ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק כז

מורה נבוכים פרק כו

תמלול החלק השייך לפרק כ"ז מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]



אונקלוס הגר שלם מאד בלשון העברית והארמית. וכבר שׂם השתדלותו בסילוק ההגשמה, וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. וכל מה שיימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה, ישים ענייני התנועה הגלות והראות אור נברא, כלומר, שכינה או השגחה. והנה תרגם "יֵרֵד ה'" (שמות יט, יא) – "יתגלי ה'"; "וַיֵּרֶד ה'" (שמות יט, כ) – "ואתגלי ה", ולא אמר: "ונחת ה'". "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה" (בראשית יח, כא) – "אתגלי כען ואחזי"; וזה נמשך בפירושו.

אלא שהוא תרגם: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (בראשית מו, ד) – "אנא אחות עמך למצרים". וזה תרגום זה דבר מופלא מאד, יורה על שלימות זה האדון. וטוב פירושו והבנתו הדברים כפי מה שהם. ופתח לנו בזה התרגום ענין גדול מענייני הנבואה, והוא כי תחילת זה הסיפור אמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב יַעֲקֹב... אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" (בראשית, מו), וכאשר כלל תחילת המאמר היותו במראות הלילה, לא הרחיק אונקלוס שיסופר המאמר אשר נאמר במראות הלילה בלשונו. והוא סיפור האמת, כי זה סיפור מה שנאמר לו, לא סיפור ענין שקרה כמו: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות יט, כ), אשר הוא סיפור מה שהתחדש בדברים הנמצאים, ולזה כנה אותו ב"הראות", והרחיק ממנו מה שיורה על מציאות התנועה והדברים הדמיונים. כלומר, סיפור מה שנאמר לו הניחו כאשר היה. וזה מופלא.

ומכאן תתעורר, כי יש הפרש גדול בין מה שייאמר בו: "בחלום" או "במראות הלילה", ובין מה שייאמר בו "במחזה ובמראה", ובין מה שיאמר בו סתם: "ויהי דבר ה' אלי לאמר", או "'ויאמר ה' אלי לאמר".

ואפשר עוד אצלי, כי אונקלוס פירש אלהים הנאמר הנה – מלאך. ולזה לא הרחיק שיאמר "אנא אחות עמך למצרים". ולא תרחיק האמינו אלהים הנה – מלאך, והוא יאמר לו "אנכי האל אלהי אביך", כי זה המאמר יהיה בזה הלשון על ידי המלאך גם כן. הלא תראהו אומר: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם: יַעֲקֹב! וָאֹמַר: הִנֵּנִי!" (בראשית לא, יא). ובסוף סיפור דבריו עמו: "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר" (בראשית לא, יג), ואין ספק כי יעקב נדר לאל ולא למלאך. אבל זה נמשך בדברי הנביאים. כלומר, סיפור הדברים אשר יאמרם המלאך בעבור השם, בלשון דבור השם להם, והם כולם בחסרון המצטרף. כאילו אמר: "אנכי שלוח אלהי אביך"; "אנכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל", וכיוצא בזה. והנה יבואו בנבואה ומעלותיה ובמלאכים דברים רבים כפי כוונת זה המאמר:

  1. ^ תמלול השעיעור:אונקלוס הגר שלם מאד בלשון העברית והארמית. הוא משבח אותו בכמה וכמה מקומות. אז נראה אחד מהם בעמוד שכ"ב חלק שני בפרק ל"ג בסוף. ואלו הענינים הנפלאים הגדולים כבר ידעת שאונקלוס קבלם מפי רבי אליעזר ורבי יהושע אשר הם החכמים שבישראל כמו שבארו: שסתם חכמי ישראל אלו רבי יהושוע ורי אליעזר הוא היה תלמיד שלהם, אז זה לא פלא שהדברים שהוא אומר הם נפלאיםוכבר שׂם השתדלותו בסילוק ההגשמה, וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. בגלל ההמון היו קוראים אונקלוס בגלל שהם הבינו רק ארמית והוא רצה להסיר מהם את הגשמות על ידי הפירוש שלו. וכל מה שיימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה, ישים ענייני התנועה הגלות והראות אור נברא, כלומר, שכינה או השגחה. והנה תרגם "יֵרֵד ה'" יתגלי ה'"; וַיֵּרֶד ה'" "ואתגלי ה", ולא אמר: "ונחת ה'". אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה" אתגלי כען ואחזי וזה נמשך בפירושו. אלא שהוא תרגם: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" אנא אחות עמך למצרים זה כאשר יעקב עומד לרדת למצרים אחרי שיוסף מזמין אותו בהתחלה הוא חשב שהוא ילך ומיד יחזור. והקדוש ברוך הוא אומר לו אתה תישאר שם אבל אל תדאג אני גם אחזיר אותך. אז אונקלוס תרגם אנא אחות עמך למצרים כלומר זה דבר חריג מאוד. למה הוא לא אמר אני אתגלה אילך או אשגיח עליך? וזה דבר מופלא מאד, יורה על שלימות זה האדון. וטוב פירושו והבנתו הדברים כפי מה שהם. ופתח לנו בזה התרגום ענין גדול מענייני הנבואה, והוא כי תחילת זה הסיפור אמר: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר: יַעֲקֹב יַעֲקֹב... אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה" למדנו שמראות הלילה זה חלום ובפרשת בהעלותך למדנו על צורת ההתגלות לכל הנביאים מלבד משה בחלום אדבר בו כלומר בחלום הוא שומע קול של דיבור. אז יעקב שומע קול שאומר לו "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה", וכאשר כלל תחילת המאמר היותו במראות הלילה, לא הרחיק אונקלוס שיסופר המאמר אשר נאמר במראות הלילה בלשונו. הוא תירגם מלולית. את מה ששמע יעקב בחלומו, הוא שמע את המילה ירד, אז הוא תרגם אוחית. אם היה כתוב שהקדוש ברוך הוא כאילו ירד איתו, הוא היה מתרגם אתגלי, אבל כאן הוא שמע את המילה, אז הוא תרגם את זה בתרגום מלולי, והוא סיפור האמת, כי זה סיפור מה שנאמר לו, לא סיפור ענין שקרה כמו: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" ופה הוא תרגם התגלה, אשר הוא סיפור מה שהתחדש בדברים הנמצאים, ולזה כנה אותו ב"הראות", והרחיק ממנו מה שיורה על מציאות התנועה והדברים הדמיונים. ולכן הוא לא אמר נחית, אלא אתגלי, כלומר, סיפור מה שנאמר לו הניחו כאשר היה. וזה מופלא. ומכאן תתעורר, כי יש הפרש גדול בין מה שייאמר בו: "בחלום" או "במראות הלילה", שזה אותו דבר ובין מה שייאמר בו "במחזה ובמראה", ובין מה שיאמר בו סתם: "ויהי דבר ה' אלי לאמר", או "'ויאמר ה' אלי לאמר". יש הבדל. בין ויאמר ה’ אלי לאמר לבין מה שכתוב היה דבר השם אלי לאמור, שהרי אם זה עניין של חזון ולא חלום, במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, דיבור זה רק בחלום במראה הנביא לא שומע דיבור, הוא רואה תמונה, והוא לא שומע דיבור אלוקי, אבל הוא יכול לשמוע את דבר השם אליו. בגלל שזה לא השם מדבר אליו אלא הוא מגיע להבנה שכלית, אתודע זה עניין של דעת, רק בחלום הוא שומע שהקדוש ברוך הוא מדבר עמו, כלומר מראה זה חיזוק הדעת, זה נקלט בכוח השכלי של האדם, הוא קולט את זה. והוא מתרגם את זה, וכאילו הנביא קיבל איזה מייל מהקדוש ברוך הוא עם דבר השם אליו, הוא לא שומע את הקול, אם זה היה במחזה שיעקב היה רואה תמונה שהקדוש ברוך הוא יורד איתו אונקלוס לא היה מתרגם אוחית אלא אתגלי , אבל בגלל שזה היה בחלום שיעקב שמע אונקלוס תרגם את מה שיעקב שמע מילולית ויעקב שמע ארד אז הוא תרגם אחות. באמת ראינו שבנבואת משה רבינו בשמות ג' ח' בהתגלות בסנה כתוב, וארד להצילו מיד מצרים, מתרגם אונקלוס, וְאִתגְּלִיתִי לְשֵׁיזָבוּתְהוֹן מִיְדָא דְמִצרָאֵי . וזה משום שזה היה בחזון נבואי, זה לא היה בחלום. אלא זה היה בידיעה שמשה רואה במחזה, זה היה בסנה כשהוא רואה מלאך לפני שהוא מגיע לאספקלריא מאירה, אז זה לא בחלום אלא במראה משה רואה את הדברים כמציאות שכביכול הקדוש ברוך הוא יורד להציל את ישראל לכן התרגום הוא ואתגליתי. ואפשר עוד אצלי, כי אונקלוס פירש אלהים הנאמר הנה – מלאך. כלומר שאולי אונקלוס הבין שמה שנאמר שאלוקים דיבר עם יעקב הכוונה למלאך ובמלאך שיך להגיד ירד או יעלה ולזה לא הרחיק שיאמר "אנא אחות עמך למצרים". ולא תרחיק האמינו אלהים הנה – מלאך, והוא יאמר לו "אנכי האל אלהי אביך", כי זה המאמר יהיה בזה הלשון על ידי המלאך גם כן. בחלק שני הרמב"ם ירחיב ויאמר שכל מקום שכתוב אלוהים זה בדרך כלל על ידי מלאך וכאשר כתוב שם המפורש זה בלי מלאך כלומר הנביא רואה כאילו הקדוש ברוך הוא מדבר איתו ולא מלאך זה כשמדובר במשה ואם זה לא משה רבנו אז בוודאי שזה עובר דרך מלאך אף ל פי שהנביא לא רואה מלאך מדבר איתו אלא כאילו הקדוש ברוך הוא מדבר איתו. הלא תראהו אומר: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם: יַעֲקֹב! וָאֹמַר: הִנֵּנִי!" ובסוף סיפור דבריו עמו: "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר" ואין ספק כי יעקב נדר לאל ולא למלאך. אבל זה נמשך בדברי הנביאים. כלומר, סיפור הדברים אשר יאמרם המלאך בעבור השם, בלשון דבור השם להם, והם כולם בחסרון המצטרף. כאילו אמר: "אנכי שלוח אלהי אביך"; "אנכי שלוח האל הנגלה עליך בבית אל", וכיוצא בזה. זה כמו שגריר של מדינה שבא ואומר אני אגיד לך העמדה של המדינה שלי הוא מייצג. והנה יבואו בנבואה ומעלותיה ובמלאכים דברים רבים כפי כוונת זה המאמר: בחלק שני פרק מ"א הוא עושה את החלוקה בין כאשר הוא שומע את זה ממלאך לבין כאשר הוא שומע את זה לא ממלאך כאשר נגיע לפרק מ"א נראה שיש הבדל בין כאשר הוא משתמש בשם המפורש לבין כשהוא לא משתמש בשם המפורש. בכל אופן למדנו כאן שיש הבדל בין ויאמר שזה בחלום ובין העניין של דבר השם אליו שזה במחזה. ואונקלוס מאוד מדייק כאשר זה נאמר מילולית הוא מתרגם אחות וכאשר זה עניין שהנביא רואה את התיאור הוא מתרגם את אתגלי. אבל אם התורה לא חששה וכתבה וירד ה’ למה אונקלוס חושש ומתרגם אתגלי הוא כנראה ראה שאנשים נעשו יותר מדי גשמים, אבל גם המהר"ל אומר שזה לגיטימי שאדם ידבר בצורה מגושמת, נגיד מישהו ישאל ביום אחרי חג השבועות, מה קרה? נגיד לו שהשם ירד על הר סיני זה כמו שאנחנו אומרים שהשמש שוקעת לא אומרם שכדור הארץ הסתובב. ככה מדברים אנשים, אבל אונקלוס מפרש והוא מבין שאם הוא לא יפרש את הדברים האלה אז אנשים יתבלבלו וזה שהוא עשה את זה נתן לרמב״ם גם את האפשרות להראות את ההבדל בין מראה לבין חלום