ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק יח
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק יח
תמלול החלק השיך לפרק י"ח מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
קרב, נגש, נגע. אלו השלשה שמות, כלומר: 'קריבה', ו'נגיעה', ו'נגישה', יהיו פעמים לעניין המגע והקרוב במקום. ופעמים יהיו לענין הדבק המדע בידוע, וכאילו ידמה לקרב גשם לגשם. אמנם עניין 'קריבה' הראשון, והוא הקריבה במקום: "כאשר קרב אל המחנה" (שמות לב יט); "ופרעה הקריב" (שמות יד י). וה'נגיעה', עניינה הראשון נגיעת גשם בגשם: "ותגע לרגליו" (שמות ד כה); "ויגע על פי" (ישעיהו ו ז, ירמיהו א ט). וענין 'נגישה' הראשון, בא איש אל איש והתנועעו אליו: "ויגש אליו יהודה" (בראשית מד יח). ועניין אלו שלושה השמות השני, הוא הדבק מדע ונגיעת השגה, לא השגת מקום. אמר מן ה'נגיעה' בעניין הדבק המדע: "כי נגע אל השמים משפטה" (ירמיהו נא ט). ונאמר מן ה'קריבה': "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי" (דברים א יז), כאילו אמר: תודיעוני אותו; הנה כבר נעשה בהודעת הידוע. ונאמר מן ה'נגישה': "ויגש אברהם ויאמר" (בראשית יח כג), והוא היה בעניין הנבואה והתרדמה הנבואית, כמו שיתבאר (חלק א' פרק כ"א, חלק ב' פרק מ"א) מן "יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו" (ישעיהו כט יג).
וכל לשון 'קריבה' או 'נגישה' אשר תמצאנה שבאה בספרי הנבואה בין השם יתעלה ובין נברא מנבראיו, הוא כולו מזה העניין האחרון. כי השם יתעלה אינו גשם, כמו שיבוא עליו המופת בזה המאמר, ולא הוא יתברך יגש ולא יקרב לדבר, ולא דבר מן הדברים יקרב לו או יגע בו יתעלה; כי בהסתלק הגשמות יסתלק המקום, ותבטל כל קריבה ונגיעה או רחיקה, או הדבק או התפרד, או משוש, או סמיכות.
ואיני חושב עליך שיסתפק לך אמרו: "קרוב ה' לכל קוראיו" (תהלים קמה יח); "קרבת אלהים יחפצון" (ישעיהו נח ב); "קרבת אלהים לי טוב" (תהלים עג כח), שאלו כולם קריבת מדע, כלומר: השגה מדעית, לא קריבת מקום. וכן אמרו: "קרובים אליו" (דברים ד ז); "קרב אתה ושמע" (דברים ה כג); "ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו" (שמות כד ב). אלא אם תרצה שתשים מה שנאמר במשה: ונגש, שהוא יתקרב למקום מן ההר אשר שכן עליו האור, כלומר: כבוד ה', תוכל זה. אבל החזק בעיקר, כי אין הפרש בין היות האיש במרכז הארץ, או בעליון שבגלגל התשיעי, אילו היה אפשר, שהוא לא ירחק מן השם הנה, ולא יקרב לו שם. אבל הקריבה (פרק נ"ד חלק א') אליו יתעלה בהשגתו, והרחוק ממנו למי שיסכילהו. וימצאו בקרוב וברחוק מזה הצד מעלות רבות מאד, זו למעלה מזו. והנה אבאר בפרק מפרקי זה המאמר (בפרק נ"ט-ס' חלק א') איך הוא היתרון בהשגה.
אמנם אמרו: "גע בהרים ויעשנו" (תהלים קמד ה), רוצה בו, הגע דבריך בהם, על צד המשל; כמו שאמר: "וגע אל עצמו" (איוב ב ה), כלומר, הבא מכתך בו.
