מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק מא

פרק מאעריכה

איני צריך לבאר ה'חלום' מה הוא. אמנם ה'מראה' - והוא אמרו "במראה אליו אתודע" - והיא אשר תקרא 'מראה נבואה' ותקרא גם כן "יד יי" והיא גם כן תקרא 'מחזה' היא ענין איום מחריד יחובר לנביא בעת היקיצה - כמו שהתבאר בדניאל באמרו "ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח"; ואמר "ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה"; ואמנם דיבור המלאך אליו והעמידו לו - כל זה ב'מראה הנבואה'. ובכמו זה הענין יתבטלו החושים גם כן מפעולתם ויבוא השפע ההוא לכח הדברי וישפע ממנו על הכח המדמה וישלם ויעשה פעולתו. ופעמים תתחיל הנבואה ב'מראה הנבואה' ואחר כן ירבה הרתת ההוא וההתפעלות החזק הנמשך אחר שלמות פעולת המדמה ואז תבוא הנבואה - כמו שבא באברהם אשר בא בתחילת הנבואה ההיא "היה דבר יי אל אברם במחזה" וסופו "ותרדמה נפלה על אברם וגו'" ואחר כן "ויאמר לאברם וגו'":

ודע כי כל מי שנזכר מן הנביאים שבאתהו הנבואה - יש מהם מי שייחס זה אל מלאך ומהם מי שייחסו לאלוה אף על פי שהיה על ידי מלאך בלא ספק. כבר כתבו החכמים ז"ל על זה ואמרו "ויאמר יי לה" - על ידי מלאך". ודע כי כל מי שבא בו כתוב שדיבר עמו מלאך או באהו דבר מהאלוה - שזה לא יהיה בשום פנים אלא ב'חלום' או ב'מראה הנבואה':

וכבר באה ההגדה על הדבר המגיע לנביאים לפי מה שבא בו הסיפור בספרי הנביאים על ארבע צורות. הצורה הראשונה - יגלה הנביא שהדיבור ההוא היה מהמלאך 'בחלום' או 'במראה'. והצורה השניה - שזיכור דיבור המלאך לו - לבד ולא יבאר שזה היה 'בחלום' או 'במראה' מפני שהוא סומך על מה שכבר נודע שאין נבואה אלא על אחד משני הפנים "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו". והצורה השלישית היא - אשר לא יזכור מלאך כלל אבל ייחס המאמר לאלוה שהוא אמרו לו אלא שהוא יגלה שבאהו הדבר ההוא 'במראה' או 'בחלום'. והצורה הרביעית - שיאמר הנביא מאמר סתם שהאלוה דיבר אליו או אמר לו עשה זה או אמר זה מבלתי באור לו בזכרון מלאך ולא בזכרון 'חלום' מפני השענו על מה שכבר נודע והושרש שלא תבוא נבואה ולא חזון אלא 'בחלום' או 'במראה' ועל ידי מלאך:

ואמנם מה שבא על הצורה הראשונה - כאמרו "ויאמר אלי מלאך האלוקים בחלום" ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה" "ויבא אלוקים אל בלעם" "ויאמר אלוקים אל בלעם . ואמנם מה שבא על הצורה השנית - כאמרו "ויאמר אלוקים אל יעקב קום עלה בית אל" "ויאמר לו אלוקים שמך יעקב" "ויקרא אליו מלאך יי מן השמים" "ויקרא מלאך יי אל אברהם שנית וגו'" "ויאמר אלוקים לנח" "וידבר אלוקים אל נח". ואמנם מה שבא על הצורה השלישית - כאמרו "היה דבר יי אל אברם במחזה וגו'". ואמנם מה שבא על הצורה הרביעית - כאמרו "ויאמר יי אל אברם" "ויאמר יי אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך" "ויאמר יי אל יהושע" "ויאמר יי אל גדעון"; וכן מאמר רובם "ויאמר יי אלי" "ויהי דבר יי אלי" "ודבר יי היה" "והנה דבר יי אליו" "היה היה דבר יי" "תחילת דיבר יי בהושע" "היתה עלי יד יי" - וזה המין הרבה מאד:

וכל מה שיבוא על אחת מאלו הארבע הצורות הוא נבואה ואומרו - נביא. אמנם מה שיאמר בו 'ויבוא אלוקים אל פלוני בחלום הלילה' - אינה נבואה כלל ולא האיש ההוא נביא - כי ענינו שבאה הערה מאת האלוה לאיש ההוא ואחר כן באר לנו שההערה ההיא היתה בחלום. כי כמו שיסבב האלוה התנועע איש אחד להציל איש אחר או להמיתו כן סיבב חידוש ענינים רצה לחדשם בחלום לילה. שאנחנו לא נספוק ש'לבן הארמי - רשע גמור עובד עבודה זרה' גם כן ואבימלך - אף על פי שהיה איש טוב בעמו - כבר אמר 'אברהם אבינו' על ארצו ועל ממלכתו "רק אין יראת אלוקים במקום הזה" - ובא בכל אחד משניהם - רצוני לומר לבן ואבימלך - "ויבא אלוקים אל אבימלך בחלום הלילה" וכן בלבן "בחלום הלילה" - ודע זה. והתבונן ההפרש בין אמרו 'ויבא אלוקי'ם ובין אמרו 'ויאמר אלוקים' ובין אמרו 'בחלום הלילה' ובין אמרו 'במראות הלילה'. ובא ביעקב "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה" ובלבן ואבימלך "ויבא אלוקים וגו'" "בחלום הלילה" - ולזה פרשו אונקלוס 'ואתא מימר מן קדם יי' ולא אמר בשניהם 'ואתגלי יי':

ודע שהנה יאמר 'ויאמר יי לפלוני' ולא היה זה ל'פלוני' ולא באהו חזון כלל אבל נאמר לו הדבר ההוא על ידי נביא - כמו שבא הכתוב "ותלך לדרוש את יי" ואמרו בבאור "לבית מדרשו של עבר" והוא ענה אותה ונאמר בעבורו "ויאמר יי לה"; ואף על פי שאמרו ז"ל ""ויאמר יי לה" - על ידי מלאך" - יפורש בזה שיהיה עבר הוא המלאך - שהנביא פעמים נקרא מלאך כמו שנבאר; או יהיה רומז למלאך אשר בא אל עבר בזאת הנבואה; או יהיה זה לבאר כי בכל מקום שתמצא דבר מיוחס לאלוה סתם - שהוא על ידי מלאך בשאר הנביאים כמו שבארנו: