנוכחותם כאן של שבעים הזקנים, שאינם מופיעים שם. |
"ויעל משה" - משה מחצה בפני עצמו. "ואהרן" - אהרן מחצה בפני עצמו.
"נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" - כל אחד מחצה בפני עצמו.
יכול אף נדב ואביהוא ושבעים זקנים עלו? תלמוד לומר "נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל ויראו" ראו ולא עלו.
"ויראו", נאמר כן ויראו, ולהלן הוא אומר "וירא את המקום מרחוק" (בראשית כב, ד)
מה להלן, מרחוק - אף כאן, מרחוק.
פסוק י עריכה
הזקנים ונדב ואביהו עברו על תוספתא חגיגה ב ה, וזנו את עיניהם בשכינה, ולא חסו על כבוד קונם (ראו חגיגה ב א.) |
"ויראו את אלקי ישראל" - מלמד שניזונו עיניהן מזיו השכינה! "ותחת רגליו" - מלמד שהגיסו דעתן והשוו עליונים לתחתונים.
"לבנת הספיר", ולהלן "כעין תרשיש" (יחזקאל א, טז): מה להלן, אופן - אף כאן, אופן.
יכול לבנת ספיר ממש? תלמוד לומר "כמעשה", ולהלן הוא אומר "מלאות עינים סביב לארבעתן" (יחזקאל א, יח).
"וכעצם השמים לטהר" - כטהרו שלרקיע
יכול ממש? תלמוד לומר "וכעצם" מלמד שמשמיעין את האוזן מה שיכולה לשמוע!