וכן הנגיעה ומה ששימשו ממנו בלשון, תפרשנה בכל מקום כפי עניינו, כי פעם ירצה בו נגיעת גשם בגשם, ופעם הדבקות מדע והשגת עניין אחד, כאילו המשיג דבר אשר לא היה משיגו קודם כבר קרב לדבר שהיה רחוק ממנו. והבן זה:
- ^ תמלול השיעור:קרב, נגש, נגע. אלו השלשה שמות, כלומר: 'קריבה', ו'נגיעה', ו'נגישה', יהיו פעמים לעניין המגע והקרוב במקום כמו הגעתי קרוב לבית שלך. ופעמים יהיו לענין הדבק המדע בידוע כמו הגעתי למסקנה, וכאילו ידמה לקרב גשם לגשם. מדברים על זה כאילו מדובר שמביאים שני דברים ומקרבים בניהם אמנם עניין 'קריבה' הראשון, והוא הקריבה במקום: "כאשר קרב אל המחנה" זה בחטא העגל "ופרעה הקריב" כלומר, הגיע קרוב, וה'נגיעה', עניינה הראשון נגיעת גשם בגשם: "ותגע לרגליו" שציפורה מלה את בנה, "ויגע על פי", פה זה לא פשוט שהרי אצל ישעיהו זה הכל נהיה בנבואה, לא בעולם הפיזי, וכאן הוא אומר, שזה עניין של מקום. הכוונה שזה מה שהוא ראה בחלום זה שהוא הרגיש את העניין הפיזי אנחנו נראה, שהרמב״ם אומר על דברים, שהם עניין של קרבה של גשם בגשם, בגלל שזה מה שהנביא ראה בכוח המדמה שלו, שזה היה. וענין 'נגישה' הראשון, בא איש אל איש והתנועעו אליו: "ויגש אליו יהודה", וייגש אליו יהודה, זה שהוא התקרב אל הכיסא, אפשר היה לחשוב, שוייגש אליו, הכוונה שהוא ניסה לדבר על ליבו, אז, הוא אומר, שהכוונה כאן כפשוטו שהוא התנועה אליו. וזה גם כן אולי מחזק קצת את המדרשים שאמרו, שזה שהוא ניגש אליו, היה בזה קצת איום, בזה שהוא התקרב אליו. ועניין אלו שלושה השמות השני, הוא הדבק מדע ונגיעת השגה, לא השגת מקום. עכשיו הוא עובר על כל השמות עוד פעם. אמר מן ה'נגיעה' בעניין הדבק המדע: "כי נגע אל השמים משפטה" ונאמר מן ה'קריבה': "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי" יש מקרים שמביאים פיזית כמו שמביאים בהמה לששאול אם היא טרפה אבל יש מקרים שזה לא פיזי כמו שמביאים שאלה כמו תעביר את השאלה אליי, כאילו אמר: תודיעוני אותו; הנה כבר נעשה בהודעת הידוע. ונאמר מן ה'נגישה': "ויגש אברהם ויאמר" והוא היה בעניין הנבואה והתרדמה הנבואית, כמו שיתבאר כאן הוא רומז למשהו נוסף, שהרי לפני שנאמר ויגש אברהם ויאמר, כתוב ואברהם עודנו עומד לפני השם. אז הוא עדיין בחזון. קודם לכן היה לאברהם עסק עם המלאכים. המלאכים הלכו. עכשיו הוא מגיע למדרגה שונה של נבואה, הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא. עודנו עומד לפני השם, הוא היה עומד והוא מתקדם, וייגש. כלומר, הוא מגיע למדרגה נוספת. כלומר, שהוא עכשיו מדבר לא עם מלאכים, אלא הוא רואה כאילו השם מדבר אליו. זה מדרגה שונה. מצד אחד, ברגע שהוא שומע את השם מדבר אליו זה חייב להפיל אותו לחלום., אם הוא רואה... את השם מדבר אליו, אז זה יפיל אותו לחלום. אבל בנוסף, אבל זה עניין יותר גבוה מבחינת זה שהוא לא מדבר עם מלאכים, אלא... כן, אלא עם השם. מה קורה אחרי שהקדוש ברוך הוא אומר אם יש עשרה באיריס, הוא ב... הקדוש ברוך הוא עשה, ויילך, אדוני, כאשר קהילת אברהם, אברהם שם, רק רגע, הוא ניגש אברהם. עכשיו, ויילך, הוא מסתלק, השם מסתלק, ואברהם שב למקומו, מה היה מקומו? המלאכים, הוא רואה את המלאכים, שני מלאכים פוגשים את לוט. ואברהם רואה את זה. אברהם שב למקומו, נכוונה הוא שב למקומו הוא שב לראייה של המלאכים. הוא רואה את המלאכים, מדברים עם לוט. אבל מי שרואה מה שעומד מאחורי הריסת סדום, זה אברהם ללוט הייתה איזו תחושה שהוא חייב לצאת משם כמה שיותר מהר, אבל מי שראה שהיו שם מלאכים, והם אלה שמדברים עם לוט זה אברהם שרואה את כל העסק הזה.. מי שאומר את זה במפורש, זה אברבנל על מורה נבוכים פרק מ"ב חלק ב. כי אנחנו יודעים, שלא כל אחד יכול להיות נביא. ואפילו אם נגיד שאיזה סוג של רוח הקודש, איכשהו נגעה בלוט, אבל איך אנשי סדום ראו את המלאכים? וגם כן, הכל סיפור קצת מוזר, בכל אופן, העניין הוא שאנשי סתום רואים והם מוכים סנוורים, נכון? לא יכולים להגיע לבית, לא עושים איזה חושבים, כבר... אז יש כאלה שאומרים, בגלל שזה באמת, כולם נמצאים שם, מכל מיני סנורים, ככה סתם... כולם קובעו אותם למחרת טור עם הרפאה מין. אבל זה ככה, זה... אלה... הפשטנים אומרים, חלק שרק השורה הראשונה שקרובה לבית, הסתדרו, זה מספיק, לעשות בלגן לכל הדרך מאחורה. כן, זה מה מה שלא ידעו לעשות. אבל כל העסק הזה, זה נמצא... אבל זה די קרוב ל... מה קורה? מה? איך מסכמים את החורבן של סדום? איך, מה פשוט? ראה וישלח את אלוהים את הרי עקיקה, ויזכור אלוהים את אברהם, וישלח את עוזם לטירוף חיפה לך. נכון, נכון. והפוך את הערים, ושיהיה עושה להם לוד. נכון. אבל זה אחרי שהוא כבר... זה אחרי שהוא... כתוב, וישקף על פני סדום, ואמור רב על כל פני הארץ לכיכר, וירא בני אלה כאיתור הארץ, וכאיתור הכבשה. עכשיו, זה סוף... בפסוק כה, ויהפוך את הערים האל, ואת כל הכיכר, ואת כל יושבי הערים, וצמח אדמה, ואת הבית אשתו מאחורה, ועתיהין אציב מלח. וישקם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את בני ה' אז הוא ככה... וישקף על פני סדום, כלומר, זה קיצור, זה עדיין, הוא רואה את זה בניין נבואי. והנה עלה כיתור הארץ ככיתור הכבשה. עכשיו סיכום של מה שכותבים בידיעות המאמרים. כן, מה שאומרים מי שלא נביא. ויהי בשכית אלוהים את ערי הכיכר, ויזכור אלוהים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפיכה, והפוך את הערים אשר יושב בהן לוט. זהו, זה מה שאנשים ראו פיזית. מה לוט ידע, לוט היה, הוא גדל בבית אברהם, אז הוא לא היה נביא, אבל ה' שלח את המלאכים, עובדה, המלאכים דיברו עם לוט, אין לו כוח נבואי לקלוט את זה, אבל הוא מרגיש שהוא חייב לעזוב, הוא יודע שהוא חייב לעזוב. הוא יודע שזה לא איזה משהו שהוא אכל בארוחת הערב, הוא ידע שזה משהו שהוא צריך לצאת. זה כמו הנבואה של בעל הדמיון, הוא, גם כן עדיין קשור לאברהם. דיברנו על זה, שממנו יצא דוד המלך ורחבעם והמשך מלכות דוד. הוא עדיין מחובר, אז לכן יש לו אישיות מפוצלת לגמרי. מצד אחד, הוא יודע שהשם, שם המפורש, זה מה שמוציא אותו מסדום. מצד שני, הוא חושב שהמלאכים הם אוטונומיים הם האחראים על זה. הזכרנו שיש ביקורת על המלאכים, על שהם אמרו, משחיתים אנחנו את המקום כאילו שהם עושים את מעצמם אבל הרי באותו פסוק, הם אומרים, כי השם שלחנו להשמיד את המקום. ועל זה יש ביקורת, מה אתם מגלים סודות שהשם המפורש, הוא זה שעושה את זה, לוט לא ראוי לזה. אבל לכאורה, הביקורת השנייה, מאיינת את הביקורת הראשונה., אלא שאצל לוט זה נקלט כשני דברים, לא בגלל המלאכים, בגלל האישיות המפוצלת של לוט. הוא עזב את אברהם ואת אלוהי אברהם, ברגע שהוא יצא, הוא יצא לגמרי, אז הוא אומר, זה הכל הטבע, הטבע הוא אוטונומי, המלאכים שהם הכוחות שמאחרי הטבע הם עושים את זה. אבל בצד הפנימי שבו, הוא יודע, זה לא רק האלוהים עושה את זה , אלא השם המפורש עושה את זה, זה ההשגחה הפרטית שיש על עם ישראל, זה מה שגורם לזה. אבל, הוא לא ראוי להתגלות של שם השם. המלאכים, לא קלקלו בשליחות שלהם, השליחות שלהם, בגלל האישיות שלו סיקלה כל אפשרות שהם ימלאו את השליחות הזאת,. הזכרנו גם כן, שכל עוד שהגר הייתה בבית אברהם, כאשר הגר, בורחת מפני שרה, מה שכתוב שם ויאמר אברם אל-שרי, הנה שפחתך בידך--עשי-לה, הטוב בעיניך; ותענה שרי, ותברח מפניה. וימצאה מלאך השם, על-עין המים--במדבר: על-העין, בדרך שור. ויאמר, הגר שפחת שרי אי-מזה באת--ואנה תלכי; ותאמר--מפני שרי גברתי, אנכי ברחת. ויאמר לה מלאך השם, שובי אל-גברתך, והתעני, תחת ידיה. י ויאמר לה מלאך השם, הרבה ארבה את-זרעך, ולא יספר, מרב. יא ויאמר לה מלאך השם, הנך הרה וילדת בן, וקראת שמו ישמעאל, כי-שמע השם אל-עניך.., השם, השם, השם, השם. וכאשר היא נשלחת בגלל ששרה מגרשת אותה כתוב ויכלו המים, מן-החמת; ותשלך את-הילד, תחת אחד השיחם. ותלך ותשב לה מנגד, הרחק כמטחוי קשת, כי אמרה, אל-אראה במות הילד; ותשב מנגד, ותשא את-קלה ותבך. וישמע אלהים, את-קול הנער, ויקרא מלאך אלהים אל-הגר מן-השמים, ויאמר לה מה-לך הגר; אל-תיראי, כי-שמע אלהים אל-קול הנער באשר הוא-שם. י קומי שאי את-הנער, והחזיקי את-ידך בו: כי-לגוי גדול, אשימנו. ויפקח אלהים את-עיניה, ותרא באר מים; ותלך ותמלא את-החמת, מים, ותשק, את-הנער. ויהי אלהים את-הנער, ויגדל; וישב, במדבר, ויהי, רבה קשת. שם המפורש לא מופיע. מי שמדבר על זה, זה המשך חוכמה, הוא מדגיש את זה. כלומר, בבית אברהם, הם מחוברים להשגחה של שם המפורש, כאשר הם יוצאים, אז זה כבר לא. דבר כזה של סיכום שבא בסוף, מוצאים גם כן בבלק כאשר בלק שולח לבלעם את השליחים בפעם השניה, בפעם הראשונה הוא אומר, אל שרי בלק, לכו לארצכם, מאין השם תיתי, להלוך עמכם. הם תפסו את הרעיון, להלוך עמכם. לכן, ויוסף בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה. ויבואו אל בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן ציפור, וכ"ו, ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק, אם ייתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, לא אוכל לעבור את פי השם אלוהי, לעשות קטנה או גדולה. ועתה שבו בזה גם אתם הלילה, ואדעה מה יוסף השם דבר עמי. ויבוא אלוהים אל בלעם לילה, ויאמר לו, אם לקרוא לך באו האנשים, קום לך איתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך, אותו תעשה. אחר כך כתוב, את כל סיפור עם האטון, נכון? סוף הסיפור של האתון, ויאמר מלאך השם אל בלעם, לך עם האנשים, ואפס את הדבר אשר אדבר אליך, אותו תשמור לדבר. וילך בלעם עם שרי בלק. עכשיו, זה מתחיל, ויקום בלעם בבוקר, ויחבוש את אתונו, וילך עם שרי מואב, וגם כאן נאמר, שהוא הולך עם שרי בלק, ובדיוק מה שנאמר שם, שאם לקרוא לך באו האנשים לך עימם, אך את הדבר אשר אדבר אליך, אותו תעשה,. וגם בסוף, בדיוק אותו דבר. כלומר, לך עם האנשים, אפס את הדבר אשר אדבר אליך, אותו תדבר. מה הוא קיבל בסוף, שהוא לא קיבל בהתחלה? זה בדיוק אותו דבר. אז, לפי הרמב״ם, זה די ברור, שזה כמו שראינו בעניין של סדום. כלומר, איך, הקדוש ברוך הוא העביר את המסר לבלעם? הוא רואה את עצמ, הולך בבוקר עם האתון, בקיצור. כך הקדוש ברוך דרך המלאך דיבר אל בלעם והוא אמר, מה שאני אשים בפיך זה מה שתגיד. אז בהתחלה, הוא אומר את הכותרת, הקדוש ברוך הוא אמר לו, שהוא יכול ללכת, אבל הוא יכול לומר רק מה שנאמר לו, ובסוף, הוא באמת שומע את המסר הזה, וזה תיאור של מה שהיה בהתחלה. כמו שכתוב, ויירא אליו השם באילוני ממרא זה הכותרת. הנה שלושה אנשים, זה קיום של הכותרת שבהתחלה. והוא היה בעניין הנבואה והתרדמה הנבואית, כמו שיתבאר מן "יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו" טוב, רק ניגע בנקודה אחת שלא הדגשתי בפרק י"ח וזה עניין של הקרבה שאלו כולם קריבת מדע, השגה מדעית, קרובים אליו, ניגש משה לבדו אל השם והם לא ייגשו אבל לפעמים בדברי הדרשות של אנשים, גם בלוויות, מדברים על כך שהקדוש ברוך הוא לקח מישהו אליו, הוא רוצה שיהיה קרוב אליו הקדוש ברוך הוא קרוב לנו כאשר אנחנו נמצאים פה וקרוב לנו גם בעולם הבא, בעולם הזה, אנחנו מתקרבים לקדוש ברוך הוא על ידי המצוות, בעולם הבא הקב"ה משפיע עלינו מזיו שכינתו, זה דבר אחר אבל זה שאנחנו רחוקים ממנו כאשר אנחנו נמצאים בעולם הזה זה ודאי לא נכון, כלומר אנחנו קרובים, אין מרחק אנחנו לא רחוקים מהקדוש ברוך הוא גם פה גם שם בכל מקום